חג"ס

רציונל היחידה:

החג"ס מחולק לפי גרעינים, לכל גרעין יש שם ומשמעות מיוחדת משלו.

מטרת היחידה:

• חברי הגרעינים יבינו את משמעות שמות הגרעינים.
• חברי הגרעינים יבינו את הייחוד שבחג"ס.
• חברי הגרעינים יחשבו על מטרות ושאיפות לחג"ס.

מבנה היחידה:

1. גרעין חדש נולד
2. חג"ס חזק
3. סיכום

מהלך היחידה:

1. גרעין חדש נולד

אופציה א:

נחלק את חברי החג"ס לפי גרעינים, וניתן לכל גרעין 10 דקות לחפש מידע על שני גרעינים השם של הגרעין שלהם ושל גרעין לבחירתם במהלך ההיסטוריה .

על כל קבוצה להציג בדרך יצירתית על משמעות השם של שני הגרעינים שקיבלה.

נעשה דיון:

• למה קראו לגרעין שלכם ככה?
• למה קראו לגרעין מההיסטוריה בשם זה?

אופציה ב' – נבקש שלוש מתנדבים , על כל מתנדב להציג שם חדש לגרעין לשנת תשפ"ה, כולל הסבר ומשימה.

בסוף נעשה הצבעה בה כל חברי החג"ס בוחרים מה השם שהכי התחברו אליו.

נדון:

על פי מה קבעתם איזה שם לבחור?

למה לדעתכם זה פרמטר חשוב?

נסכם שגרעין זה לא סתם שם יפה, יש לכל גרעין משמעות מהות ומשימה מיוחדת משלו.

נספח 1-

קטעי היסטוריה על גרעינים בעבר לשימושכם.

חג"ס חזק!

• נשאל את חברי החג"ס למה זה חשוב שיהיה גרעין?
• הרי חברים כבר יש להם, ורובם כבר גם בתפקידי עשייה, אז למה צריך גם גרעין?

נניח על הרצפה את המשפט הבא:

"אין התורה נקנית אלא בחבורה!"

להביא להם קטע לימוד.

נבקש מהם להגיד מה עולה להם בראש על המשפט הזה.

נחמד ביחד את נספח 2

• נשאל מהם היתרונות של לימוד בחבורה?
• מה החסרונות של לימוד כזה?
• מה ההבדל בין 'לימוד' תורה ל'קניית' תורה?

נאסוף את התשובות ונסכם.

3. סיכום

זה הגיל בו אנחנו מעצבים את אישיותנו, גיל הנערות, הלימוד בחבורה יוצר הדדיות ובעזרתו אדם יכול לצאת מד' אמותיו ולראות דברים ממקום אחר וככה לגדול. לא סתם עם ישראל בנוי בחבורות, שבטים, ישראל-לוי-כהן, אפילו הסנהדין נמצאת כקבוצה, ובית הדין. מכיון שהיכולת לראות מציאות שלמה יותר, יושבת על היכולת לשמוע וללמוד מאנשים אחרים. להבין מה הם חושבים, לצחצח את המחשבה וכו'.

הכוח של הגרעין הוא החבורה- הביחד.

נשים על הרצפה דפים עם הקטגוריות הבאות:

• חבורה – קבוצה
• לימוד משותף
• עשייה משותפת
• ביטוי לחזון ועקרונות התנועה
• חשיבה יצירה ויזמות
• נתינת מקום לפרטים
• חלק מסניף ומתנועה
• קשר ותרומה לקהילה ולסביבה

נבקש מכל אחד לבחור משהו שהוא חושב שקיים בחג"ס, והוא רוצה לאתגר אותו עוד יותר (ואיך)

ומשהו שהוא רוצה שיקרה בחג"ס.

