fbpx
חפש:

לחדש את הברית על הבתרים

הרב אושרי ברוך

חבר ההנהלה הארצית

לפני כשנתיים יצאנו שני נציגי תנועת “עזרא” לקורס מדריכי פולין שהתקיים יחד עם כל תנועות הנוער. עוד לפני שיצאנו לקורס, הבנו שהמספרים לא הולכים להיות שוויוניים.

 

רק שני דתיים מתוך קורס של 45 משתתפים, עם תנועות נוער שעולם הערכים האידאולוגי שלנו שונה במהותו משלהם. הקורס שאמנם התנהל תחת מגיפת הקורונה והתקצר משמעותית, אך בעינינו הוא היה די ארוך, וכלל מפגשים בזום, מפגשים חיים וסיורים משותפים כשאירוע השיא היה מסע משותף לפולין שארך עשרה ימים.

 

לקראתו, עשינו הכנה נפשית. הבנו שאנחנו מיעוט קטן בקבוצה הגדולה, וחשבנו איך אנחנו לא גורמים לשאר הקבוצה, שעד אז כבר היתה בינינו היכרות טובה, לא לחוש כלפינו נטל ועול, ובכל זאת מצליחים לשמור על המסגרת הפרטית שלנו, במסגרת אמונתנו ושגרת חיינו, שלא תיפגע ומקביל שלא תפגע באחרים. החלטנו לנסח רשימה קצרה ומדויקת של מה שאנחנו צריכים כדי לקיים את המסע הזה בצורה מיטבית עבור כולם.

 

 

ובאמת, על אף שהיינו רק שנינו, קיבלנו את כל מה שחלמנו ואף מעבר. אנחנו, חברי התנועה הדתית נעטפנו בחום ובאהבה על ידי נציגי תנועות הנוער של השומר הצעיר, דרור ומחנות העולים. לא היו נסיעות בשבת, דאגו לנו לארוחות כשרות. באותו מסע הסתבר לנו שכן, הקצוות נפגשים. דווקא משני צידיה של האידאולוגיה הישראלית הציונית רואים את אותן השאלות גם אם התשובות עליהן שונות.

באחד מהימים, בסיום ארוחת הבוקר ניגש אלינו אחד החברים למשלחת. פניו אמרו מבוכה אך עיניו נצצו: “תשמעו דניאל ואושרי, אנחנו מכבדים אתכם מאוד, אך לא נוכל לעשות שקר בנפשנו”. יום קודם ביקשנו לצרף לטקס הסיום של קורס מדריכי פולין של מועצת תנועות הנוער הציוניות את “אני מאמין” של מודזיץ’ לצד ה-“אני מאמין” של טשרניחובסקי. קמתי אליו, התחבקנו, ואמרתי לו “הכל בסדר, תהיה נאמן לאמונתך”.

 

 

פגשנו במסע הזה יהודים מכל הזרמים. חסידים ובונדיסטים, פשוטי עם ומתקני עולם, מאמינים וכופרים, תקענו בשופר בטרנוב לפני ראש השנה והתווכחנו לאחר מכן האם יש תקומה לתרבות המערב אחרי אושוויץ.

 

השואה הפכה גם היא להיות “שואה שלנו”. כמו במבחן רורשך, כל קבוצה רעיונית רואה בה את הצידוק לקיומה. אלו רואים בה פשע נגד האנושות שבוצע במיעוט חלש ואלו רואים בה בור שחור שנפלנו לתוכו בדרך לארץ ישראל. ככל שאתה לומד יותר אינך מבין פחות, כמאמר הקלישאה, אלא נזהר יותר. פוחד יותר מאמירות כוללות באירוע בסדר גודל תנכ”י. התנועות הטקטוניות כבר מורגשות אך רק בעוד מאה שנה, אולי יותר, הם יעצבו את עולמנו היהודי כפי שגירוש ספרד טלטל לתמיד את תפילותינו ותודעתנו.

 

לימוד השואה אינו נגיעה ברוע, כפי שנשמע מדי פעם, אלא ההנכחה של חרדת הפגישה עם ‘ההתגלות השלילית’ כהגדרת דויד הלבני על ‘סיני חללים’ כאמירת אצ”ג. לצורך כך אנו צריכים לאסוף את זעזועי האומה מכל הסוגים והפינות בעם היהודי, ורק הנגיעה בטאבו הרגיש יוכל לחדש את הברית על הארץ, הברית ההיסטורית של חזרתנו לציון.

 

‘אני מזמינך אל אברהם, לבוא אל הניר של הרוגי, לחדש איתי את הברית על הבתרים’ (אורי צבי גרינברג)

כתבות נוספות

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא