מערך תורה עם דרך ארץ פעולה 1, אנשים ודרך ארץ

---

 אנשים ודרך ארץ

 

 

 

מטרת הפעולה:

 

החניכים ירחיבו את הבנתם ביחס בין דרך ארץ לטבע האדם

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. הגדרת המושג דרך ארץ

 

ב. דרך ארץ כטבע האדם

 

ג. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א. הגדרת המושג דרך ארץ

 

מטילים על החניכים משימה מורכבת, הדורשת יכולות שונות. מתוך ביצוע המשימה, דנים עם החניכים על כך שהחיים

 

בחברה חשובים לפיתוח העולם ולקידומו. לשם כך, עלינו לדאוג לכך שנוכל לחיות יחד כחברה מתוקנת, וזאת באמצעות

 

דרך ארץ. אפשר להטיל את המשימה על כל הקבוצה יחד, או לחלק את החניכים לשתי קבוצות (חלוקה לקבוצות מוסיפה פן

 

של תחרויות, וכן משמשת פתרון לקבוצה גדולה).

 

 

המשימה: לפני הפעולה מפזרים בין מדריכים אחרים בסניף חלקי פאזל (נספח 1) המרכיבים יחד את המילים "דרך ארץ".

 

מספרים לחניכים שעליהם לאסוף חלקי פאזל ממדריכים בסניף ולהרכיב אותו, אך ישנם כללים אחדים שאותם צריך לשמור,

 

ונותנים להם את רשימת הכללים (נספח 2). כדאי לעבור איתם על הכללים כדי לוודא שהכל מובן. אם אי אפשר לפזר את

 

חלקי הפאזל למדריכים אחרים, אפשר להחביא אותם במקומות שונים בסניף ובמקום לאסוף את החלקים ממדריכים,

 

החניכים צריכים לחפש אותם ברחבי הסניף.

 

 

לאחר ביצוע המשימה דנים עם החניכים:

 

# אלו תפקידים נדרשו לביצוע המשימה?

 

# האם היינו יכולים להסתדר בלי אחד התפקידים?

 

 

מקשרים את הנקודות שעולות מן הדיון לחיים בעולם: לכל אדם יש יכולות ותכונות שונות. על מנת לפתח את העולם, אנו

 

זקוקים לכל סוגי היכולות האלו – כלומר, עלינו לחיות יחד כחברה. לשם כך, אנו צריכים להתנהג בצורה מסוימת אשר

 

מאפשרת לנו לחיות יחד.

 

 

מתייחסים לכתוב בפאזל: "דרך ארץ". שואלים את החניכים מה משמעות המושג, ומדברים איתם על כך שדרך ארץ היא

 

התנהגות מוסרית של האדם בחברה, נתינת כבוד לסובבים אותו ולעצמו. בונים עם החניכים, בעל פה או בכתב, רשימת

 

דוגמאות להתנהגות של דרך ארץ. חשוב מאוד לחשוב איתם על דוגמאות פרקטיות שקרובות לחייהם: דרך ארץ בקבוצה,

 

בכיתה, במשפחה… (לא אמירות כלליות, כגון: "לעשות חסד", אלא דוגמאות יומיומיות ומעשיות: לא להפריע למורה לדבר,

 

להתחלק בביסלי שאני מביא לפעולה, לעזור לאמא כשהיא עייפה וכדומה).

 

 

ב. דרך ארץ כטבע האדם

 

בשלב זה, המתודות מובילות את החניכים להבנה כי הנטייה לעשות טוב היא בסיסית וטבעית אצל האדם: יותר כיף לנו

 

כשאנחנו עושים טוב לאחרים, אנחנו מעדיפים לבחור לפעול בצורה שטובה לאחרים.

 

 

דילמות: מחלקים את החדר לשניים (כדאי לחלק את החדר כך שהחניכים צריכים לדלג מעל חפץ גבוה – ספסל, סרט

 

וכדומה – כך הם יצטרכו להיות פעילים יותר, וזה נחמד). מקריאים לחניכים דילמות (נספח 3), כאשר לכל דילמה מוצעים

 

שני פתרונות אפשריים בלבד (אסור להמציא פשרה…). כל חניך צריך להחליט מהו הפתרון הקרוב ללבו, ולעבור לצד אחד

 

של החדר על פי הוראות המדריך ("חניך שמסכים יותר עם א', עומד בצד ימין, חניך שמסכים יותר עם ב', עומד בצד

 

שמאל").

