בוגרים יקרים!

בחודש כסליו, לפני למעלה משבעים שנה (תש"ה) – כשהמלחמה העולמית עוד לא הסתיימה, החליטו פעילי התנועה בארץ לחדש את העלון התנועתי.

וכך כתב בפתח העלון מרדכי ברויאר[1]:

"חברים!

זה שנים אחדות נדם קול עלונינו. עסוקים היינו בשלנו, וכל אחד מאתנו בשלו. תקופת היאבקות פנימית ומשבר היתה זאת לארגון... שינוי אחד התחולל בינתיים – עלונינו המתחדשים ייקראו על ידי דור חדש של מדריכים ובוגרים בארגון...

השעה היא שעת זעזוע חמור בעולם ובארץ – הקץ לשתיקה השוממה בארגוננו!"

אנו כה שמחים שבגליון הראשון המתחדש אנו יכולים גם לבשר על קץ השתיקה, אך ממקום אחר לחלוטין. לא מתוך תקופה קשה, אלא מתוך פריחה וצמיחה, מתוך גדילה והעמקה, מתוך חגיגות בסימן עזראים מאה ומעבר!

אנו בטוחים שגם בכם "קץ השתיקה" מעוררת התרגשות וזכרונות נעימים, ומקוום להצליח להפוך את שנת לקו פרשת מים בחיבור ושותפות איתכם ועם מעגלים עזראים נוספים.

חנוכה שמח, חזקו עזראים מאה ומעבר!

[1] לא עלה בידי לגלות מי מבני הדודים הוא הכותב... המסמך המקורי נמצא בארכיון התנועה ההולך ונבנה מחדש.

עזראים מאה ומעבר

הרב קובי בורנשטיין –גרעין יש"י סניף בני ברק

חבר צוות ניהול התוכן של שנת המאה.

כאשר ביקשו ממני להצטרף לצוות ההיגוי לקראת שנת המאה של "עזרא" הרמתי גבה. לא רק שאני כבר מזמן לא בתנועת נוער. אלא שמתוקף נסיבות מקום מגורי, אני שמח לראות את ילדי מדריכים וחניכים בבני עקיבא ואריאל. ולכן אני כבר מתבלבל בין קומנרית למרכזת ולא זוכר מה אומרים בסוף המפקד: ה' עמכם? חזקו חברים? או בנין אריאל?

אז מה אני קשור לתנועה ? האם עזראי זה לנצח? או שמא הייתה זו רק חוויה של גיל הנעורים?

אני זוכר היטב את ההשפעות של התנועה עלי. אפילו הפעולות של המדריכה הראשונה שלי (חני דיקשטיין לבית פרוינד הי"ד) חרוטות בזיכרוני כחוויה ראשונה ההופכת אותי לילד המתחיל לחשוב על שאלות משמעויות ומהותיות. כמובן שחווית ההדרכה הייתה חוויה מכוננת בחיי. קבלת האחריות בכלל ותכנון הטיולים והמחנות בפרט. הניסיון ליצוק משמעות ותוכן בפעולות גיבוש החניכים והפיכתם לקבוצה. כל אלו היו התנסויות שעיצבו את חיי בגיל ההתבגרות.

אבל מה נותר מכך שיחבר אותי חזרה ל"עזרא"?

ובכלל מה הקשר ביני לבין מקימי העזרא. הסטודנטים הצעירים בגרמניה לפני 100 שנה. הם שם בתוך הגולה, ואני כאן בארץ ישראל, חוגג 70 שנה למדינה יהודית וחלק מעולם תורני ציוני דתי תוסס.

ובכל זאת, לא כל יום מבקשים ממך להצטרף לפרויקט של מאה שנה, אז החלטתי לבדוק את הנושא. זה לא מובן מאליו שארגון ממשיך להיות חי ופעיל מאה שנים. ולא סתם מאה שנים אלא מאה רבת תהפוכות . שנים בהם העולם כולו השתנה ועל אחת כמה וכמה העולם היהודי והדתי. אז מהו הדנ"א העזראי שאיפשר לתנועה להיות רלוונטית מאז ועד היום?

בכדי לענות על השאלה הזו, התחלנו לחזור אחורה לאורך כל ההיסטוריה של התנועה ולהפתעתי גילתי שיש די הרבה דברים דומים.

גיליתי שהעמדה העקרונית בה בחרו מייסדי העזרא רלוונטית גם אלי. הבנתי שלמרות ההבדלים, אפשר למתוח קו בסיסי בין ההכרעה של הרב הירש, השידרוג של הרב ברוייאר והקומה המוארת של הרב קוק.

לפני מאה שנה, בעידן בו נפרצו חומות הגטו, החליטו תלמידי הרב הירש שהם לא מוותרים על עמוד השדרה התורני שלהם, אבל גם לא מסתגרים בפני המרחבים של העולם המודרני. בהמשך, האתגר הציוני הציב בפני חברי התנועה מורכבות גדולה יותר ובכל זאת הם הצליחו לסלול לעצמם דרך ייחודית משלהם בהשתלבות במפעל הציוני. בתקופת של ההתיישבות ביש"ע, הצטרפו פעילי התנועה אל הגל הגדול של הציונות הדתית והיו חלק בלתי נפרד מכלל התהליכים שעברו עליה. (זו הזדמנות לתקן עוול היסטורי, כי איכשהו נשמט מהזיכרון הקולקטיבי שההתנחלות הראשונה בבנימין, היא מבוא חורון שקמה ע"י גרעין התיישבות של העזרא). בשנים האחרונות בהן צפה שאלת הזהות התורנית בתוך המצב הפוסט מודרני, שב ועולה הדגם הייחודי של העזראים אשר מציבים לעצמם רף גבוה מתוך דרך ייחודית של תורה עם דרך ארץ ישראלית.

עזראים ועזראיות אשר ממשיכים לבחור בדרך המורכבת המחפשת את החיבור בין האותנטיות האישית לבין היכולת לחיות חיים מלאי קדושה של תורה ומצוות. עזראים ועזראיות המבקשים לפתח את מלוא העוצמות של כוחות הנפש הנטועות בליבם, כמו שהם מצפים שהתורה תופיע באופן שהיא אכן תאיר לפניהם את מרחבי החיים, הם יחפשו לעשות זאת בכלכלה ובתיאטרון, בצלילי המוזיקה או בשדות הטכנולוגיה המודרנית, גם על גבעה בישוב חדש וגם בעולם העסקים הבינלאומי של הכפר הגלובלי.

והם לא יסתפקו בדיבורים ובסיסמאות, אלא הם ישאפו לחיות את המציאות המאתגרת והמבורכת הזו מתוך הפריה הדדית הנובעת מחיבור אורגאני של בורא כל העולמות. הם יסללו דרך, אשר אולי עדין לא מתאימה לרבים, אבל היא תורמת תרומה חיונית לעם כולו.

כך תוכל התנועה להמשיך לפרוח כמו שושנה, היודעת לחבר את הגוונים השונים שבה לפריחה מרהיבה.

זהו אכן יעד מורכב, אבל מי שכבר צבר מאה שנים של פילוס דרכים ויציקת תכנים ישנים בהופעות חדשות הוא זה שיכול לחלום אל המעבר.

והמעיין האיתן שכבר זורם מאה שנה רק יגביר את עוצמתו וינבע בעוד ועוד נחלים חדשים

ומכל עבר תפרוץ הקריאה - עזראים מאה ומעבר

חזקו חברים!