מערך תורה עם דרך ארץ פעולה 3, מה קשור?

---

מה קשור?

 

 

(פעולת המשך לפעולה 'דרך ארץ קדמה לתורה')

 

 

מטרת הפעולה:

 

דיון על היחס בין דרך ארץ ותורה כסיכום המערך

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. סקירת המערך

 

ב. בניית היסודות

 

ג. דרישה וחיפוש

 

ד. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א. סקירת המערך

 

נבקש מהחניכים לספר לנו על תובנות מהפעולות הקודמות, זוהי הזדמנות מצוינת לסגור קצוות ולוודא שהצלחנו לדייק את

 

המסרים כראוי. בפעולות הקודמות דיברנו על המושג "דרך ארץ" – משמעותו, טבעיותו אצל האדם וכו'.דיברנו על כך

 

שהתורה עוזרת לקדם, לפתח ולשמר את דרך הארץ – "אם אין תורה, אין דרך ארץ" (אבות ג, יז). היום נציג את הצד השני:

 

"אם אין דרך ארץ, אין תורה", ואף יותר מזה: "דרך ארץ קדמה לתורה". כלומר, דרך ארץ היא הבסיס לתורה.

 

"אמר ר' ישמעאל בר נחמן: עשרים ושישה דורות קדמה דרך ארץ את התורה"

 

(מדרש רבה, ויקרא)

 

 

הקב"ה נתן לנו את התורה לאחר שהעולם כבר היה קיים עשרים ושישה דורות (התורה ניתנה בשנת ב'תמ"ח לבריאת

 

העולם). כלומר, במשך 2488 השנים שקדמו למתן תורה, ההתנהגות המוסרית בעולם נבעה מדרך ארץ, כלומר מהנטייה

 

הטבעית של האדם לטוב.

 

 

# מדוע חיכה הקב"ה כל כך הרבה זמן, ולא נתן את התורה מיד עם בריאת העולם?

 

 

ב. בניית היסודות

 

מטילים על החניכים שתי משימות לביצוע. המשימות מובילות לדיון ולהבנה שעל מנת לבצע משימה על הצד הטוב ביותר,

 

דרושים ידע והבנה מוקדמים בתחום (על מנת לקיים את התורה בצורה אמיתית, אנו נזקקים לבסיס: לדרך ארץ). אפשר

 

לחלק את החניכים לקבוצות. על החניכים לבצע את המשימות בעצמם, בלי עזרת המדריך. נותנים להם דפי הוראות, ולא

 

עונים על שאלות נוספות. נותנים לחניכים דף הוראות להכנת כוס תה (נספח 1). לא מספרים לחניכים מהו התוצר שיקבלו

 

אם ימלאו אחר ההוראות. ההוראות כתובות במושגים שאינם מוכרים לחניכים, ולכן, כאשר הם יקראו אותן, הם יטענו שהם

 

אינם מסוגלים לבצע את המשימה כי המושגים אינם מובנים להם. נותנים לחניכים דף הוראות להכנת כדורי שוקולד (נספח

 

2), ואת החומרים הדרושים להכנתם. גם במשימה זו לא מספרים להם מהו התוצר שיקבלו. אולם כאן, ההוראות מובאות

 

מתחום שמוכר להם, ולכן הם יוכלו למלא אותן בקלות. לאחר ביצוע המשימות, דנים עם החניכים על ההבדל ביניהן. שתי

 

המשימות פשוטות, לכאורה: הכנת כוס תה, הכנת כדורי שוקולד, אולם ההבדל בדרגת הקושי בביצוע המשימות נגרם

 

כתוצאה מניסוח ההוראות. ההוראות להכנת התה נכתבו במושגים כימיים – תחום שאינו מוכר לחניכים, ואילו ההוראות

 

להכנת כדורי השוקולד נכתבו במושגים המוכרים לכולם מהמטבח בבית. כלומר, כאשר אנו נדרשים לבצע משימה, גם אם

 

ניתנות לנו הוראות מדויקות וברורות כיצד לבצע אותה – יש צורך בידע מוקדם (במקרה הזה, בכימיה ובבישול) על מנת

 

להבין את ההוראות. משווים זאת ליחס שבין תורה לדרך ארץ: הקב"ה דורש מאתנו להיות אנשים טובים, לקדש את שמו

 

בעולם. הוא נתן לנו ספר הכולל בתוכו הוראות מדויקות כיצד לעשות זאת: התורה. אולם אנו זקוקים לבסיס, לידע מוקדם,

 

על מנת למלא אחר הוראות התורה בשלמות, וזוהי דרך ארץ. אנו מצווים בתורה לכבד את הורינו, אך על מנת למלא את

 

הציווי בשלמות, אנו נזקקים לדרך ארץ: מתוך הדרך ארץ הטבעית לנו אנו מבינים כי כיבוד הורים משמעו לשמור על השקט

 

כשהם נחים, להציע עזרה כשהם צריכים וכדומה.

 

 

ג. דרישה וחיפוש

 

בשלב זה נשווה בין התורה לבין חכמות אחרות, על מנת להגיע להבנה שהתורה מציבה לנו דרישות בכל תחומי החיים, ולא

 

רק בקיום מצוות בסיסי. מניחים על הרצפה כרזה: "זמר" (נספח 3). מבקשים מהחניכים להגדיר מאפיינים של זמר טוב (קול

 

ערב, יכולת הופעה, כריזמה). כותבים כל מאפיין על שלט, ומניחים את השלטים מתחת לכותרת. (במידה והפעולה

 

מתקיימת בשבת נכתוב אנחנו מראש הגדרות שונות הכוללות גם דברים שלאו דווקא קשורים , ונבקש מהחניכים לבחור את

 

ההגדרות המתאימות.)

 

 

(אפשר להחליף את הזמר בכדורגלן, למשל, אם זה קרוב יותר לחניכים).

 

 

שואלים את החניכים: יש לנו כלב בבית. בכל פעם שאמא מבקשת ממני לטייל איתו אני מתעצבן ומסרב.

 

# האם אני עדיין יכול להיות זמר טוב?

 

מניחים על הרצפה כרזה נוספת: "יהודי" (נספח 4). מבקשים מהחניכים להגדיר מאפיינים של יהודי טוב (שבת, כשרות,

 

חסד, אמונה בה', וכו'). כותבים כל מאפיין על שלט, ומניחים את השלטים מתחת לכותרת. (במידה והפעולה מתקיימת

 

בשבת נכתוב אנחנו מראש הגדרות שונות הכוללות גם דברים שלאו דווקא קשורים , ונבקש מהחניכים לבחור את ההגדרות

 

המתאימות.)

 

 

מציגים שוב את השאלה: יש לנו כלב בבית. בכל פעם שאמא מבקשת ממני לטייל איתו אני מתעצבן ומסרב.

 

# האם אני עדיין יכול להיות יהודי טוב?

 

מקיימים עם החניכים דיון:

 

# מה ההבדל בין הדרישות מזמר טוב לבין הדרישות מיהודי טוב?

 

הדרישות מזמר הן ספציפיות לתחום השירה בחייו, כל תחום אחר אינו לא קשור לזה. הוא יכול להתנהג איך שמתחשק לו,

 

וכל עוד הוא שומר על רשימת תנאים מסויימים מאוד – הוא יישאר זמר טוב. חוסר הנכונות שלו לטייל עם הכלב בבית אינו

 

משפיע על יכולותיו כזמר. לעומת זאת, דרישות הקב"ה מיהודי כוללות בתוכן את כל תחומי החיים. אפשר, מבחינה טכנית,

 

לקיים את ההלכה הכתובה בלי דרך ארץ. אך זהו קיום מצומצם מאוד, שאינו שלם ואמיתי (קשה לומר על אדם שומר שבת

 

שלא מתייחס בכבוד לסובבים אותו, שהוא יהודי טוב…).

 

 

מקריאים לחניכים את הפסוק:

 

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"

 

(מיכה ו, ח)

 

 

בפסוק זה מוצגות מספר דרישות של הקב"ה מהאדם: עשיית משפט (צדק), אהבת חסד ועבודת ה' מתוך צניעות. מניחים

 

על הרצפה כרזה: "חסד" (נספח 5). מבקשים מהחניכים לתת דוגמאות למצוות מתחום החסד (צדקה, מעשר, תמיכה

 

באלמנות, גרים ויתומים, וכו'). שואלים את החניכים מה ההבדל בין מצוות חסד לבין אהבת חסד. הקב"ה לא רוצה שנקיים

 

רק את הכללים הטכניים של עשיית חסד. הוא דורש מאתנו לזכור שיש מאחוריהם רוח. לא רק לקיים את החסד: לתת

 

צדקה, לפנות מקום לזקנה באוטובוס… אלא לאהוב את החסד. כאשר אוהבים חסד, כאשר החסד אינו מהווה בעבורנו

 

רשימת כללים אלא עולם ערכים מוסרי – קיום התורה שלנו יהיה רחב ואמיתי הרבה יותר. דרך ארץ היא, בעצם, אהבת

 

החסד. התנהגות טבעית מוסרית. עשיית חסד לא כי כך נאמר לנו לעשות, אלא מטבענו, כי אנחנו שואפים לטוב.

 

 

ד. סיכום

 

בפעולות הקודמות דיברנו על כך שדרך ארץ היא אמנם טבעית לאדם, אך יש צורך בתורה שתפתח ותשמר אותה. ואכן,

 

קיום המצוות לפרטיהן הוא חשוב מאוד – לא נוכל לטעון שמכיוון שמטבענו אנחנו שואפים לטוב, אין זה משנה אם נקיים את

 

המצוות בדיוק כפי שהן כתובות או שנשנה אותן קצת. הקב"ה נתן לעם ישראל את התורה, וזו חובתנו לקיים אותה ככתבה

 

וכלשונה. אולם חשוב לזכור גם את הצד השני: דרך ארץ קדמה לתורה. לפני שהקב"ה נתן לעם ישראל את התורה, הוא נתן

 

לאדם משהו אחר: נטייה טבעית לטוב, דרך ארץ. לעתים, קל יותר "להיתפס" לכללים היבשים. לקיים את המצוות בראש