 

אם אפשר לארגן התנדבות לפעולה זו – זה יהיה מצוין. התנדבות מקומית קצרה, שלא דורשת נסיעה למקומות רחוקים, כדי

 

שתוכלו להמשיך בפעולה, למשל: אריזת מצרכי מזון לנזקקים, איסוף בגדים, כתיבת מכתבים לחיילים וכדומה. עדיף משהו

 

שהחניכים לא עשו הרבה פעמים, שעוד מרגש אותם ושבאמת מרגיש כאילו עוזרים למישהו. את ההתנדבות עורכים

 

בתחילת הפעולה, ואחריה את המתודות האחרות (הפאזל והדילמות). הדיון על ההתנדבות יבוא בסיום הפעולה. חשוב

 

מאוד להסביר לחניכים מראש את מטרת ההתנדבות, את חשיבותה, ולתאר להם את הצורך שהוביל להתנדבות. אם לא

 

התנדבות – מטילים משימה: העברת במבה מצלחת לצלחת באמצעות קשים (המשחק המוכר מימי הולדת, בשינוי קל).

 

החניכים יושבים בשורה, ולכל חניך יש צלחת. ממלאים בהדרגה את הצלחת של החניך הראשון בשורה בחבילת במבה

 

(בהתחלה עשר במבות. מתחילים את המשחק, ולאחר כמה דקות מוסיפים עוד עשר במבות. כך עד שנגמרת החבילה). כל

 

חניך צריך להעביר את הבמבה מהצלחת שלו לצלחת של חברו על ידי שאיפות בקש. חשוב שכמות הבמבה תהיה גדולה

 

מספיק כדי שהמשחק יתחיל לשעמם…

 

 

לאחר המשחק, שואלים את החניכים איך היה. "משעמם", "חסר טעם", "בהתחלה היה כיף, אבל אחר כך…" (אם היה להם

 

כיף לכל אורך המשחק, שואלים אותם איך הם היו מרגישים אם היו אומרים להם שצריך להעביר כך במבה מעכשיו כל יום

 

במשך שעה…). שואלים אותם האם היו מוכנים לשחק שוב, אם היו יודעים שהאנרגיה הנוצרת מהעברת הבמבה מספקת

 

חשמל לבית חולים גדול, ושבזכות זה יינצלו חייהם של מאות אנשים. סביר להניח שהחניכים לא יסרבו…

 

 

מזכירים לחניכים את הגדרת המושג "דרך ארץ": התנהגות מוסרית של האדם בחברה.

 

 

מתייחסים לדילמות: מבקשים מחניכים אחדים לספר באיזה פתרון בחרו ומדוע. כאשר הם מסבירים את בחירתם, סותרים

 

אותה בעזרת טיעונים הגיוניים, עד שמגיעים איתם לשורש – גם אם האחות לא תדע, גם אם המורה לא יגלה, גם אם סבתא

 

תסלח… זה פשוט לא יפה! (לדוגמה, דילמת ההעתקה במבחן: "למה בחרת לא לתת לו להעתיק?" – "כי זה לא ישר! המורה

 

סומך עלינו…" – "אבל אם המורה בטוח לא יידע מזה?" – "אז מה? זה לא יפה לעשות מאחורי הגב!" – "למה? הוא אפילו לא

 

יידע שאתה מרמה אותו, אז מה אכפת לו?" – "זה לא משנה! זה פשוט לא יפה, וזהו!").

 

 

מסקנה: האדם שואף, באופן טבעי, לעשות טוב, להתנהג בצורה מוסרית. גם כשאין סיבה הגיונית להתנהג בצורה הזאת,

 

הוא יבחר בטוב פשוט כי זה הטוב. לא רק כי זה מה שיפתח את החברה, או כי זה מה שנוח לו.

 

 

שימו לב, יכול להיות שהחניך יגיד שהוא כן היה נותן לחבר להעתיק – כדי לעזור לו, או ששוד בנקים הוא כן מוסרי, כי אולי

 

השודד הוא עני וצריך כסף כדי להאכיל את הילדים שלו. אלו אמנם לא הבחירות הנכונות על פי ההלכה, אבל גם בחירה כזו

 

נובעת מתוך רצון טוב. לפעמים אנחנו צריכים לקבל החלטות מורכבות יותר, במקרים שבהם קשה לדעת מהי האפשרות

 

המוסרית, ולפעמים אנחנו גם טועים. אין זה סותר את הנטייה הטבעית שלנו לטוב. על כל זאת ועוד – בפעולה הבאה.

 

מתייחסים להתנדבות, אם הייתה: שואלים את החניכים כיצד הם הרגישו בזמן ההתנדבות. אפשר לספר להם שוב על

 

חשיבות המעשה ("הצלחתם לאסוף שש שקיות מצרכי מזון! זה אומר שיש עוד שש משפחות שיהיה להן מה לאכול

 

בשבת"). מדברים איתם על כך שכשאנחנו עושים משהו שתורם לאחרים, העשייה נותנת לנו תחושה טובה וסיפוק.

 

משחק הבמבה: מדברים עם החניכים על כך שכשאנחנו עושים משהו סתמי, חסר מטרה, כאשר המעשה שלנו אינו משפיע

 

על אף אחד – זה אולי נחמד לפעמים, אבל אנחנו לא מרגישים טובים יותר, מלאי סיפוק… לעומת זאת, כשאנחנו עושים את

 

אותו מעשה, אך יודעים שיש לו חשיבות עצומה בסיוע לאחרים, המוטיבציה שלנו לעשות אותו גבוהה הרבה יותר, טוב לנו

 

לעשות אותו…

 

 

כאשר אנחנו יודעים שהצלחנו לעזור לאדם אחר, אנחנו מתמלאים סיפוק ותחושה טובה, כי באופן טבעי הנשמה שלנו

 

מובילה אותנו לעשות טוב, להיות אכפתיים, לנסות לעזור לאחרים, לנהוג בדרך ארץ. כשאנחנו עושים טוב, הנשמה שלנו

 

מרגישה שהיא במקום הנכון. לכן, גם בדילמות: כאשר נדרשתם לבחור בין הפתרון המתחשב והמכבד לבין הפתרון הפוגע,

 

על פי רוב בחרתם בראשון.

 

 

כדאי להעיר: לפעמים אנחנו מבינים מה טוב ונכון לעשות, אך מסיבות שונות איננו מבצעים זאת. זה לא אומר שהרצון שלנו

 

אינו טוב! אלא שיש מרחק, לפעמים, בין הרצון למעשה. אך גם כשאנחנו פועלים בניגוד לנטייה הטבעית שלנו – אנחנו

 

מרגישים את זה… (כשאמא מבקשת ממני עזרה, ואין לי כוח לעזור לה, בדרך כלל ארגיש חוסר נעימות).

 

 

ד. סיכום

 

הקב"ה ברא את האדם כך שהוא יודע להבחין בין רע לטוב, ושבאופן טבעי, גם בלי שיגידו לו (ואפילו כשאומרים לו לעשות

 

ההיפך!), הוא רוצה לעשות טוב, כלומר, להתנהג בדרך ארץ. בכל המשימות ראינו שהחניכים רוצים באופן טבעי לפעול

 

בדרך ארץ, בצורה מוסרית. יכול להיות שהיו חילוקי דעות מהי ההתנהגות המוסרית, אבל כולם בחרו את המוסרי בעיניהם,

 

לפחות. האדם בבסיסו הוא טוב!

 

 

בסיום הפעולה:

 

לקראת המתודה בפעולה הבאה (דרך ארץ קדמה לתורה), מסבירים לחניכים מעט על חשיבות הכושר הגופני: תרומה

 

לבריאות, חיזוק השרירים, סיפוק אנרגיות. מספרים להם שבמשך השבוע הקבוצה מכריזה על מבצע לשיפור הכושר הגופני.

 

לרגל המבצע, כל חניך יקבל פתק (נספח 4) עם משימה שעליו לבצע עד הפעולה הבאה. כשליש מהחניכים מקבלים את

 

פתק א', וכל השאר מקבלים את הפתקים האחרים.

 

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *