טל אברהם, חג"סניקית ומדריכה בתנועה, משתפת אותנו במחשבות בעקבות האיסורים וההגבלות על תנועות הנוער:
“בימים אלה, כאשר המצב הבריאותי בישראל מחמיר בשל תקופות הקורונה, ובעוד שמתקבלות החלטות בממשלה ונוקטים בצעדים בכדי לגרוע את התפשטות המגפה, הוחלט שלא בצדק לסגור גם את כל פעילות תנועות הנוער באשר הן.”
“בתור פעילת תנועת נוער, מדריכה מסורה ואחראית מטעם תנועת הנוער עזרא, אני משתפת אתכם במחשבותיי שצצו בראשי בשעה שהודיעו על ביטול כל פעילות התנועה.
לפי דעתי ההחלטה לסגור את כל תנועות הנוער לאלתר שגויה ואפילו מחמירה את המצב פי כמה מהמצב הנתון. בתנועות הנוער מקפידים על מסכות, מרחקים, ושמירה מנגיעה והעברת חפצים בצורה חמורה.
כמו כן כל חניך ומדריך אשר מגיעים לפעילות ביום מסוים מחויבים לשלוח לפני כן הצהרת בריאות שמעידה על כך כי למיטב ידיעתם של ההורים, ילדם לא היה בקרבת חולה קורונה והוא אינו משתעל ומראה תסמינים של המחלה.
שנית, כיום הנוער יוצא לבלות יתר על המידה ובמיוחד בחופש הגדול.
כשיש מסגרת חינוכית מסוימת הילד יותר מוגן ונשמע להנחיות. אך כאשר אין מסגרת חינוכית (בחופש בעיקר המסגרת הינה תנועת הנוער), כל הנוער באשר הוא ימשיך לצאת בכל מקרה, רק שהפעם לא יהיה מי שישמור על ההנחיות ויזכיר להם להקפיד עליהם, וזהו מצב שמגדיל את ההידבקות בנגיף בקצב מהיר אף יותר מההידבקות כיום.
בתנועות הנוער חשוב להעביר מסרים חינוכיים וערכים לדור החדש,
לדור של הפלאפונים שחושבים שהם דור של ‘מפוקפקים וחסרי ידע’, אולם תנועת הנוער מחנכת לדרך טובה יותר ובמיוחד בחופש הגדול שילדים ובני נוער בתקופת הקורונה יושבים בחוסר מעש עם הטכנולוגיה וכל התכנים הפרוסים לרשותם, תנועת הנוער אמורה להיות המקום בו הם יכולים לספוג ערכים ולהפיק מהחופש למרות כל המגבלות משהו יותר עם עומק בדרך ששומרת על ההנחיות, במקום שהם ישבו כל היום עם הניידים והמחשבים באפליקציות, ואולי אפילו יגיעו למקומות לא הולמים ומסוכנים, אך בשל סגירת התנועות אין לנו כלל שליטה על מעשיהם.
יש עוד מספר בעיות העולות בעקבות ההחלטה הזאת- גם אנחנו בתור מדריכים וצוות רוצים להיות בקרבת החניכים שלנו, לשמוע מהם, להיות איתם, וזה לא אותו הדבר בלי תנועת הנוער.
יש חלק גדול מהמדריכים של התנועות שעוזבים בסוף הקיץ, לכן יש כאן גם מניע שלנו לנצל איתם רגעים ואם הדרך לעשות את זה כלולה בהנחיות שאולי יכולות להיות לא נוחות, אנחנו נתגבר על זה ונעשה את המיטב בכדי להמשיך בצורה לא מסכנת שמנתבת את כולנו למקומות טובים ובטיחותיים.
יש עוד נקודה שמבחינתי משמעותית בנוגע להחלטה. יש ילדים ובני נוער רבים שתנועת הנוער היא מקום המפלט שלהם. אם זה בגלל צרות בבית, בגלל שעובר עליהם דברים קשים, יש להם קשיים חברתיים, או שזה מגיע למצב שיש ילדים שחייבים עזרה ומענה.
בתנועות הנוער יש לילדים הללו ולבני הנוער אנשים שאפשר לפנות אליהם, ואני לא מדברת על פסיכולוג או יועצת בית הספר, אני מדברת על מדריכים ומרכזות וגופים שלמים שבני נוער בטווח הגילאים 16 ועד לפעמים 20, שנמצאים כאן בתפקיד אחד- להיות למענם ולהקשיב להם.
אין מישהו שיכול להבין את אותם הילדים שזקוקים לעזרה או לאוזן קשבת יותר מהאחראים האלו שמקדישים פרק זמן מהחיים שלהם נטו בשביל לעזור להם, בשביל להיות שם, לייעץ, להעביר איתם את הזמן ולקוות שזה יעזור להם להשכיח קצת את הקושי.
מה שיקרה מעכשיו זה שלא יהיה להם את אותה התמיכה, הכתף כבר לא שם…
ולא, זום הוא לא תחליף לשום דבר. אין את אותה ההרגשה, את אותו הביטחון שמרגישים כמו שמקבלים אחרי שיחה מעמיקה בסניף או במסגרת של התנועה. הילדים האלו ילכו לאיבוד בקלות שיא, והכל בידיעה שהייתה דרך לעצור את זה, דרך ששומרת על הכללים ומקפידה יתר על המידה כדי שלא יקרה מה שקרה בנוגע לסגירה ושנמשיך להיות התומכים.
כולנו מודעים לקורונה ויודעים לצערנו שהיא תישאר כאן עוד זמן רב, אבל איך אנחנו גדלים בתוך כל הכאוס? אכפת לנו, או שלא אכפת לנו?
אנחנו חלק מהעם ומותר לנו להשמיע את הקול שלנו ולהראות כמה שאנחנו עושים, מתנדבים למען הקהילה, למען אזרחים, להראות כמה שהנוער מלא במעשים ולא רק דיבורים. איך זה שבזמנים קשים כמו בתקופות מלחמה הנוער היה שם לעזור, איך פעם הנוער עזר בחקלאות ויישוב, והיום- איך היום הנוער שלנו מפתח את המדינה, כמה הנוער מנסה לשפר אותו, כמה שהוא כאן עם כוחות להוכיח שיש כאן מדינה, מדינה חזקה שברגע שצריך עזרה אנחנו כאן. והנה אנחנו מנסים להראות כמה אנחנו נרתמים למצב! ואנחנו לחלוטין כאן ולא נעלמנו אפילו לא לשנייה. משום שנורא קל להסתכל על הצד הלא טוב של הנוער שכל היום רק שותים מעשנים ומשחיתים…. אבל זה כל כך מיעוט, וזה לא מראה את הצדדים היפים והתורמים שלנו!
אמרו שיש קורונה, נרתמנו במיוחד למצב למרות שהיה קשה גם אם לא ראו את זה, הפעולות בזום היו קשות ולא תמיד היה קל להעביר מסרים חינוכיים לאותם הילדים שאנחנו כאן בשבילם. לא תמיד היה לנו קל בתור נוער ללמוד מהבית ותוך כדי לשלב את התנועה מרחוק, זה באמת לא קל כמו שחושבים…
אני באמת יכולה להבטיח שאני מבינה שכל הצעדים שננקטו הם רק בשביל לנסות לחשוב איפה אנחנו מורידים התקהלות, איפה אנחנו מורידים דברים פחות נחוצים, איפה משפרים את הבריאות והכלכלה והמשק, ומפחיתים בהדבקות ובהתפשטות של הנגיף.
האם המסגרת היחידה של הילדים והנוער בחופש הגדול היא אינה נחוצה, ועדיף שהם יהיו בחוץ ללא אחראיות שאוכפת את ההנחיות?
הנקודה היא שאכפת לנו! באמת אכפת לנו ממקום אמיתי, מהמקום שבו הלב שלנו מוליך אליו את הרגליים- אל תנועות הנוער.
אל המקום הזה בו כל אחד יכול להביא את עצמו עם שמירה מקפידה של הנהלים ועל הדרך הכנסת חינוך וערכים, המשכיות של דור שהתחיל לצמוח ולא מוכן לוותר על המשך הצמיחה שלו, במיוחד לא כשמנסים בכל הכוח לגרום לבית שלנו להישאר פתוח, ולגרום לנפש שלנו להמשיך העשייה שלנו.
אני יכולה להעיד על עצמי שפיתחתי את האישיות שלי בתנועת הנוער בה אני נוכחת כבר מספר שנים, ויש לי חשש שילדים היום לא יוכלו לצמוח כמוני ולהתעלות על הקשיים שלהם בזכות תנועות הנוער רק בגלל שסגרו אותם בחיפזון בלי לשים לב למה שנמצא מאחורי המשמעות של הסגירה.
בכל יום שעובר, אנחנו מפספסים מאה הזדמנויות לדברים שונים שיכולנו לעשות, וכאן מדובר על מיליוני אבנים שמונחות לנו בידיים ורק מחכות שיעזרו להם להוציא מעצמן יהלום.”
—
- חג"סניקים? הצטרפו אלינו למטה המאבק!
- הורים? כאן תוכלו להתעדכן בכל השינויים וההתפתחויות.
- לכתבה הקודמת בנושא- מנהיגות בחופשה