נאום סיכום (שלאחריו יגיע סיכום בו כל אחד ידבר ויספר על תובנות וכו')

נספח 1

מבוא חורון

מבוא חורון הוקם ע"י גרעיני תנועת הנוער "עזרא" בשנת תש"ל, ב-כ"א טבת (30.12.69), כקיבוץ של תנועת ההתיישבות של "פועלי אגודת ישראל". ". כיום מתגוררות בישוב כ-430 משפחות, והוא ברוך בילדים רבים. האוכלוסיה דתית לאומית חרדית, אשר מנהלת אורח חיים תורני, בשילוב עם חיי עבודה ופרנסה. חלק ניכר מהחברים עובד בתוך הישוב וחלק אחר עובד מחוצה לו.

הקמת קיבוץ שעלבים

היישוב הוקם בי"א באב ה'תשי"א (1951) על ידי גרעין הנח"ל "שלהבת" של בוגרי תנועת הנוער עזרא, על אדמות הכפר הערבי סַלְבִּית, ששכן במקום עד למלחמת העצמאות, ושימר את שמו של היישוב המקראי "שַׁעַלְבִים". היישוב שַׁעַלְבִים נזכר פעמים מִספָּר בתנ"ך, בתחילה בספר יהושע בנחלת שבט דן, בצורה "שַׁעֲלַבִּין"[3], ומאוחר יותר בספרי שופטים ומלכים[4].

ההיסטוריה של היאחזות הנח"ל מודיעים ו"דרך בן-צבי"

בנובמבר 1963 הגיע ויץ להבנה עם הרמטכ"ל הפורש ועם מחליפו, יצחק רבין, על עלייה לקרקע עד נובמבר 1964. לתנועות ההתיישבותיות לא היו יישובים באזור, למעט קיבוץ שעלבים של "פועלי אגודת ישראל". אגף הנח"ל אישר לתנועה החרדית לאמץ את ההיאחזות המתוכננת, והיא גייסה גרעין מתנועת הנוער "עזרא" וגרעין בני ישיבות מנח"ל-חרדי. ביולי 1964 הוקמו המבנים הראשונים, כ- 350 מטרים בלבד מגבול ירדן, וקק"ל הכשירה כ- 800 דונם לעיבוד.

ערב נר ראשון של חנוכה תשכ"ה, ביום השנה ה-15 להכרזת החלוקה באו"ם (29.11.1964), נערך טקס העלייה לקרקע של היאחזות הנח"ל "מודיעים". מאות מוזמנים צפו בהכנסת ספר תורה לבית-הכנסת החדש, והנשיא שז"ר בירך את החיילים המתיישבים: "התגייסתם מרצונכם הטוב להסיר את השממה מהעל המקום הקדוש הזה, שהינו יחיד באומה, ובכך הסירותם ממנו את אבל יתמותו". שז"ר העלה על נס את חלקם של החוגים החרדיים להתיישבות בארץ וציין את קודמו המנוח בן-צבי, מיוזמי ההתיישבות במודיעין.

הרמטכ"ל רבין איחל לחברי ההיאחזות הצלחה במשימתם באתר הסמלי: "זכות וחובה כרוכים יחדיו בעליתכם על הקרקע במקום זה. הזכות היא זכותכם לעלות על הקרקע בה ישבו האנשים שנטלו חלק באחת מפרשיות הגבורה הגדולות של עמנו. אולם גם חובה לא קלה עומדת בפניכם. מחר ייעלמו כל החוגגים, הדגלים יקופלו ואתם תעמדו מול המציאות האפורה.

מציאות של היאחזות בטרשים ובהרים מסביב. בזכות הוד הגבורה אנו מקווים כי יעמוד לכם הכוח לבצע את המשימה" (חרות, 30.11.1964). בתום הטקס ניטעו שבעה עצים סמוך לקברי המכבים לזכר מתתיהו החשמונאי, רעייתו וחמשת בניו, בידי הנשיא שז"ר, הרמטכ"ל רבין, סגן שר הביטחון שמעון פרס, סגן שר החינוך הרב ד"ר קלמן כהנא, אלוף פיקוד המרכז יוסף גבע, יו"ר דירקטוריון קק"ל יעקב צור ורחל ינאית בן-צבי. אלה היו הגרעין ל"יער המכבים", שנטעו חברי תנועת "המכבי" לרגל המכבייה השביעית בשנת תשכ"ה (1965).

בדצמבר 1964 אישרה ועדת השמות הממשלתית את השם 'מבוא מודיעים' להיאחזות הנח"ל, חלוצת ההתיישבות היהודית בחבל מודיעין. מכיוון שהשנה הבאה, תשכ"ו, הייתה שנת שמיטה הנח"לאים החרדים שהקפידו בדיני השמיטה סבלו מחוסר תעסוקה. לפיכך, באישור הרב הראשי לצה"ל שלמה גורן ומפקד הנח"ל הוחלט לפתוח בהיאחזות את הישיבה הראשונה בתולדות הנח"ל. חבריה חולקו לשלוש קבוצות שיתחלפו ביניהן: האחת תעסוק באימונים, השנייה בלימודים כלליים וחינוכיים והשלישית בלימודים תורניים.

רשימת גרעיני עבר

רשימת גרעיני נח"ל

נספח 2

אין התורה נקנית אלא בחבורה (לב לדעת, ד"ר ראובן מאמו)

מהו יתרונו של לימוד בחבורה? רבי חנוך זונדל זצ"ל מחבר הפירוש 'עץ יוסף' לאגדות שבתלמוד כותב כך: "שאין התורה נקנית אלא בחבורה, להוציא דברים מחודשים מתוך הפלפול וסברא ברבים ואז נחשב כאילו היום קבלוה".

אווירת הלימוד בחבורה מתאפיינת בדיאלוג שבין הלומדים, בחידוד, במשא ומתן, בהעלאת הקשיים, בחיפוש תשובות, בפלפול, בהעלאת סברות ובהאזנה. כל אלה יוצרים חידוש, למידה משמעותית. חידושי תורה הנרקמים באווירת לימוד זו הם בבחינת כאילו קיבלו אותם מהר סיני.

אסמכתה נוספת מוצא רבי חנוך לחשיבות הלמידה בחבורה ומביאה בפירושו 'ענף יוסף': "…הקול קול יעקב… ונרמז במילות הקול קול שהוא כפל שדווקא צריך ללמוד לא פחות משניים".

מרן הרב קוק זצ"ל רואה בלימוד בחבורה דבר שהוא מתחייב מטבע דרך לימוד התורה. וכך הוא כותב בפירושו 'עין איה' לדברי הגמרא:

'הסכת', עשו כיתות כיתות ועסקו בתורה, שאין התורה נקנית אלא בחבורה.

מפני שתורת הקודש היא תורת חיים, שאינה מנהגת את ההולכים בה לחיי נזירות ומאיסה בעולם ובתענוגותיו הטהורים, המרימים את המעלה האישית ומשמחים בלבו.

על כן יש בתכונתה הצורך לחיי חברה ורעות שהוא הדבר המביא לחיים מדיניים יפים ונאים וטבע קניין הרעות וחברת חכמים קבוע בתכונתם.

היינו: לא ייתכנו חיים המתאפיינים בבדידות, בהתנזרות ובהתרחקות מן החברה. והרב ממשיך שם:

וההתרחקות מן הבריות והנזירות המופלגת, שהסיעו רבים ממי שביקשו מסברת עצמם למצוא קרבת אלוקים, מתוך חברת בני אדם, וניתוקם מהחיים הציבוריים, היא זרה לרוחה, עד שבטבע עצם קנייתה ולימודה תתנגד לזה, ואינה נקנית אלא בחבורה, ההיפך של הבדידות וההתרחקות מבני אדם[6].

הרב קוק לימדנו בדבריו, שעצם טבעה של התורה להילמד בחבורה. לימוד בדרך אחרת הוא בניגוד למהות טבעה של התורה. התורה תורת חיים היא, ואין חיים ללא חברה. זאת כבר למדנו במעשה הבריאה: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בר' ב יח).

