ספרי קצת על עצמך

אני, שפרה פניגשטין, ילידת ירושלים, ילידת 1961, אם ל5 "ילדים", סבתא ל10 נכדים, בוגרת סניף "עזרא" ירושלים, חניכה ומדריכה. עובדת סוציאלית במקצועי ובתעסוקתי, עבדתי שנים רבות עם משפחות במצוקה, ילדים בסיכון ובסיוע למשפחות רב בעייתיות, כיום מנהלת מרכז רב שירותים לעיוורים ואחראית תחום חרשים בעיריית חיפה. השנים בהם ביליתי בעזרא חרטו אותותיהם בליבי ובהשקפת עולמי, וזאת לצד ההנאה בבילוי עם חברים איכותיים.

מי מהמשפחה שלך בעזרא?

את האיש שאיתי ב38 השנים האחרונות, עמוס פניגשטין, פגשתי בעזרא. בילינו ביחד בצוות ההדרכה, ומאז המשכנו הקשר לחתונה, להקמת משפחה, לגידול חמשת ילדינו, בטוב וברע, כאשר אנו חולקים השקפת עולם דומה, עם הבדלים פה ושם, אך עם הרבה כבוד גם לשוני.

אחיו, נחום פניגשטין, נהרג ברמת הגולן כחייל, כאשר בא לחזק עם חבריו את ישיבת ההסדר ברמת מגשימים ונקבר בהר הרצל. לזכרו מתקיים בסניף עזרא מרכז (ירושלים) חידון בכל שבת ארגון. שנים רבות היגיעו הוריו לחלק הפרסים במסדר של שבת ארגון, ואף אנו הגענו אחריהם. אני חושבת שאחד מאתגרי התנועה היא לזכור את בוגריה המשמעותיים שאינם עימנו, ושנפלו על קדושת הארץ.

מה לדעתך האתגרים של התנועה בשנים הקרובות?

לקיים חיים תורניים במקביל למעורבות מקסימלית באתגרי החברה הכללית בישראל.

השנה התנועה עוסקת במאה ומעבר, מה המעבר שלך?

לפני 9 חודשים, הבן הצעיר שלנו התגייס לצבא, משרת בגדס"ר גבעתי ולמעשה עזב את הבית. זה מעבר משמעותי ביותר שקורה לנו בשנת המאה והמעבר.

למה דווקא עזרא?

עזרא – תנועת נוער ציונית ותורנית היחידה , מחנכת את חניכיה להיות מעורבים באופן משמעותי בחברה הישראלית ובאתגרים העומדים בפניה, לא להפנות לאתגרים עורף, אלא להתמודד עימם ולהוות דוגמא לזולת.

סיפור, חוויה שזכורה לך?

גדלתי בשכונת בית וגן, ובכל שבת, אחרי הצהריים, הייתי הולכת עם חברות, אחיות ומדריכתי המתולוגית, חיה וישליצקי (אנסבכר), במשך שעה לסניף. היינו הולכות בגשם, בקור ובחמה, כדי לא להחמיץ שום פעולה.

ההדרכה היתה הדבר המשמעותי ביותר ואבן דרך בהתפתחותי. להיות חברה בצוות המדריכים עם אנשים חדורי אידיאולוגיה ולהתוות את הדרך החינוכית של הדור שאז ראיתי כדור הבא (ואילו היום הדור הזה הוא למעשה הדור שלי). כל ישיבת צוות היתה חוויה משמעותית. בגיל 16, תכננו טיולים, הלכנו לחברה להגנת הטבע ולמשטרה להוציא רשיון לטיול, שכרנו משאיות ודאגנו לחניכים מכל הבחינות. היום זה נראה לי הזוי. האידיאולוגיה לצד העשייה, גרמו לגיל ההתבגרות להיות משמעותי ביותר. הטיולים והמסעות הרבים שעשינו, הן כחניכים והן כמדריכים, גרמו לי להבין כמה הם חשובים להכרת הארץ ולחיבור פיזי וריגשי לארץ.

מה זה להיות עזראי בעיניך?

להיות עזראי בעיני הוא להיות אדם יהודי, תורני, שומר מצוות, רודף צדק, נותן כבוד לכל אדם, מאיר פנים לכל אדם, מציב לעצמו אתגרים, וכאשר הם מגיעים, להתמודד איתם. להיות מנהיג, לא מתעלם ממצוקות של הזולת. לא מתעלם מאי צדק. מעורב בבריות.

עיסוקי היום, עבודה כעובדת סוציאלית למען סיוע וקידום האוכלוסיות החלשות, הושפע רבות מתפיסת העולם שראיתיה נובעת מהיותי בוגרת ה"עזרא". היום אני אף חברה באיגוד העובדים הסוציאליים, למען ביסוס מעמד העבודה הסוציאלית, וכדי להשמיע ולהשפיע על עמדות האיגוד ולתת גם לקול הדתי והתורני להשמע בו.

בעת נסיעה שלנו עם ילדינו במכונית, לפני למעלה משני עשורים, לאחר שקיבלנו הודעה מהנהלה ארצית של העזרא, כי נערך איסוף כספים לצורך איפשור המשך פעילות העזרא, שוחחנו על כך, וחשבנו בקול על הסכום שאנו מעוניינים לתרום. ילדינו שהיו כאמור עימנו, אמרו לנו, לפי איך שאתם מדברים על העזרא, ברור שאתם צריכים לתרום סכום משמעותי. הם התכוונו לכך, שמעבר לעובדה שה"עזרא" היה השדכן שלנו, תרם רבות לעיצוב השקפת עולמינו, ולדרך שבה חינכנו את ילדינו.

לפני כ-שלושה חודשים, קיבלנו שיחת טלפון, והתבקשנו להתראיין במהלך מפגש הבוגרים שהתקיים בסוכות. לא יכולנו לקבל את ההזמנה, מכיוון שהיינו לפני נסיעה מתוכננת לביקור משפחתי בחו"ל, אך אמרנו, שאם היינו יודעים קודם על התאריך, יתכן שהיינו דוחים את הנסיעה. ראינו בבקשה כבוד גדול.

אמנם ילדינו התחנכו בתנועת בני עקיבא ולא בעזרא, אך אנו בטוחים כי החינוך העזראי אותו אנו קיבלנו עבר אליהם ודרכם גם לחבריהם וחניכיהם.