סיסמת התנועה- תורה עם דרך ארץ ישראלית

---

 

 

מטרת הפעולה:

 

החניכים יתחברו לתנועה וירצו להיות חלק ממנה.

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. העשייה החברתית בתנועה

 

ב. משימות גרעיניות

 

ג. ועידה

 

ד. סמל התנועה

 

ה. עזרא בשבילי

 

ו. תורה עם דרך ארץ ישראלית

 

 

מהלך הפעולה:

 

החניכים עוברים בתחנות העוסקות בתנועה ובדרכה. המדריכים מעבירים את התחנות כאשר מגשימים או מדריכי הגרעין

 

החדש מלווים את הקבוצות. כל קבוצה מקבלת מסלול אחֵר, כך שבכל תחנה תהיה קבוצה אחת. בסוף יעברו כל החניכים

 

יחד את התחנה העוסקת בנושא – תורה עם דרך ארץ ישראלית.

 

 

התחנות:

 

א. העשייה החברתית בתנועה:

 

בתחנה זו החניכים ייחשפו לדרכה של התנועה בתחום העשייה החברתית – להיות במקום שבו זקוקים לה ביותר! מחלקים

 

לחניכים כתב חידה בשפה האמהרית (נספח 1), שאותו הם יצטרכו לפענח. כתב החידה אמנם כתוב באותיות באמהרית,

 

אך המילים הן בעצם בעברית, כך שברגע שיודעים את הצליל ואת הניקוד של כל אות אפשר להבין את הכתוב (כמו למשל

 

המילה AVIRON שכתובה באותיות באנגלית, אך המילה עצמה בעברית – אווירון). אגב, אמהרית קוראים משמאל לימין!

 

 

מומלץ לאפשר לשבור קצת את השיניים ולנסות לתרגם את הקטע בדרכים מקוריות. (תתפלאו, אבל סביר להניח שגם

 

חניכים מהעדה האתיופית יתקשו במשימה…)

 

 

פירוש כתב החידה:

 

"תנועת 'עזרא' שמה לה למטרה להתייצב נאמנה לכל משימה חברתית שתידרש בארץ ישראל".

 

 

אם נשאר מספיק זמן, מחלקים לחניכים (אם עדיין לא חילקתם) את הנספח, ומבקשים מכל אחד ללמוד לכתוב את שמו

 

באמהרית.

 

 

ב. משימות גרעיניות

 

בעבר, לכל גרעין ניתנה משימה הקשורה לצורך כלשהו בעם ישראל ואותה הוא צריך למלא במשך השנים. מחלקים את

 

החניכים לשתי קבוצות ועורכים ביניהם תחרות מי מתאים הכי מהר בין שמות הגרעינים לתפקידם. (נספח 2)

 

דרור > הגשמה עצמית

 

שחר > קירוב הגאולה

 

אחיעד > צמצום פערים

 

שֹהם > הפצת התורה בעם

 

עמיחי > קליטת עלייה

 

כיסופים > – אהבת הארץ

 

התחיה > – החייאת העולם הרוחני

 

דביר > לשים את ירושלים במרכז

 

ידידיה > הפצת הזהות היהודית בעם

 

נחשון > הצמחת תנועה עם חזון

 

שלהבת > הקמת היישוב שעלבים

 

נתיבה > הקמת היישוב יסודות

 

נחליאל > הקמת היישוב נחליאל

 

אחיה > יצירת תרבות דיבור

 

נצח > עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל

 

עמית > בניית חברה צודקת, עבודה עם הגיל השלישי

 

 

ג. ועידה

 

בתחנה זו החניכים יחוו ועידה –בקטן. מה זאת אומרת…? ועידה מתקיימת אחת לארבע שנים, ובה מתעצב ונקבע חזון

 

התנועה. בוועידה האמיתית משתתפים בוגרי התנועה – החל מהגרעין החדש ועד זקני הדור. קולותיהם של אלו ואלו שווים,

 

ויחד הם דנים בנושאים הבוערים, מצביעים ומקבלים החלטות שישפיעו על דרכה של התנועה בשנים הבאות (למשל,

 

בוועידת הט"ז, התקבלו החלטות שקידמו באופן משמעותי את ההגשמה בתנועה).