לעניין זה ראוי לראות גם את דברי המהר"ל[7] המתייחסים לדברי ר' יוסי בר' חנינא "מאי דכתיב 'חרב אל הבדים ונואלו'". מדבריו עולה שעל מנת להגיע לרמה אינטלקטואלית גבוהה יותר, דרושה למידה בחבורה. ההתחככות, החידוד, האינטראקציה הבין אישית, המתרחשת בתהליך הלמידה בחבורה, מפרים ויוצרים ומעלים את רמת הלמידה לרמה משמעותית ביותר שיש בה חידוש והפנמה.

רבי יעקב ריישר זצ"ל, מחבר הפרוש 'עיון יעקב', מבאר את דברי הגמרא שבפתח עיוננו כך:

שאין התורה נקנית אלא בחבורה, וזה שאמרו: "קנה לך חבר", חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין בד בבד. כי הסיף והספר ניתנו כרוכים מן השמים שאם אינו עוסק בתורה כראוי נידון לחרב.

…

באבות דרבי נתן נ אמר כך:

מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו, שיאכל עמו וישתה עמו ויקרא עמו, ויישן עמו, ויגלה לו סתרי תורה וסתרי דרך ארץ[10].

אף כאן מופיע השימוש בפועל 'קנה': "מלמד שיקנה האדם". לעיל למדנו "שאין התורה נקנית אלא בחבורה". הפרק הנוסף ל'פרקי אבות', פרק ו, נקרא פרק 'קנין התורה',  ובו נזכרו ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם.[11] למה דווקא 'קנין' ולא 'לימוד'? אפשר להסתמך על דברי המדרש דלהלן:

התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא… כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה : 'בראשית ברא אלקים', ואין 'ראשית' אלא תורה, היאך מה דאת אמר: 'ה' קנני ראשית דרכו' (מש' ח כב)[12]. וכך  מפרש  כאן 'דעת מקרא': "קנני, ברא  אותי". בהערה שם הוא מוסיף: "קנה בהוראת ברא, השוה 'קונה  שמים וארץ' (בר' יד יט ועוד), 'אביך קנך' (דב' לב ו)".

פעולת הקנייה מחייבת פעילות, אקטיביות. אי אפשר לבצע קניין כלשהו מתוך פאסיביות. לקניון יש ביטויי רצון, דחף, מאמץ, מעשה הכרוך במחיר, מעשה בין שניים. כשמתבצעת פעולת הקניין, הופך החפץ להיות רכושו של הקונה, חלק ממנו. כך הוא הדבר גס ביחס ללימוד תורה : אין התורה נקנית אלא בחבורה.

כך  מצינו  בגמרא:

אמר רבי חמא ברבי חנינא : מאי ויכתיב 'ברזל בברזל יחד' (מש' כז יז)?  לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חברו, אף שני תלמידים מחדדים זה את זה בהלכה. אמר רבה בר בר חנה: למה נמשלו דברי תורה כאש? נאמר 'הלא כה דברי כאש נאם ה" לר' כג כט), לומר לך, מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי[13].

לפעולת הלמידה בחבורה מביאה הגמרא שני דימויים: השחזת הברזל ודליקת האש. בשתי פשלות אלו יש חיכוך, וכל אחת מהפעילויות יוצרת דבר שלא היה קיים קודם לפעולה. הנה מקור נוסף המדמה את תהליכי  הלמידה בחבורה  לברזל המתחדד בברזל: "אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה, כך אין תלמיד חכם משתבח אלא בחברו"[14].

מהמשכם של דברי הגמרא שהבאנו לעיל עולה כי אלה הלומדים שלא בחבורה, ביחידות [בדים=בודדים], נעשים טיפשים.

אפשר שיטען הלומד: אני מבין ומקבל שלמידה בחבורה יש בה  צורך, חשיבות, והיא מביאה להעמקה ולבירור הנלמד, מונעת טעויות, מפרה וכו', אך כל זה צריך להתקיים כשהלומדים הם שווים ברמתם, בגילם, ביכולת הניתוח, ההעמקה וההבנה. אם אין מתקיים שוויון כזה, אין טעם ללמידה בחבורה. לטענה זו מתייחסת הגמרא:

אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ? שנאמר 'עץ חיים היא למחזיקים בה' (מש' ג יח), לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן[15]