עקרון הרצף

---

עקרון הרצף

 

 

 

מטרת הפעולה

 

            החניכים יכירו בתורה הן כעולם ערכי ועקרוני והן כפרטי מעשים ומצוות.

 

 

מבנה הפעולה

 

א. אדם מושפע

 

ב. זה מתחיל מבחוץ, ומתגלגל פנימה…

 

ג. תלמיד, חכם, מורה, דרך ד. סיכום

 

 

מהלך הפעולה

 

א. אדם מושפע

 

# משחק מעגל- "המשפחה שלי"- כל חניך בתורו מספר על המשפחה שלו.

 

בדרך כלל החניך הראשון שמספר קובע את הסגנון של שאר החניכים, אם

 

הוא פירט שמות וגילאים כך יעשו השאר אחריו, אם הוא כלל את המשפחה

 

המורחבת החניך הבא לא ישמיט פרטים אילו.

 

 

אחרי כמה חניכים שואלים החניך שסיפר אחרון- זה כל מה שיש לומר על

 

המשפחה שלך? יש לך משהו להוסיף? ספר לנו כמה דברים מעניינים…

 

אחרי שהחניך מרחיב ומוסיף מידע על משפחתו, בודקים מדוע לא סיפר דברים

 

אלו מלכתחילה? מן הסתם החניך יענה "כי ההוא לפני לא סיפר!" וכך יענה החניך שלפניו והחניך שלפניו.

 

החניך הראשון קובע את דפוס התשובה של השאר.

 

 

אנחנו רואים שאין אדם שהוא אובייקטיבי לחלוטין, כולנו מושפעים מדברים חיצוניים.

 

במשחק כל חניך הושפע מהחניך הקודם ותיאר את המשפחה שלו עפ"י הנוסחה של

 

חבריו לפניו, אפילו בדבר קטן ולא עקרוני האובייקטיביות לא נשמרה!

 

 

זה קורה לנו גם בסוגיות יותר משמעותיות.  

 

 

ב.  זה מתחיל מבחוץ, ומתגלגל פנימה…

 

 

# משחק "קבלת החלטות " (נספח 1)- נחלק את החניכים לזוגות או לקבוצות קטנות ונדון בדילמות שונות

 

 

מומלץ לתת לכמה מתנדבים להציג את הדילמות לפני כולם ולערוך דיון כללי

 

 

# "קפה דילמה "- דיון סביב שולחנות עם כיבוד, המדריך "ממלצר" ומעביר

 

את הדילמות השונות משולחן לשולחן, הכיבוד והאווירה הרשמית של השולחנות

 

המפות  יוצרים עניין רב אצל החניכים וזו דרך נחמדה לדון בדילמות שונות.

 

 

על כל קבוצת חניכים להיכנס לנעליים של כל מתלבט ולהעלות את כל

 

הגורמים החיצוניים והפנימיים שמשפיעים עליו.

 

 

*לחניכים גדולים: כדאי להציג לחניכים רק את שורת ההקדמה (השורה המודגשת)

 

ולבקש מהם לחשוב מהם הצדדים השונים בהתלבטות.

 

 

לאחר שהחניכים דנים ביניהם, כל קבוצה אומרת את הגורמים שלדעתה

 

משפיעים על קבלת ההחלטה.

 

 

כדאי לרשום את הגורמים על גיליון נייר גדול, או להכין מראש

 

(אם הפעולה בשבת) כרטיסיות אם הגורמים הצפויים.

 

חשוב להבהיר את מורכבות קבלת החלטות ולהדגיש את ההשפעות

 

הרבות שיש לנו על כל החלטה.

 

 

כאשר אנו באים לקבל החלטות משמעותיות אנו מושפעים מגורמים

 

חיצוניים רבים: חברה, כסף, נוחות ,עייפות, הרגל, ועוד.

 

קשה להפריד בין כל הגורמים האלה לבין האמת הפנימית המוחלטת.

 

חשוב לקחת את כל הגורמים בחשבון אך במינון הנכון.

 

לרוב אנחנו מתקשים לתת את המשקל הנכון לכל גורם ולפעמים

 

מייחסים חשיבות רבה מדי לגורמים חיצוניים ולא אמיתיים.

 

 

# דיון קצר- עם מי כדאי להתייעץ? כיצד ניתן לדעת את המשקל הנכון שיש לתת לכל גורם?

 

 

# נפזר פתקים (נספח 2) במעגל ובהם גורמים שניתן להתייעץ איתם.

 

כל חניך בוחר את 3 הגורמים שהכי נכון בעיניו להתייעץ איתם בסוגיות משמעותיות.

