מערך תורה עם דרך ארץ פעולה 2, דרך ארץ קדמה לתורה

---

דרך ארץ קדמה לתורה

 

(פעולת המשך לפעולה 'אנשים ודרך ארץ')

 

 

מטרת הפעולה:

 

הצגת תפקיד התורה בשמירה על דרך ארץ ובקידומה

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. דוחפים קדימה

 

ב.  מצפן למצפון

 

ג.  מגיע לתקן? כן כן כן!

 

ד. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א. דוחפים קדימה

 

התורה דוחפת אותנו להמשיך לנהוג על פי המוסר הטבעי שלנו גם כשלא מתחשק לנו. מזכירים לחניכים את הפתקים שהם

 

קיבלו בסוף הפעולה הקודמת (הפעולה הראשונה: "אנשים ודרך ארץ", נספח 4). שואלים את החניכים האם הם התמידו

 

בביצוע המשימה. מבקשים מחניכים אחדים לספר מה הייתה המשימה שהם קיבלו, ומדוע הם ביצעו או לא ביצעו אותה.

 

חניכים שקיבלו את הפתק הראשון, יעלו טענות כמו "לא הבנתי מה אני אמור לעשות…" או "ביצעתי! מספיק שהלכתי לבית

 

הספר ברגל – זה כבר שיפור!".

 

 

מדברים עם החניכים על כך שלכולם הייתה אותה מטרה: לשפר את כושרם הגופני. אך גם אם כולם באמת הבינו את

 

חשיבות המשימה ורצו לבצע אותה, כאשר היא נשארה בגדר רעיון כללי (לשפר את הכושר הגופני), היה קל יותר גם לבצע

 

אותה בצורה כללית – לחפף, להתעלם כשבא להם… אבל כאשר המטרה הוגדרה בדברים מעשיים מדויקים, היא הייתה

 

ברורה יותר, ולכן גם הגיונית יותר לביצוע.

 

 

מסקנה: כשאנחנו יודעים מה עלינו לעשות אבל רק באופן כללי, יכול להיות שנרצה לבצע אבל יהיה לנו קשה יותר להתמיד,

 

מאשר אם היו אומרים לנו איך בדיוק עלינו לבצע אותה.

 

 

 

ב. מצפן למצפון

 

מחלקים את הקבוצה לשניים, ומשחקים משחק מסלול (נספח 1): תחרות בין שתי הקבוצות. נותנים לחניכים את לוח

 

המשחק, חיילים וקובייה, ומגדירים את המטרה: "לנצח". אם החניכים שואלים מהן הוראות המשחק, מסרבים לענות להם

 

("לא יודע, תתחילו לשחק"). מן הסתם, החניכים יתחילו לשחק על פי הנורמות המקובלות: כל קבוצה זורקת את הקובייה

 

בתורה, מתקדמת וכו'. הם ימשיכו כך עד שיגיעו לסמל הראשון, שם הם יעצרו וישאלו מה עליהם לעשות. שוב, מסרבים

 

לענות להם. החניכים יצטרכו להחליט בעצמם. ממשיכים לשחק עד שהחניכים מתחילים להתייאש, ואז מודיעים: מעכשיו יש

 

הוראות.

 

 

הוראות המשחק:

 

כאשר מגיעים לסמל בלוח, החניכים מקבלים משימה. הקבוצה המנצחת במשימה מתקדמת שלושה צעדים, המפסידה

 

נשארת במקום.

 

 

המשימות:

 

חולצת תנועה: כל קבוצה צריכה להשיג כמה שיותר חתימות מלובשי חולצת תנועה.

 

כדור: כל קבוצה מסתדרת בטור, ועליה להעביר כמה שיותר מהר כדור בטור מעל לראש, וחזרה בין הרגליים.

 

ספירלה: תופסת.

 

 

לאחר המשחק, דנים עליו עם החניכים: בהתחלה, כשלא ניתנו הוראות למשחק, החניכים השתמשו בידע הבסיסי, הטבעי

 

שיש להם לגבי משחקי מסלול: המטרה היא להגיע ראשונים לסוף, משתמשים בקובייה, בחיילים – ומתקדמים. הבעיות

 

התעוררו כשהגענו למצב לא מוכר (הסמלים). בלי הוראות מדויקות מהמדריך, היה קשה להתקדם.

 

 

ג. מגיע לתקן? כן כן כן!

 

מספרים לחניכים על המיקרוגל החדש שקניתם לבית. המיקרוגל יפה וטוב, אבל יש בעיה אחת: שכחו לתת לכם חוברת

 

הוראות. מבקשים מהחניכים לעזור לכם להבין איך משתמשים במיקרוגל. מראים להם ציור של המיקרוגל (נספח מס' 2),

 

ומבקשים מהם לנסות להסביר. הם בטח ימצאו בקלות את כפתור ההפעלה ועוד קצת, אבל יסתבכו במה שמעבר לכך

 

(לשאול אותם: "אבל רגע, איך אני מאריך את הזמן? ואיך מגביהים את הטמפרטורה?").

