היום, י״ג אב- בשנת 1919 נפל דבר בגרמניה
הועידה הראשונה של סניפי התנועה מתקיימת בעיר הלברשטט, ובה מחליטים החברים על יסוד התנועה ועל התקנון שלה.
כארבע שנים לפני כן החלה פעילותה החינוכית של התנועה על ידי סטודנטים חרדים, תלמידי הרש״ר הירש, אך כל סניף פעל כיחידה עצמאית. תקופה זו היוותה את ערש התנועה והתשתית שלה אך בועידה התכנסו הקולות והחברים לתנועה אחת.
אנו בתנועה רואים בתאריך זה את יום יסוד התנועה!
הנושא המרכזי בו דנה הוועידה היה המתח סביב קהל היעד אליו פונים, ועד כמה יש לאפשר לקהלים רחבים להצטרף.
ההחלטה שהתקבלה לפיה יש לאפשר לכל מי שרוצה להגיע אך רק בתנאי שהוא מקפיד על תורה ומצוות מסמלת רעיון חינוכי מרכזי לאורך שנותיה של התנועה. מחד הקפדה ופנייה על רף ערכי ותורני גבוה, אך יחד עם זאת פנייה רחבה ואחריות חברתית כוללת.
בראש דאגתם של העזראים הראשונים עמד החינוך "ליהודי השלם" (הבנוי מלימוד תורה ועבודת מידות), הן על ידי חינוך היחיד והן על ידי חינוך קבוצתי.
הם מייסדים את "קרן הלימוד" שאפשרה למעוטי יכולת את הלימוד הישיבתי.
נושא מרכזי נוסף שעמד במרכז החינוך היה "מידות" -שיפור המידות שימש נושא רציני לפעולות ולפרסומים תכופים בעלוני הארגון שעמדו על רמה גבוהה ביותר. הטיולים והמחנות שימשו לרקע ללימוד לשמירת מצוות מעשיות, לאהבת הטבע ולאהבת הזולת.
תרע"ט – תרצ"ה (1919-1935)
תנועות הנוער הגרמניות: לאחר הקמת הקיסרות הגרמנית, (1871) פסקו היעדים הפוליטיים מלהעסיק את החברה, והחלו געגועים לערכים. כמו כן החלה עלייה של תנועות חזרה אל הטבע אשר התנגדו לעישון טבק, צריכת אלכוהול, ושאר סממנים מובהקים של חברה בורגנית – נהנתנית.
כתגובה לכך ב1897 הקים פישר את ה"וונדרפוגל" (בגרמנית – ציפור נודדת) – מקום בו יוכל הנוער להשתחרר מהבורגנות של הוריהם. תנועה זו היא האב טיפוס הראשון של תנועות הנוער אשר פרצה לראשונה במבנה הדומה לתנועות נוער של היום.
תנועה זו ריכזה סביבה מתבגרים וצעירים רבים, אשר בזו לצביעות החברה הזעיר בורגנית, שתחת חסותם הסתתרה לרוב שחיתות המוסר והמידות.
הם הטיפו לשחרור מהכבלים וההתאבנות של המשטר הפטריאכלי לחזור אל חיק הטבע ערכו טיולים רבים והשפיעו בכוון לאורח חיים טבעיים יותר סביב לנוער זה התרכזו, כמוכן, בני נוער בעלי דעות מהפכניות סוציאליסטיות. התנגדותם ומרדנותם שכנגד "בית ההורים" וצורת החברה המקובלת, הביאה גם לנטיות אנטי דתיות ו"אפיקורסיות" בעקבותיהן.
התפתחות התנועה בגרמניה
בתחילה, התמורות שחלו בקרב הנוער הגרמני ובארצות אחרות בראשית שנות המאה העשרים כמעט שלא חדרו לנוער המתבגר של הקהילות היהודיות האורתודוכסיות.
רוב הנוער האורדתודוכסי בא מבתים אמידים למדי ושאיפתו לקריירה מקצועית או מסחרית תפסה ובלעה את רוב זמנו ומרצו. באופן טבעי, הנוער הדתי הזדהה יותר עם בית ההורים ולא נמשך אחרי סיסמאות של ארגוני הנוער הכלליים, לפחות עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
על הנוער שגדל בבתים פתוחים יותר מבחינה דתית ההשפעה היתה שונה: היות ועד אז אותו נוער חי בעולם נטול ערכים (אוניברסליים ויהודיים כאחד), תנועות הנוער הכלליות נתנו מענה ושדה פעולה לפורקן ולמרץ הנעורים שלא נוצל על ידו עד אז.
מלחמת העולם הראשונה חרשה חריש עמוק והביאה לשינוי ערכים כללי בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל. בני הדור הצעיר מצאו עצמם מול משבר ערכי והחלו לחפש דרכים חדשות לביסוס חייהם מחדש. המצוקה הכלכלית עזרה אף היא לעלייתם של ארגונים קיצוניים שמאליים וקומוניסטים.
יסוד ארגון "עזרא"
הדיכאון והמשבר שעבר על כלל הדור הצעיר השפיע עמוקות גם על טובי הנוער היהודי החרדי במרכז אירופה. כתוצאה מכך, קבוצת צעירים סטודנטים חרדים הכירה בצורך הדחוף למצוא דרך חדשה לקרב את בני הנוער מקרב היהדות החרדית אשר התחילו להצטרף לתנועות נוער כלליות, והחליטו לבנות מקבילה יהודית-חרדית לאותן תנועות אשר תקרב לאמונה מעמיקה ולדרך התורה האמיתית.
קבוצה זו עמדה על השטחיות שפשתה בחלק ניכר מבתי היהודים בקהילות החרדיות, שאמנם שמרו כל מצווה קלה כבחמורה, אבל נמנע מהם לתת לבניהם ביסוס ערכי מעמיק למצוות אלה – דבר אשר הפיל לא מעט "קורבנות" בקרב יוצאי בתים אלה.
חברים אלה יסדו בשנת 1919 את ארגון הנוער "עזרא" בועידת היסוד בעיר הלברשטט, כדי להשלים ולהעמיק את התודעה היהודית של בני הנוער, ובעיקר של הנוער האקדמאי החרדי. כדי למשוך את הנוער הזה אל הארגון, קיבלו המייסדים כמה מהעקרונות והצורות שהיו נהוגות בתנועות הנוער הכלליות כגון טיולים, מחנות קיץ, פשטות בלבוש ובנימוסי החברה, ערבי ויכוחים (דיבייט) ומסיבות.
דרכה של "עזרא" היוותה אז מהפכה שקטה בחיי היהדות החרדית, אולם במקום להרחיק את הנוער מהערכים הנצחיים של היהדות – היא דווקא העמיקה את הזיקה וחיזקה את שורשיה.
במשך זמן קצר נשען הארגון על תנועת אגודת ישראל בגרמניה – אולם כמה שנים לאחר מכן, פרשו ממנה, בעיקר מסיבות חינוכיות. מנהיגי ארגון עזרא דאז נימקו דעה זו בטענה: "ארגון אשר מטרתו היא חינוכית בעיקרה אינו יכול להיות קשור למפלגה פוליטית".