 

קטן: מה שכתוב – נקיים, מה שלא כתוב – נעשה איך שמתחשק לנו, אבל הקב"ה דורש מאתנו יותר מזה: "אהבת חסד", ולא

 

רק "חסד". דרך ארץ קדמה לתורה לא מבחינת החשיבות או מבחינת סדר העדיפויות, אלא מבחינת הסדר הכרונולוגי – דרך

 

ארץ היא הבסיס לתורה, בלעדיה התורה לא אמיתית. כדי להבהיר את הנקודה הזאת, נותנים לחניכים לפתור חידה:

 

מעמידים ארבעה חניכים בארבעה קודקודים של ריבוע. מעמידים חניך נוסף ליד אחד הקודקודים, מחוץ לריבוע. ארבעת

 

החניכים בקודקודי הריבוע הם ארבעה עמודים. החניך החמישי הוא כלב, שהרצועה שלו היא באורך מספיק להקפת ארבעת

 

העמודים פעם אחת (נספח 6). החידה: כדי לקבל את האוכל שלו, הכלב צריך להקיף את ארבעת העמודים פעמיים. איך

 

יעשה זאת? (אסור להוריד את הרצועה, והוא צריך להקיף את ארבעת העמודים מבחוץ, לא לחתוך דרך הריבוע). הפתרון:

 

הכלב יכול להקיף את העמודים פעם אחת, ובפעם השנייה לחזור לעמדתו המקורית. אפשר לשמוע את החידה, ולהחליט

 

שאין לה פתרון: אורך הרצועה אינו מאפשר שתי הקפות. ואפשר לבוא בגישה אחרת, בראש גדול, ולהבין שהפתרון צריך

 

להיות קצת יותר יצירתי. כך גם בקיום התורה. אפשר להסתכל על המצוות, ולומר: זה מה שכתוב אז זה מה שאעשה! אני

 

לא מחויב להשקיע מעבר למה שכתוב! או שאפשר לחשוב בראש גדול, ולהבין שקיום המצוות צריך להתבסס על דרך ארץ,

 

ולכן אקיים אותן בצורה התואמת את הדרך ארץ הטבעית שלי (כמובן שלא לשנות את כללי ההלכה לפי מה שנראה לי יותר

 

נכון, אלא לקיים אותה ככתבה וכלשונה – מתוך כבוד לזולת ואהבת הבריות). אפשר לספר על דוד המלך: דוד היה המלך

 

השני של עם ישראל. במשך מלכותו הוא הנהיג את העם במלחמות רבות נגד אויביו. כל מעשיו נבעו מאהבה גדולה לה'

 

ולתורה, והוא שאף להקים את היכל ה' – את בית המקדש. אבל הקב"ה אסר עליו להגשים את שאיפתו:

 

"לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א, כב, ח)

 

דוד לא יבנה את בית המקדש בגלל המלחמות שהנהיג, אף על פי שהן היו לשם שמים, על מנת להגן על עם ישראל! דוד

 

אמנם קיים את רצון ה', אך המלחמה סותרת את הדרך ארץ. ולכן, את בית המקדש הוא אינו יכול לבנות.

 

 

על מנת להעלות את הרעיונות מהמערך לפסים מעשיים, מחלקים לחניכים דפים ועפרונות ומבקשים מהם לכתוב, כל אחד

 

לעצמו, איך הוא יכול להגשים בחייו את הרעיון ש"דרך ארץ קדמה לתורה". אפשר גם לערוך דיון קבוצתי: איך נוכל לקיים את

 

העקרון הזה במסגרת הקבוצה או הסניף. כמובן ובמידה והפעולה מתקיימת בשבת ננהל את הדיון בהזדמנות אחרת/

 

בע"פ….

 

 

כדאי לתת דוגמאות:

 

* ביקור חולים: כשהחבר שלי חולה, אני יכול לקפוץ אליו לרבע שעה, ולחזור הביתה – וקיימתי את המצווה, או שאני יכול

 

להביא איתי כיבוד, ולהשלים לו את מה שלמדנו בכיתה, למסור דרישת שלום מהחברים, וכו'.

 

 

* השבת אבידה: אם מצאתי מטרייה ברחוב ליד הבית, אני יכול לשאול את השכן אם הוא יודע למי זה שייך. אם הוא לא יודע

 

– אני יכול לשמור אותה אצלי עד שיבקשו אותה ממני, ובזה קיימתי את המצוה, או שאני יכול לתלות שלטים בכל הרחוב,

 

לשאול את כל החברים, ואולי אפילו לפרסם הודעה בעלון השכונתי.

 

 

* לשון הרע: אם החברים שלי מדברים לשון הרע, אני יכול לשתוק או להתעלם, וכך לא להשתתף בעבירה, או שאני יכול

 

להעיר להם בעדינות, לנסות לשנות נושא, אולי לדבר איתם על חשיבות שמירת הלשון בהזדמנות אחרת, וכדומה (כמובן

 

שלא להעיר בצורה פוגעת או באופן שיגרום להם לכעוס עלי. צריך חכמה ועדינות!).

 

 

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קבץ הפעולה *