 

 

מסקנה: חסר ספר הוראות. יש כמה כללים בסיסיים שאנחנו יכולים להבין לבד, אבל יש גם הרבה שאנחנו לא, או שאנחנו

 

רק יכולים לנחש. אם רוצים לדעת איך להפעיל את המכשיר בצורה נכונה ובטוחה, צריך ספר הוראות.

 

 

ד. סיכום

 

בפעולה הקודמת דיברנו על דרך ארץ ועל הטבעיות שלה אצל האדם. אך ראינו גם שלפעמים יש חילוקי דעות, מצבים

 

שבהם אנחנו לא בטוחים מה תהיה ההתנהגות המוסרית והמתאימה. הקב"ה אכן ברא אותנו טובים בטבענו. אולם כדי

 

לעזור לנו לשמור על הטוב הזה, ואף להעלות אותו, הוא נתן לנו כלי: התורה. שואלים את החניכים: איך יכולה התורה לעזור

 

לנו לשמור על הנטייה הטבעית שלנו?

 

 

עוברים איתם על המתודות מהפעולה, ונותנים דוגמאות למצוות מתאימות:

 

1. התורה דוחפת אותנו להמשיך לנהוג על פי המוסר הטבעי שלנו גם כשלא מתחשק לנו.

 

משימות הכושר הגופני: ראינו שיותר קל לנו להתמיד ולבצע משימה (גם אם היא חשובה לנו), אם נותנים לנו הוראות

 

מדויקות ומדידות ("לעשות חמש כפיפות בטן ביום" – מאוד פשוט לבדוק אם ביצענו את המשימה או לא, לעומת "שפר את

 

כושרך הגופני", שהיא הוראה כללית ולא ברורה, ואי אפשר לבדוק אם אכן ביצענו אותה).

 

 

מצוות: צדקה. באופן טבעי, כשאנחנו רואים אדם עני, נרחם עליו וניתן לו כסף. אבל לפעמים לא בא לנו, או שראינו כבר

 

הרבה עניים והרגש נשחק… ההלכה מגדירה: צריך לתת לכל הפחות כמות מסוימת של צדקה בכל חודש (מעשר), בין אם

 

מתחשק לי, ובין אם לא. כך קל יותר לוודא שאנחנו באמת מקיימים את מצוות הצדקה.

 

 

2. התורה משמשת כמצפן למצפון, ומכוונת את המוסר הטבעי שלנו כאשר אנחנו מגיעים למצב מורכב מהרגיל.

 

משחק המסלול: ראינו במשחק שבמצבים בסיסיים, יומיומיים, אנחנו בדרך כלל יודעים להסתדר לבד. אולם כאשר אנחנו

 

מגיעים למצב מורכב יותר ולא מוכר, צריך מישהו שיגיד לנו מה לעשות.

 

 

מצוות: יובל, הלוואה ללא ריבית, איסור הלנת שכר… המצוות האלו נראות לנו לא רלוונטיות לגבינו: מי מאתנו נותן משכורת

 

לפועלים שלו או משחרר עבדים? אלא, שהתורה מכסה בכוונה את כל שטחי החיים, ולא רק את הנקודות הנוגעות לאדם

 

הממוצע. כך, בכל מצב שנגיע אליו, מורכב ככל שיהיה – נמצא מצווה שמכוונת אותנו כיצד לנהוג. במקרים מורכבים יותר, או

 

כשאיננו מבינים את ההלכה הכתובה, התורה מפנה אותנו להיעזר ברב או בתלמיד חכם, שלמד את התורה לעומק, ויכול

 

לכוון אותנו איך לנהוג.

 

 

3. התורה עוזרת לנו להגדיר התנהגות שאינה דרך ארץ, ומכוונת אותנו כיצד לתקן אותה.

 

המיקרוגל: ראינו שאנחנו יודעים להשתמש במיקרוגל באופן סביר ברוב המצבים. אולם יש במיקרוגל מצבים שונים,

 

המאפשרים שימוש נכון ומתאים יותר לסוגי המזון השונים. במצבים הללו נדע להשתמש רק בעזרת ספר הוראות.

 

 

מצוות: הלכות לשון הרע. אנחנו יודעים באופן טבעי שלדבר לשון הרע זה לא טוב, אבל יש פרטים מסוימים שאנחנו שוכחים

 

או שאיננו מודעים אליהם. הלכות לשון הרע עוזרות לנו להגדיר אותם, וגם מכוונות אותנו איך לדבר בצורה נקייה, ולא רק

 

איך להימנע מדיבורים מיותרים או מזיקים.

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *