"הרבה אנשים מחלקים את מה שקורה בחיים שלהם לשני תחומים: מה שצריך לקרות לפי התכנית שלהם וכל התקלות שמפריעות לתכנית שלהם להתגשם.
אבל יש כמה אנשים שרואים את הדברים אחרת, ואולי כדאי ללמוד מהם. גם לאנשים האלה יש תכנית לחיים, אבל אצלם מה שקורה מחוץ לתכנית הוא לא תקלה אלא הזדמנות. הזדמנות להתמודד עם משהו חדש, לפתח יכולות חדשות, ולצמוח מהאתגר הזה.
אני רוצה להציע לכן להסתכל על השנה הקרובה דרך המשקפיים של ההזדמנות. לכל אחת מכן ישחלומות ותכניות לגבי השנה הזו. אתן מגיעות אליה עם מטען גדול שאספתן במהלך 18 / 19 שנותיכן: מה שלמדתן בבית, מה שלמדתן במסגרות החינוך שהייתן בהן, מה שלמדתן בעצמכן
מספרים, מה שלמדתן בסניף שגדלתן בו, ומה שלמדתן מהחברות שלכן. ואת המטען הזה, שהוא האישיות שלכן והערכים שלכן, אתן מביאות אתכן אל השליחות הפרטית שלכן.
וכשתיתקלו בכל מיני אתגרים שתיכף נזכיר חלק מהם, עומדת לפניכן הבחירה: האם האתגרים האלה הן סולמות
לעלות בהם, או חבלים ליפול בהם?
לפעמים תיפלו בחבלים בלי שתרצו בכך, אבל השאלה מה תעשו כשתגיעו למטה – האם תהיו מאלה שאומרים: הגעתי למטה, כנראה שאני לא מסוגל לעלות למעלה.
או מאלה שאומרים: הגעתי למטה כי לא היו לי את הכלים להיות למעלה – אז אני צריכהלגלות מה חסר לי כדי שאוכל לטפס למעלה בחזרה.
חודש אלול הוא נקודת המעבר בין השנה שחלפה לשנה שתבוא. אפשר להסתכל בו אחורה, לראות את כל הדברים הטובים שקיבלנו ושעשינו, ואפשר להסתכל בו קדימה ולחלום על כל הדברים הטובים שנעשה וניתן, וגם נקבל.
עצמאות היא כלי מדהים:
היא מאפשרת לכן לבחור את הדרך שלכן ולהשתמש בכוחות שלכן בשביל לעשות דברים משמעותיים בעולם. אבל עם העצמאות באה גם האחריות. כמו עם ישראל שעובר מן החיים במדבר לארץ ישראל, כך גם אתן.
בחיים של ארץ ישראל אין ענני כבוד שמגנים עליכן, ואין מן ובאר צמודה, אין התגלות א-לקית ישירה, ואי אפשר לקום בבוקר ולקפוץ לביקור במשכן עם קרבן שלמים שנאכל בארוחת הצהרים. בארץ ישראל כל דבר נקנה בעבודה, והעבודה היא שלכן. ובעבודה הזו יש לכן מרחב בחירה – מה לעשות, איך לעשות את זה, ואם האתגרים בדרך יהיו סולמות או חבלים.
והעבודה היא בכל המישורים בחיים:
קודם כל, בשליחות שלכן – אתן תנהלו סניף עם חניכים וחניכות, שכל אחד מהם הוא אוצר יקר שתרצו לראות אותו ולפתח אותו, אתן תובילו צוות הדרכה שאיתו תוכלו לרומם את הסניף למקומות חדשים, אתן תייצגו את הסניף מול ההורים, מול התנועה ומול העיריה או המועצה. וגם
יהיה לכן "תקן בוקר", שתוכלו להתייחס אליו כאל הצקה שצריך לעבור אותה, או שתוכלו לראות אותו כחלק מהשליחות שלכן, וכמרחב נוסף שבו תוכלו להשפיע טוב בעולם. בכל אחת מהמשימות האלה תוכלו לבחור גם איך להתייחס אליה, וגם איך להתמודד עם האבנים שיעמדו בדרככן.
דבר שני, בחיים הפרטיים שלכן. אתן תנהלו בית על כל המשתמע מכך – קניות, בישולים, נקיון, תכנון כלכלי, ושותפות עם בנות חדשות בדירה. תוכלו להתייחס לכל הדברים האלה כאל הפרעה במילוי השליחות שלכן, ותוכלו לראות בדירה את המקום שמטעין אתכן בכוחות חדשים, פיזיים ונפשיים, בשביל שתוכלו לעשות את השליחות בצורה טובה יותר.
