עושים סדר

---

עושים סדר!

 

 

 

מטרות הפעולה:

 

1. החניכים יבינו כי החיים מתנהלים על פי סדרי עדיפויות.

 

2. החניכים יחלקו את זמנם בצורה נכונה.

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. מה העניינים?

 

ב. מסדרים!

 

ג. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א. מה העניינים?

 

מפזרים על הרצפה חפצים שונים, וליד כל חפץ מניחים דף ועט. מקציבים מספר דקות לחניכים אשר בהן כל חניך ירשום ליד

 

כל חפץ שימוש אחד או יותר המתאים לו (לדוגמה: נעל > ריצה).

 

חפצים:

 

# נעל

 

# מפתח

 

# כוס

 

# מחשב

 

# עט

 

# כף

 

# ציפית

 

# חוט

 

#  כדור

 

# שעון

 

# שולחן

 

# טלפון

 

# ארנק

 

# נגן 3MP

 

 

 

תחומי שימוש אפשריים:

 

# קריאה

 

# לימוד

 

# ספורט

 

# כניסה לבית

 

# נעילת חדר

 

# שתייה

 

# בישול

 

# ציור

 

# תפירה

 

# קניות

 

# ועוד…

 

 

מבקשים מכל חניך להציג בפנטומימה תחום שבו הוא עוסק הרבה ותחום שבו היה מעוניין לעסוק. על שאר החניכים לנחש

 

מהם תחומי העיסוק המוצגים.

 

 

מסכמים את החלק הראשון:

 

מסבירים לחניכים שחייו של האדם וסדר יומו מורכבים מעיסוקים ומתחומים רבים ושונים, חלקם תופסים חלק גדול יותר

 

מזמנו וחלקם פחות, וחשוב שהאדם יכיר בהם.

 

 

ב. מסדרים!

 

נותנים לחניכים כרטיסיות (נספח 1) שעליהן רשומים סוגי עיסוק שונים. מבקשים מהם לסדר את הכרטיסיות לפי סדר

 

בשורה, מן העיסוק הכי פחות חשוב בעבורם והכי פחות הכרחי לקיומם ועד לעיסוק החשוב וההכרחי לקיומם ביותר.

 

העיסוקים: תפילה, לימודים, עבודה, קניות, טיולים, ספורט, בישול, שינה, משחק, אכילה, תחביב אישי.

 

שואלים את החניכים-

 

# מהם שלושת הדברים שהם היו בוחרים לקחת לאי בודד, ורושמים את תשובותיהם על בריסטול גדול.

 

 

מסכמים את החלק השני:

 

מסבירים לחניכים שבין שלל העיסוקים שדיברנו עליהם בחלק הראשון של הפעולה, יש כאלה שחשובים לנו יותר ויש כאלה

 

שפחות, ולעתים אין לנו אפשרות לעשות את כולם ואנו נדרשים להכריע ולבחור רק חלק מהם – והקושי הוא גדול.

 

 

ג. סיכום

 

מחלקים לחניכים דף (נספח 2) שעליו כתובים בגדול עיסוקים מחיי היום-יום שלנו: אוכל, שינה, תפילה, לימודים, תחביבים,

 

חברים ומשפחה. מחלקים לחניכים עשרים וארבע סוכריות. כל חניך יסמן בעזרת הסוכריות כמה שעות מתוך עשרים וארבע

 

השעות שיש לו ביממה הוא מקדיש לכל עיסוק (לדוגמה: אם החניך מקדיש שש שעות לשינה, הוא יניח על המילה "שינה"

 

שש סוכריות). עושים סבב, מבקשים מהחניכים לשתף בחלוקת הזמן שלהם ובוחנים יחד: כמה זמן מקדישים חניכי הקבוצה

 

בממוצע לשינה? כמה זמן לתפילה? וכן הלאה.

 

 

# דנים עם החניכים: האם כל אחד מהם מרוצה מחלוקת הזמן שלו? אם לא, מדוע הוא אינו משנה אותה?

 

 

מספרים סיפור על הפרופסור ועל סדרי העדיפויות:

 

"מרצה זקן בעל שם הוזמן פעם לשאת הרצאה בבית הספר למנהל ציבורי בצרפת על הנושא: "ניהול זמן יעיל", אך הוקצתה

 

לו שעה אחת בלבד להרצאתו. הוא בחר לערוך ניסוי פומבי. מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה הזקן

 

מיכל זכוכית גדול ושקוף והניח אותו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל אגרוף,

 

והניחן לאט ובעדינות, בזו אחר זו, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא היה ניתן להוסיף עוד אבן אחת, הרים

 

המרצה הזקן מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו: "אכן". המתין המרצה הזקן מספר שניות

 

והוסיף: "האומנם?"… רחש עבר בקהל. שוב התכופף המרצה הזקן והוציא מתחת לשולחן דלי מלא אבני חצץ קטנות.