 

 

כאן, במשחק שלנו, אנו נותנים גם לחניכים לקחת חלק בדיונים ובקבלת החלטות: מושיבים את הקבוצה בחצי גורן ומחלקים

 

לכל חניך פתק הצבעה. מכינים מראש שני כיסאות חגיגיים שעליהם יישבו "חברי הנשיאות" שייבחרו על ידי המדריך.

 

בוחרים נושא לדיון, לפי גיל הקבוצה, מתוך רשימת הנושאים האפשריים (או לחילופין נושא אחר שנראה לכם מתאים)

 

ומעלים אותו לדיון. נותנים לחניכים לדון ולהתווכח, ובמקרה הצורך מלבים את הדיון על ידי אמירות מעצבנות כמו: "אז מה

 

שאתה אומר בעצם זה שכל מה שעשינו בסניף עד היום לא שווה כלום!!" או: "אז אולי נעשה גם מדים שחייבים ללבוש

 

אותם, נמציא שפה חדשה שכולם חייבים לדבר אותה ונצדיע בכל פעם שהמדריך עובר??". לאחר כשמונה דקות של דיון,

 

מבקשים מהנשיאות לערוך הצבעה: בעד ונגד, לספור את הקולות ולהכריז בחגיגיות מהי החלטת הקבוצה בנושא הנידון.

 

לסיום, מחלקים לקבוצה תעודת השתתפות בוועידה בסגנון "הצבעת –> השפעת!" (נספח 3).

 

 

נושאים אפשריים לדיון (בסדר עולה לפי גיל החניכים):

 

# האם כל חניכי התנועה צריכים להגיע עם עניבות?

 

# האם כל חניכי התנועה צריכים להגיע עם חולצות תנועה ומכנסיים או חצאית כחולים?

 

# האם חניך שלומד בבית ספר חילוני יכול להיות חניך?

 

# האם התפילות בשבת בסניף צריכות להיות רשות ולא חובה?

 

# האם צריך לעשות מדי פעם אסיפות הורים להורי החניכים?

 

# האם כדאי לעשות מדי פעם פעולות משותפות עם סניפים או עם תנועות אחרות?

 

# האם מישהו שלומד בבית ספר חילוני יכול להיות חג"סניק? ומדריך? ומגשים? ומדריך בסניף חוץ או מח"ר?

 

 

ד.  סמל התנועה

 

בתחנה זו החניכים יבינו כי משמעות הסמל היא ייצוג ויכירו את סמל התנועה.

 

 

לחניכים קטנים: מניחים על הרצפה משולש מנייר, ומבקשים מחניכים אחדים לדרוך על המשולש. לאחר מכן מניחים עליו

 

משולש נוסף, כך שנוצר מגן דוד, ושואלים את החניכים מי מוכן עכשיו לדרוך על הסמל. כמובן, אף אחד לא יהיה מוכן לדרוך

 

על מגן דוד… מסבירים לחניכים מהי חשיבותו של סמל. סמל אינו דבר סתמי ואינו אוסף הצורות שהוא מורכב מהן, אלא

 

סמל מעיד על משהו גדול וחשוב שאותו הוא מייצג.

 

 

לחניכים גדולים: מניחים על הרצפה תמונה של איש צבא במדים עם סמלים רבים על הכתף (נספח 4). שואלים את החניכים

 

מה הם חושבים על האיש הזה, מי הוא, מה הוא עשה בחייו וכו'. מסבירים שסמל מייצג דבר מסוים ומעיד על מעשיו של

 

האדם העונד אותו, או במקרה שלנו, על מעשיו של חניך התנועה…

 

 

מציגים בפני החניכים את חלקיו השונים של סמל התנועה (נספח 5). על כל חלק שמציגים בפני החניכים שואלים אותם מה

 

מסמל החלק הזה של הסמל.

 

* העיגול מסביב לסמל מסמל את כל העולם.

 

* שלושת המשולשים הכהים מסמלים את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל ואת השילוב ביניהם.

 

* המשולש הבהיר יוצר מגן דוד, שהוא סמל עם ישראל המקשר ביניהם.

 

* לוחות הברית מסמלים את התורה.

 

* שנים עשר הפסים מסמלים את שבטי ישראל שהם אור לגויים.

 

 

חניך שעונה נכון מה מסמל חלק מסוים –מקבל אותו לידיו. לאחר מכן, החניכים שבידיהם חלקי הסמל צריכים להדביק

 

בעיניים עצומות את החלקים שבידיהם על פוליגל שהוכן מראש (בעזרת סקוצ'ים).

 

 

ה. עזרא בשבילי

 

מכינים מראש מנייר רצף או מבריסטולים משטח ענק (בגודל של קיר) וכותבים עליו בגדול "עזרא בשבילי זה…" בצירוף סמל

 

התנועה. מסבירים לחניכים שאנחנו מכינים שלט ענק לסניף שבו כל חניך יכתוב או יצייר מהי עזרא בשבילו. לצורך זה

 

מכינים מראש דפים קטנים, טושים, צבעים, עיתונים והרבה דבק. החניכים יכתבו או יציירו מה זה עזרא בשבילם, וידביקו

 

את הדפים שלהם על השלט הגדול. בסיום הפעילות נתלה את השלט בסניף.

 

 

ו. תורה עם דרך ארץ ישראלית

 

בתחנה זו נחשוף לחניכים את סיסמתה המחודשת של התנועה: תורה עם דרך ארץ ישראלית.

 

 

שנים רבות סיסמת התנועה הייתה: תורה עם דרך ארץ. זוהי הבנה שעולם החול הינו לכתחילה. הקודש מתגלה גם בעולם

 

החול- התורה היא זו ששולחת אותנו להיות חלק מהעולם ולהשכיל. בשנת המאה לתנועה בחרנו להרחיב את הסיסמא-

 

'תורה עם דרך ארץ ישראלית' תוך שימת דגש מרכזי על החברה הישראלית.

 

 

** הרחבה מאת מחלקת הדרכה:

 

"בטרם יצאנו לגלות, היה זמן בו התורה והחיים החזיקו יד ביד והובילו את העולם. זה היה תור בו ממלכת ישראל הייתה

 

מגדלור של צדק וקדושה ביכולתם להתאים ולחזק את כל היסודות העולמיים באופן מוסרי ונעלה. אלא שתקופה זו לא

 

צלחה, ולאט לאט שני עולמות אלו התרחקו זה מזה, עד שבגלות הפכו להיות נפרדים ואפילו סותרים. אלא שעל פי

 

המסורת, ידעו חכמי ישראל כי עתידים ישראל להיגאל, ובאופן איטי שני התחומים הנראים סותרים ונפרדים, הלכו והתקרבו.

 

מי שהיה ער והקשיב למהלך זה, היה הרש"ר הירש, שפעל בתוך ליבת ופסגת התרבות העולמית לפני כמאתיים שנה.

 

הרש"ר  הוציא ישן מפני החידושים שבאו לעולם, והכריז כי יש לחבר את התורה והחיים – תורה עם דרך ארץ! דרך ארץ לא

 

במובן של נימוסים והליכות, אלא דרך הארץ של העולם – להתפתחות העולמית ולתהליכים בכלל האנושות יש משמעות ולנו

 

כעם ה' יש אחריות בהובלתם. נכדו, הרב ד"ר יצחק ברויאר, כננס על גבי ענקים הבין שפיתוח הדרך ארץ, לא יכול להיעצר

 

בגלות, וכשראה שארץ ישראל ומדינת ישראל הולכים ונבנים, הוסיף לסיסמה העתיקה שחידש סבו תוספת קטנה, אך

 

חשובה: ארץ ישראל! ההנהגה הכריעה כי העתיד של האומה הישראלית יבנה בארץ ישראל ומתוך מסגרת פוליטית, ועל כן

 

עלינו לאמץ אותה אל ליבנו ולבנות אותה ברוח התורה. היום, בשנת המאה, הוכח עד כמה צדקו כל מי שקרא וקורא לתורה

 

להוביל ולדבר עם העולם, ועד כמה ייחודית ונדירה קריאה זו. לא רק אל מול מחנות שלמים שבוחרים שלא לשים לב אל

 

אחד מהצדדים, בין אם מדובר במחנה שלא רואה בתורה את האור הגדול שבה, או המחנה שבוחר להסתגר בפני העולם

 

והתרחשויותיו. אך גם רוב רובה של הציונות הדתית המתיימרת לחיות בשני עולמות אלו, המצב השכיח הוא חיבור בו לא

 

רק שאחד משני תחומים אלו נפגע, אלא גם שלא נעשה ניסיון לחבר ולהראות כיצד אור התורה והעולם הולכים ומאירים

 

יחד."

 

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *