עִם שֶׁמֶשׁ

---

וְאִם-תֹּהוּ בִקַּשְׁתֶּם אוֹר-שֶׁמֶשׁ לָעָיִן –

צְאוּ וּבְרָאוּהוּ מֵאָיִן!

חִצְבוּהוּ מִסֶּלַע, מִצּוּרִים נַקְּרוּהוּ,

מִפִּנּוֹת לְבַבְכֶם מִשְׁכוּהוּ!

וְחַי אֵל הָאוֹר, כִּי-כַאֲשֶׁר יֵחָשֵׂף

כֵּן יִפְרֹץ וְלָעַד לֹא-יֵאָסֵף;

וְגַם-נִדָּחֵיכֶם יָקוּמוּ וָבָאוּ

וַאֲלֵיכֶם אֶת-נַפְשָׁם יִשָּׂאוּ,

וּבְחֵיקְכֶם יַנִּיחוּ אֵת כָּל-גַּעְגּוּעֵיהֶם

הַקְּדוֹשִׁים – וּמְסָרוּם לִבְנֵיהֶם,

וְדוֹרוֹת לַדּוֹרוֹת יַנְחִילוּ וִיצַוּוּ:

חֲיוּ, עִבְדוּ הַרְבֵּה וְקַוּוּ!

הוֹ, גְּמוּלֵי מֵחֹשֶׁךְ, עַתִּיקֵי מֵאָמֶשׁ –

תְּלוּ שֶׁמֶשׁ עַל-רֹאשְׁכֶם, תְּלוּ שָׁמֶשׁ!

**

לאחר פרעות קישינב אגודת הסופרים העבריים באודסה יזמה משלחת של כמה מחבריה על מנת לאסוף מידע ולתעד את הפוגרום.

המטרה: להוציא דו"ח מפורט עם עדויות מהטבח, אשר יופץ בעולם (לאו דווקא בקרב יהודים).

המשלחת הגיעה לקישינב- אספה עדויות, וביאליק נתבקש לעבד את התכנים למסמך אחד, והוקצבו לכך מספר חודשים.

הדו"ח לא יצא (למעשה, העדויות נשארו גנוזות יצאו לאור לראשונה רק 85 שנה לאחר מכן) ובמקומו כתב ביאליק בחודשי הקיץ הארוכים פואמה מפורסמת ובה רצף תיאורים קשה אשר נועד לזעזע את הקורא (אותה לא הבאתי כאן משום שהיא קשה מאוד לקריאה ונדמה לי שאנחנו חשופים למספיק תכנים קשים כרגע)

כמה מחלוצי 'העלייה השנייה' מספרים כי בעקבות הקריאה התעוררה בהם הקריאה למרד, אותה ניתבו לעלייה לארץ ישראל: 'לא ניתן! נָגֵן על עצמנו!'

**
בתמונה המצורפת כאן, תוכלו למצוא חלק מן התגובה הפחות מוכרת של ביאליק, 'עִם שמש' שימו לב לתאריך- בעצם, המילים נכתבו בקישינב עצמה במקביל לתהליך איסוף העדויות.

**
וכמו ידע ביאליק שאסונות נוספים לעם היהודי עוד יבואו, הוא כותב ללא אזכור בטקסט של מקום וזמן; כשברקע, אל מול עיניו- עדויות ניצולים וצלה של התופת.

**
זוהי קריאה של תקווה בין השברים. זהו ציווי על היום שאחרי, על יציאה מכאב, חושך ותהום- אל אור השמש. ואולי גם אנחנו יכולים?