 

בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער בזהירות רבה את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו

 

לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו לקהל ושאל: "האם המיכל מלא?" כמעט כולם השיבו "אכן"… "כנראה שלא", נשמעה

 

תשובה בודדת מהקהל. חזר המרצה הזקן והתכופף כדי להוציא מתחת שולחנו סיר מלא בחול. בתשומת לב רבה וללא כל

 

חיפזון שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. שוב ניער המרצה הזקן את

 

המיכל, אף ביתר עדינות וסבלנות והוסיף עוד ועוד חול עד שהחול חדר לכל פינה במיכל. אז שאל שוב: "האם המיכל מלא?"

 

הפעם, כשהמיכל נראה מלא לחלוטין השיבו כמעט כל תלמידיו : "כן" אך פה ושם נשמעו תשובות "לא". הוציא המרצה הזקן

 

מתחת שולחנו כד מלא מים ויצק אותם בזריזות אל תוך המיכל עד לשפתו. ואז, לנגד עיניהם המוקסמות של תלמידיו, הרים

 

מבטו ושאל: "האם כעת המיכל מלא"? "ככככ…ן" שאגו כל תלמידיו. המרצה הזקן הביט בתלמידיו בדממה במשך דקה

 

ארוכה שדמתה לנצח. ואז… שלף המרצה הזקן את ארנקו מכיסו, פתח אותו, הוציא ממנו מחט דקיקה ונעץ אותה בתוך

 

החול הרטוב שבראש המיכל. המחט צללה פנימה ונעלמה, ולא נודע כי באה אל קרבו. אז הרים המרצה הזקן מבטו לעבר

 

הכיתה הדמומה והנרגשת ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה"? קם אחד התלמידים וענה: "אנו למדים

 

שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש, אם רק מתאמצים מספיק, תמיד אפשר להוסיף עוד פגישות". קם תלמיד אחר ואמר

 

"לכל אחד מאיתנו יש בלוח הזמנים גם משהו דוקר ומרגיז שלא ממש חייבים לבצע או שכדאי לדחות לסוף…" "נו, טוב…"

 

הפטיר המרצה הזקן וחיוך על פניו. אז החל בהרצאתו, וכך אמר: "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא נכניס

 

למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אחר כך את השאר. אך אם נכניס קודם את האבנים הגדולות,

 

נוכל להכניס עוד קטנות מהן ועוד קטנות מהן…". התבונן המרצה הזקן בשומעיו ושאל: "מהן האבנים הגדולות בחייכם?

 

בריאותכם? משפחתכם? חבריכם? חלומותיכם? החופש שלכם? מאבק למען מטרה נעלה? משהו אחר?" לנגד עיניהם

 

התוהות של תלמידיו המשיך ואמר כך: "מה שעליכם לזכור הוא לתת משקל בכורה לדברים הגדולים שבחייכם. אם לא

 

תעשו זאת, אתם עלולים חלילה להחמיץ את החיים. אם תתנו עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו חייכם בהם ולא יישאר די

 

מהזמן היקר שלכם עלי אדמות כדי להשיג את הדברים החשובים לכם באמת. משום כך, לעולם אל תשכחו לשאול את

 

עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי?" וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות והן תמלאנה את חייכם, אך

 

גם תאפשרנה לכם להכניס אחר כך את כל השאר…. וכמובן, מה שדוקר אף הוא ייכנס פנימה אך ייעלם כלא היה". בתום

 

כמחצית השעה מאז החל המרצה הזקן בהרצאתו, נטל את ילקוטו ועזב את החדר ללא אומר ודברים, כשתלמידיו יושבים

 

בכיתה נרגשים ומהורהרים…

 

 

באמצעות הסיפור מסבירים כיצד עלינו לבנות את סדר היום שלנו:

 

קודם כול, משבצים את הדברים החשובים ביותר או ההכרחיים ביותר מבחינתנו, ודברים שזמן קיומם אינו תלוי בנו (למשל:

 

תפילות, לימודים שאנו צריכים להיות נוכחים בהם, עזרה קבועה בבית, פעולה בסניף). לאחר מכן משבצים את הדברים

 

החשובים פחות שזמנם גמיש יותר (למשל: ארוחות, הכנת שיעורי בית), ולבסוף משבצים את ה"מותרות" – הדברים שאנו

 

יכולים להכניס בחלונות הזמן שנותרו (חברים, תחביבים).

 

 

מסכמים:

 

בחלקה הראשון של הפעולה למדנו שחיינו מורכבים מתחומי עיסוק רבים ושונים. בהמשך ראינו שאנו נדרשים לעתים

 

להכריע ולבחור רק בחלק מבין העיסוקים השונים וחווינו את הקושי שטמון בכך. לבסוף, למדנו כיצד למלא את זמננו נכון לפי

 

חשיבות העיסוק ומידת הגמישות הכרוכה בו.

 

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *