חבר'ה, עוד שנייה מגיע מסע פסח, וכולנו יודעים איך זה – לפני שהתחלנו כבר מרגישים את העומס של ההכנות… מה לעשות, כשזה הזמן לנהל את כל הלוגיסטיקה – ארגון ציוד, טבלאות אחריות, חפירות בוואטסאפ, הכנת הצ׳ופרים, ועוד שוקו שצריך לחלק איפשהו במצפה עזוב- קשה להנות מהדרך. אז מה עושים עם זה? יאללה- בואו נוריד את המילים היפות לשטח, ונחשב מסלול מחדש.
לקראת המסע- הכנו במחלקת הדרכה חמישה טיפים שיכולים לשדרג את המסע ולהפוך אותו לחוויה משמעותית עבור הקבוצה.
כולם על האוטובוס? בואו נצא לדרך!
1 | תקשיבו לשטח!
תשמעו, בחוץ דברים נראים אחרת. חווית שטח לוקחת כל אחד מאיתנו למקום אחר. חניכים ביישנים פתאום הופכים למשוררי מורלים, הכוכבים של הקבוצה רק מתים שהמסלול יגמר כבר, והמבנה של הקבוצה שלכם משתנה. אז מה עושים עם זה? השטח יכול להיות המקום שבו אתם באמת פוגשים את עצמכם ואת החניכים, תשתמשו בו!
זה הזמן להפסיק לדבר על ולהתחיל לחוות את: דווקא היציאה מהאקלים הרגיל של קבוצה- סניף, פעולה וכו׳ היא הזמנה לחוויה מסוג שונה. שני המרכיבים החשובים נמצאים כאן: אתם, וכמובן החניכים.
אל תוותרו על פעילות שטח, אבל אל תכריחו את השטח להיות כמו הסניף. פעילות קבוצתית בשטח צריכה להיות שונה מאוד ממה שקורה בסניף, וזה מה שכיף בה.
מה צריך? היכרות עם הסביבה, חשיבה יצירתית וגם (כמו בכל דבר) הכנה מראש. תנו כבוד לשטח: אל תפחדו משקט, תציעו ותדחפו את החניכים לחוות חוויות שונות. אל תפחדו לדרוש, תמציאו משחקים עם אצטרובלים ואבנים מהדרך. תשתחררו, תעשו מורלים- תיצרו סיפורים מופרכים, חלקו תפקידים, וקחו גם את הרגעים המבאסים כחלק מהדרך.
2 | מה הסיפור של המקום הזה?
למה קוראים לזה נחל ממשית? מי היה פה לפני שהגענו? איזה צמחים יש פה? האזור שבו אתם מטיילים הוא לא סתם רקע יפה לתמונות. כל מסלול הוא סיפור, מה שאומר בעצם… אוצר סמוי של תוכן וחוויה.
סיפורים זה חומר שכיף לעבוד איתו, ואחד הדברים שעובדים הכי טוב בשטח. אפשר להכין עוד חידות בציורים על פסח, ואפשר להפוך את המרחב שסביבנו להרפתקה, החניכים יזכרו את זה- וזו גם אחלה דרך להעביר זמן כשנתקעים. משחק תפקידים שבו הקבוצה והחניכים מתחברים למשהו גדול, רגעים של משמעות בעטיפת חוויה הם שדרוג מעולה לכל מסע שמכבד את עצמו.
שאלות לעיבוד: מה זה משנה לנו היום כל המקום הזה? איך זה קשור לנו כקבוצה? ואיפה אנחנו בתוך כל הסיפור הזה? תנו להם לשאול שאלות, לאלתר, ולהתחיל לחבר את המחשבות בין השורות. לא צריך לדעת את כל התשובות- אבל שווה לגלות לפחות את חלקן.
3 | תנו מקום לרגעים הקטנים
הדקות האלו שלא יודעים מה לעשות איתן הן לא סתם זמן "מת" – זה הזמן שבו הקבוצה נבנית.
וזה הזמן ליצור חוויה קבוצתית משותפת. הצ׳ופר האמיתי הוא מה שקורה ברגעים האלה שבין לבין. תקראו את האנרגיות של החניכים ותבינו מה הקבוצה שלכם צריכה עכשיו. רגע של מנוחה, מילוי מצברים, או משחק שטח מטורף- הקסם קורה ברגעים האלה, וחשוב לתת להם מקום. רגעי המעבר הם רגעי הזהב – כשהולכים, מחכים למילוי מים או למנגל של ארוחת הערב – זה בדיוק הרגע למשהו קטן: שאלה, משחק, מחשבה.