 

 

הגורמים:

 

 

*        הורים   *        חברים   *       מורים   *       רב   *       פסיכולוג   *       שדרן רדיו   *     קיבוצניק

*       אחי הגדול   *       נהג האוטובוס   *       אחי הקטן   *       מרצה במכללה   *       מדריך   *       כומר   *     קוראת בקפה

*       חילוני     *     פרופסור לחברה   *      מוכר במכולת

 

נערוך חידון קצר (לתת סוכריה למי שאומר את בעל המקצוע המתאים ראשון,

 

חלוקת כרטיסיות לחניכים שחלק מקבלים "בעיה" וחלק בעל מקצוע.

 

כל אחד מחפש את בן זוגו ומתיישב יחד וכו')

 

 

# "כאשר יש לך בעיות משפטיות לך ל?" עורך דין

 

 

# "כאשר יש לך כאבי גב לך ל?" אורתופד

 

וכך הלאה … (בעיות נפשיות, פנצ'ר ברכב, בעיה בפלאפון, בעיות ראיה וכו')

 

 

דיון-  

 

 

# מדוע אנחנו הולכים בפשטות ל"מומחים" מסוימים עם בעיות מסוימות?

 

מכיוון שהם מומחים בתחום. יש להם את כל הניסיון, כל הידע, כל הרקע,

 

על מנת לטפל במקרה שלנו על הצד הטוב ביותר.

 

 

# האם זה נחשב חולשה שאדם נעזר בעו"ד?

 

 

ברור שלא! אף אחד לא מצפה מאתנו שנהיה מומחים בכל תחום בעולם,

 

זה דבר לגיטימי לפנות לאיש מקצוע ע"מ לקבל עצה או הדרכה.

 

אדם שלא פועל כך נחשב טיפש!

 

 

בפעולה הקודמת (בשבילה נברא העולם) הבנו שעלינו לתת ביטוי לעקרונות

 

רוחניים באמצעות מעשינו היומיומיים. כדי להצליח לעשות זאת על הצד

 

הטוב ביותר ולא להיסחף אחרי גורמים שונים שמשפיעים עלינו, אנחנו צריכים

 

הכוונה מהמומחה בתחום. אנחנו צריכים להיות קרובים למי שיזכיר לנו את

 

המטרה וינחה אותנו בדרך מול כל הפיתויים והבלבולים.

 

 

*לחניכים גדולים: לימוד משל התרופות של הכוזרי (מאמר ראשון עט)

 

 

אמר החבר: כן הוא כי הדברים המכינים לקבלת הרשמים האלוהיים

 

ההם אינם בתחום ידיעת האדם ואי אפשר לו לאדם לשער כמותם

 

ואיכותם ולו גם ידע מהותם לא היה יודע זמניהם ומקומותם והרכביהם

 

ואת דרך הכנתם לכל זה יש צרך בידיעה אלוהית המגיעה שלמה ומבארת

 

תכלית באור מאת האלוה עצמו והנה מי שהגיעתו ידיעה זו והוא מקים

 

על פיה בלב שלם את מצות האלהים לכל פרטיה ותנאיה הוא המאמין

 

אך מי שמשתדל להכין דברים לקראת קבלת הרשמים האלוהיים בחכמת

 

אנוש בלבד על דרך ההקש והסברה או לפי מה שימצא בספרי האצטגנינים

 

על דרך הורדת הכחות הרוחניים או על ידי עשית הטלסמאות הוא הכופר

 

אדם כזה מקריב קרבנות ומקטיר קטרת על פי הקש וסברה ואינו יודע מהות

 

הדברים הדרושים לכך וכמותם איך יש לעבד עבודה זו ובאיזה מקום

 

ובאיזה זמן ומי ראוי לה ומה תנאיה ועוד פרטים רבים שתאורם יארך

 

מאד משל למה הדבר דומה לסכל שחדר לתוך אוצר התרופות של רופא

 

הידוע לכל בתרופותיו המועילות בשעה שהרופא איננו שם ובראותו

 

אנשים רבים צובאים על האוצר ההוא מתוך בקשת רפאות לנפשם

 

התחיל מוציא אליהם תרופות מתוך הכלים אשר שם בלי כל ידיעה

 

בטיב התרופות ובכמות מנה ומנה ראויה לאיש ואיש ונמצא זה ממית

 

אנשים באותן התרופות שיכלו להועילם ואם במקרה יפיק אחד האנשים

 

תועלת בתרופה שהוצאה מאחד הכלים ההם ימשכו כל העומדים שם לתרופה

 

ההיא באמרם כי היא היא הנושאת בקרבה רפאות לכלם עד שיראו כי תוחלתם

 

נכזבה או שימצאו אחר כך תועלת מקרית בתרופה אחרת וימשכו אחריה ולא

 

ידעו כי המועיל מצד עצמו לא היה כי אם בחכמתו של אותו רופא שהכין את

 

התרופה ההיא לכל חולה במנה הראויה לו אף צוה לכל חולה כי יתאים

 

לתרופה הנתנת לו מנות מאכל ומשקה פעולות התעמלות מנוחה שעות

 

שנה ויקיצה שאיפת אויר שכיבה וכדומה"…

 

 

ג. תלמיד, חכם, מורה, דרך

 

 

נכין מבוך ענק, (הוא צריך להיות מספיק גדול ומספיק מורכב כדי שחניך

 

שיעמוד בנקודת ההתחלה לא ידע לאן לפנות. ניתן להנחות את החניכים

 

לעבור את המבוך בזחילה כך שלא תצטרכו לבנות משהו גבוה.) נבחר

 

כמה חניכים מתנדבים לעבור את המבוך בזמן קצוב. אחרי כמה ניסיונות

 

כושלים של חניכים, נותנים לאחד החניכים העתק של המבוך בקטן.

 

על החניך לכוון חניך אחר במבוך הגדול. כמובן שהצמד יצליח בקלות ובמהירות.

 

 

לימוד מסילת ישרים סוף פרק ג '– "בביאור חלקי הזהירות"

 

 

למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים,

 

שהנטיעות עשויות כתלים כתלים וביניהם שבילים רבים נבוכים ומערבים

 

כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם,

 

ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה ומהם

 

משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה, ואמנם ההולך בין השבילים הוא

 

לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמתי או בכוזב, כי כולם שוים

 

ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין

 

שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית, שהוא האכסדרה, והנה העומד כבר על

 

האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתים והכוזבים והוא

 

יכול להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה מי שירצה להאמין

 

לו יגיע למקום המיעד ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו ודאי

 

שישאר אובד ולא יגיע אליו.

 

 

כן הדבר הזה: מי שעדין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים לא

 

יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו אל האכסדרה

 

וכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים

 

ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.

 

תלמידי החכמים הם אלו אשר תקנו את מידותיהם, הם ראויים

 

לכוון אותנו בדרכינו, ועלינו לקבל את עצתם מכיוון שכך לא נלך לאיבוד.

 

 

סיפור – 

 

 

היה היה אדם אחד ששם לו כמטרה לטפס את הרי האברסט. הוא גמל את

 

ההחלטה בליבו כשהיה בערך בן 30. מאותו יום הוא הקדיש את חייו לאימונים

 

שונים על מנת לפתח את המסוגלות הפיסיות והנפשיות שלו לקראת הטיפוס.

 

היה רץ, מרים משקולות,  צם  חושף את עצמו לקור אימים ועשה כן במשך שנים.

 

כשמלאו לו 60 הוא החל את הטיפוס שלו. הוא עבר תלאות בדרך וסבל מאוד

 

אך כעבור זמן הוא הגיע לפסגה! מה ראה אותו איש על פסגת האברסט????

 

"ילד קטן משחק עם כדור!"

 

מה אתה עושה פה? שאל האיש ההמום? תוך שהוא חושב על השנים של אימונים

 

והכנות נפשיות. "אני נולדתי פה", ענה הילד בפשטות, והמשיך לכדרר את הכדור.

 

*לחניכים גדולים: כל כמה חניכים מחברים נמשל לסיפור ומספרים לשאר הקבוצה.

 

זהו משל שמסופר על השפת-אמת, שנבחר לתפקיד ברבנות בגיל מאוד צעיר.

 

אנשי הקהילה לא היו מרוצים מהעניין, ותהו איך יתכן שהוא ראוי להיות רב בגיל

 

כל כך צעיר- התשובה טמונה במשל, הוא פשוט נולד כזה!

 

הוא נולד במקום גבוה ולכן לא צריך להתאמץ כ"כ ולחכות שנים ארוכות עד

 

שיגיע לרמה רוחנית גבוהה. אנחנו לא צריכים לחכות עד שנטפס ונגיע, יש אנשים

 

שהם כבר שם (טיפסו או נולדו גבוה) וכדאי מאוד שנתייעץ איתם ונקשיב להכוונות

 

שלהם. אם אתה לא תלמיד חכם בעצמך, עליך להתבשם מחוכמת תלמידי חכמים

 

ואת זה תעשה ע"י הכנסתם לביתך זו תהיה הדרך שלך להחזיק את העולם.