תוכלו לאכול בשביל לשרוד, ותוכלו לאכול בשביל להיות בריאות, תוכלו לנקות את הדירה רק כשהיא מגיעה למצב שלא נעים להכניס אנשים, ותוכלו ל נקות אותה כדי שיהיה לכן נעים לחזור אליה בסוף כל יום, תוכלו לראות בשונות של החברות בדירה מעמסה, ותוכלו ללמוד לחייםמהשונות הזו.
אני מציעה לכן להתייחס לעצמכן לפי ההדרכה של רש"י בפרשת השבוע. על הפסוק "בָּנִִ֣ים אַ תם לה' אֱלֹקיכֶ֑ם לִ֣א תִתְגדְד֗וּ וְלֹּֽא־תָּשִִׂ֧ימוּ ׇ קרְחָָּ֛ה בֵֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָּמֵֹּֽת"
אומר רש"י: "לפי שאתם בניו של מקום, ואתן ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים".
בנות אתן לה' אלקיכן. אתן ראויות לאכול בריא, לישון מספיק, ולהיראות יפה. אל תשכחו לדאוג לעצמכן גם בשנה הזו. זה יחזיר אתעצמו בשליחות שלכן.
והמישור האחרון והחביב של העבודה שלכן השנה הוא – בחיים הרוחניים שלכן. במדבר כל עם ישראל יושב מסביב למשכן. הקב"ה במרחק נגיעה. אבל בארץ ישראל אנחנו מפוזרים על פני כל הארץ, והתפקיד שלנו לעבוד את ה' בכל מקום בארץ. על המקדש נאמר בפרשתנו: "כי ירחק ממך
המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם". וכשהמקום רחוק – עלינו ה תפקיד להתקרב.
עד היום היה מי שדאג שתתפללו כל יום, שתרגישו את אוירת ראש חודש, שתלמדו לקראת החגים, ושתעמיקו את העולם הרוחני שלכן. גם בבית וגם במסגרות החינוך שגדלתן בהן – קיבלתן הרבה תוכן, וגם מסגרת. בחיים של ארץ ישראל – אתן בונות את המסגרת, ואתן יוצקות את התוכן. נכון, תקבלו את הדברים האלה גם מהבית וגם מהתנועה במינונים כאלה ואחרים, אבל בסוף – השאלה אם ואיך תתפללו כל יום, איך תשמרו את השמיטה בדירה, מה תלמדו לקראת החגים, ומה יהיה התוכן הרוחני של כל יום בשבוע, את זה אתן תבנו.
אז איך עושים את זה ?
על כך אומר הרב קוק באורות התשובה: "המעשים מדברים הם בתוך הנשמה. כל פעולה שהיא משתלשלת … מהטוב, מהקודש, כשם שהיא נובעת ממקור הקודש …ככה בהיותה כבר יוצאה אל הפועל היא משיבה את האור לשרשה, היא מכה את הגלים לאחור,
ומרחבת היא את פעולה הקדש, ומגדלתה ממטה למעלה…"
(אוה"ת פרק ו פסקה ו)
תשתדלו שהפעולות שלכן יהיו פעולות שנובעות מהקודש, החל בהתנהגות של דרך ארץ שקדמה לתורה, וכלה בהקפדה על שמירת ההלכה – הלכות אהבת ישראל, הלכות לשון הרע, הלכות פיקוח נפש, הלכות שמיטה, הלכות יחוד, הלכות שבת וכשרות ועוד ועוד. ואם תצליחו – נסו להטעין את את עצמכן גם בלימוד תורה, מתי שתוכלו וכמה שתוכלו. זה יכול להיות הדלק של המעשים שלכן.
ואל תשכחו – שלאורך כל הדרך אנחנו ההורים לצדכן – נמצאים שם כדי להקשיב, לתמוך, לעודד ואם תרצו גם לייעץ. ויחד איתנו – המלוות שלכן, התנועה שמגבה אתכן, החברות שלכן ועוד אנשים טובים שתפגשו כל אחת במקום שבו היא תשרת.
אני מאחלת לכן שהפעולות הטובות שלכן יכו גלים בתוככן וגם חוצה, וירחיבו את פעולת הקודש בעולם.
מרב ברמה, בשם ההורים של כולכן."
מתוך דבריה של מרב, (אמא של שירה- מרכזת בשנה הבאה בסניף רמות באר שבע) בערב ההורים לסיכום סמינריון נחמה- סמינריון ההכשרה למרכזות תשפ"ב)