כללי אצבע:
- לזרום עם הטבע, אם יש נוף יפה, שקט מיוחד, או רגע של עייפות – עצרו, נשמו, ותסתכלו.
- פשטות זה שם המשחק – אין צורך בעזרים, מופע אור קולי או בריסטולים. יש גוף, קול, אבנים, מקלות ודמיון.
- המדריך קובע את הטון – אתה הכלי הכי חזק. אם אתה נדלק – הם יידלקו.
- כבוד לשטח = חינוך דרך התנהגות – כל אריזת חטיף שנאספת וכל עמידה בזמנים – זו דוגמה.
4 | הזמן עושה את שלו
למסע יש ציר זמן משלו, וזה הזמן לכוון את השעון שלכם כמדריכים- איתו, ולא נגדו. תשתמשו ביתרונות של הזמנים השונים ביום, ותנו לזמן לעשות בשבילכם את העבודה.
בוקר – כל בוקר הוא הזדמנות להתחיל מחדש. הדרך שבה אנחנו פותחים את היום משמעותית להמשך, אז אל תיכנעו ללחצים של ההתארגנות, ותקדישו זמן לפתוח ברוגע (וגם לארוחת בוקר). תתחילו בשיחה עם החניכים. בואו עם איזו רעיון, שיר או סיפור קטן שיפתח את הלב. זה גם הזמן להלהיב ולסקרן את הקבוצה, תהדקו חגורות- ועופו על זה.
צהריים – הגיע הזמן לשחרר קצת את הגוף. תנו מקום לפעולה. ותנהלו את החלוקה של הכוחות בהתאם. זה הזמן למי שצריך דחיפה, ולמי שהולך קצת לאט – להרגיש שיש מי שמלווה אותו. תראו את מי שנשאר מאחור ותעזרו לו להמשיך, תדאגו לחניך שבאמת צריך אתכם. רק להיות שם, בנוכחות.
ערב – בערב קורה הרבה. אחרי כל היום, הגוף עייף והלב כבר יותר פתוח. תשבו עם החניכים. אל תעבירו תוכן, אל תכריחו לדבר. פשוט תהיו שם, תנו להם לשתף, להרגיש אתכם.
לילה – זה הזמן להרגיש את הביחד. בחושך, לאווירה הקבוצתית יש המון מקום. ספרו צ׳יזבטים, תשירו, ותמצאו את נקודות האור בכל אחד מהחניכים. זה גם הרגע שבו החניכים צריכים אתכם איתם, לתת להם את ההרגשה שאתם חלק מהקבוצה. אם כל אחד ירגיש את זה – המסע הזה יימשך הרבה אחרי שהוא ייגמר.
5 | שימו לב
במהלך מסע, כל מחווה קטנה שווה זהב. כל מי שעזר, כל מי שהקשיב, כל מי שגידל את הקבוצה – מגיע לו את הפירגון ואת הרגע שלו.
אם חניך עזר לחבר – תקפידו להגיד לו כל הכבוד. (ותדאגו שגם החבר יגיד תודה, אם הוא במקרה שכח) אם קבוצה של חניכים דאגה לנקות, לסדר- או ארגנה לכולם ארוחת בוקר של מלכים- תראו להם שאתם מעריכים את זה, כקבוצה וכמדריכים.
אה, – ואל תשכחו גם את עצמכם. אתם לא חייבים להיות "החזקים" כל הזמן. גם אתם יכולים להרגיש, להתרגש, להניח קצת את העומס ולתת לעצמכם את ההזדמנות להיות פשוט חלק מהחבורה. תפרגנו לעצמכם ותעופו על זה, אתם אלופים ויודעים את הדרך. בכוכב השני ימינה, וישר עד הבוקר!
ובונוס לסיום — דברים ששוכחים להביא ומבינים את זה כשמאוחר מדי:
• פלסטרים. מלא. לא רק אחד.
• שקיות זבל — תמיד צריך.
• שני כובעים — תמיד יש חניך ששוכח.
• חוט ומחט — ואל תשאלו למה. פשוט תודו לנו אחר כך.
• פנס אמיתי. לא פלאש של טלפון.
• מטען נייד (וגם כבל!)
• גומיות