 

כל אדם מקבל תפקיד אחר ונולד במדרגה אחרת. תלמיד חכם נמצא במדרגה

 

רוחנית יותר גבוהה מאתנו , ויש לו תפקיד שמתאים למקום הזה. אנחנו מטפסים

 

לעברו, אך חשוב לזכור שהוא כבר שם ואנחנו רק נרוויח אם נתחבר אליו.

 

 

מחלקים לארבעה חניכים תמונה של ריבוע עם צורות שונות בתוכו (נספח 3).

 

 

עליהם לא להראות אותו לשאר החניכים ע"מ שלא יגלו שיש לכל אחד ציור שונה.

 

במרכז מונחים הצורות השונות שמרכיבות כל ריבוע. כל ארבעת החניכים מדריכים

 

חניך מתנדב אחד (אותו אחד בו זמנית) בהכנת ריבוע כמו שלהם. כמובן שהחניך

 

שתפקידו להרכיב את הריבוע מאוד יסתבך, הוא יקבל הוראות שונות מחניכים שונים.

 

הדרך היחידה להצליח להרכיב ריבוע היא להחליט למי הוא מקשיב מהתחלה ועד הסוף,

 

גם כשאחרים צועקים ואומרים אחרת.

 

 

ד .סיכום-

 

 

ב"ה היום יש לנו הרבה מאוד תלמידי חכמים, כולם גדולים בתורה ובעלי מידות.

 

כל אחד מהם יכול לחבר אותנו לקודש, להדריך אותנו בחיינו ולייעץ לנו בעת

 

הצורך, כל אחד מהם מפיץ את התורה ומקרב את הגאולה, אך כל אחד בדרך

 

שלו! אם אנחנו בוחרים תלמיד חכם אחד, ונצמדים אליו אל ההדרכות שלו ,הפסקים

 

שלו והגישה הכללית שלו, אנחנו ננצליח ליצור ריבוע, והרבה יותר מריבוע -אנחנו נבנה

 

קומה רוחנית יציבה ואיתנה שתחזיק לאורך שנים. לחלופין אם לא נהיה עקביים, לא

 

נצליח ליצור שום דבר, למרות שלכל תלמיד חכם יש "הוראות" מוצלחות. חוסר עקביות

 

משבשת כל תהליך וקוטעת התקדמות בכל תחום.

 

 

תלמיד חכם מכיר את העקרונות הרוחניים לפיהם מנהל העולם ולכן יכול להכריע

 

במעשים ובפרטים (כפי שלמדנו בפעולה "בשבילה נברא העולם").

 

אם אנחנו רוצים להצליח לבטא את העיקרון, עלינו להתמיד ולהקשיב לאותה סמכות

 

תורנית. כל הנחיה של תלמיד חכם מתוכננת בהתאם לתפיסה העקרונית ולדרך

 

שמתאימה בעיניו. אם אנחנו רוצים להגיע לאנשהו, כדאי שניצמד לאדם אחד

 

שידריך אותנו באופן מתוכנן ומסודר ולא כל פעם נקפוץ מאחד לשני.

 

 

 

ניתן להמשיל רעיון זה במשחק המבוך מהשלב הקודם: ישנם מספר מסלולים

 

במבוך שמובילים לסוף. כולם בסדר, דרך כולם מגיעים למטרה היעודה. תארו

 

לעצמכם שאתם במבוך וחברים שלכם קיבלו ציור של המבוך עם מסלול היציאה,

 

אבל כל חבר קיבל סימון של מסלול אחר. אם בכל שלב נקשיב לחבר אחר-

 

לא נגיע לשום מקום, למרות שכולם צודקים, כי אין רצף. רק אם נקשיב למישהו

 

אחד (ולא משנה מי זה, העיקר שהוא מספיק גבוה ויש לו את השרטוט של המבוך…)

 

נצליח להגיע לסוף. יכול להיות שחברים שלי יקשיבו למישהו אחר (מהתחלה ועד

 

הסוף) והם יצליחו בדרך אחרת המתאימה להם להגיע ליעד. העיקר שמחוברים

 

להנחיה אחת ולא מזגזגים…

 

 

כך בעולם הרוח. אנחנו רוצים להגיע לקרבה אמיתית לקב"ה ולעשיית רצונו.

 

אנחנו צריכים הכוונה ממי שמורם מאיתנו ויודע לכוון, וצריכים להתמיד בדרך.

 

 

 

*ניתן לצפות בנספחים בקובץ הפעולה המצורף*