מערך "רדידות מול עומק" פעולה 4, בין המדיה לעומק

---

בין המדיה לעומק

 

 

 

 

מטרת הפעולה:

 

החניכים ילמדו כיצד להפוך את החיים לעמוקים וכיצד לחוות קשרים עמוקים, תוך התמקדות בשימוש במדיות שונות, במינון

 

ובצורה הנכונים. הפעולה הזו יכולה להיות פעולה רביעית ומסכמת של מערך רדידות ועומק או כפעולה יחידאית.

 

 

 מבנה הפעולה:

 

א. הבנת האפשרויות הגלומות בכל אחד מאמצעי התקשורת

 

ב. הבנת סוגי הקשרים שלנו והעומק שיכול לעבור בהם

 

ג. התאמת המדיה לעומק הקשר שאנו רוצים ליצור

 

ד. הבנת המאמץ האישי שחיים עמוקים דורשים

 

 

  מהלך הפעולה:

 

א. הבנת האפשרויות הגלומות בכל אחד מאמצעי התקשורת

 

בפעולה הקודמת ראינו שכדי לקלוט את המציאות בצורה עמוקה יש צורך בשימוש במגוון רחב ככל האפשר של חושים

 

וצורות קליטה. כעת נבדוק מהי השפעתה של המדיה על צורת הקליטה שלנו.

 

 

מחלקים לכל חניך "מרכיב" מהמרכיבים והחושים שדיברנו עליהם בפעולה הקודמת (דיבור, ראייה, שמיעה וכו'). בקבוצות

 

גדולות, יהיו מספר חניכים עם אותו מרכיב. מכינים כרטיסיות של אמצעי התקשורת השונים (נספח 1) ובכל פעם שולפים

 

מרכיב אחר, וכל "מרכיב" שחושב שהוא נמצא באותו אמצעי תקשורת צריך לשכנע את הקבוצה בכך. אם הרוב מסכימים –

 

הוא מקבל סוכריה. כלומר, האינטרס של כל "מרכיב" להיות נוכח בכל אחד מאמצעי התקשורת. בפועל, זה לא כך. למרכיב

 

"ראייה" יהיה קשה לשכנע את הקבוצה שהוא נוכח בס.מ.ס, וכו'. הרעיון הוא לראות אילו מרכיבים של תקשורת נמצאים (או

 

יכולים להימצא) בכל אחד מאמצעי התקשורת. למשל:

 

	ראייה	שמיעה	מגע	דיבור (בקול)	ריח	חשיבה	התבטאות בכתב
שיחת טלפון	_	+	_	+	_	+	_
הודעה	_	_	_	_	_	+	+
פייסבוק	_	_	_	_	_	+	+
צ'אט	_	_	_	_	_	+	+
שיחת וידאו	+	+	_	+	_	+	_
פנים אל פנים	+	+	+	+	+	+	_

 

 

מסכמים: למדנו שיש לנו דרכים שונות לקלוט את העולם, וככל שמשתמשים בכמה שיותר מהן יש סיכוי לחוות חוויה עמוקה

 

יותר (על כך דיברנו בפעולה הקודמת). אבל… אמצעי התקשורת שדרכם אנו יוצרים קשר עם העולם לא בהכרח מאפשרים

 

לנו להשתמש בכל צורות הקליטה האלו, דבר העלול לגרום לסיכוי נמוך יותר לחוות עומק בקשרים שלנו! זהו הזמן לבדוק

 

את הקשרים שלנו.

 

 

ב. הבנת סוגי הקשרים שלנו והעומק שיכול לעבור בהם

 

מפזרים על הרצפה כרטיסיות עם ציורים של דמויות שונות מהחיים שיש לנו בדרך כלל קשר איתן (נספח 2). מבקשים

 

מהחניכים לסדר את הדמויות על ציר – מהדמות שיש לנו איתה את הקשר העמוק ביותר, עד הדמות שאיתה הקשר שלנו

 

הכי רדוד. למשל: המורה למתמטיקה, אבא/אמא וכו' (חשוב להשאיר את הכרטיסיות על הרצפה!). מחלקים לחניכים את

 

הכרטיסיות מהשלב הקודם (נספח 1) (מכל סמל כדאי להכין כמה כרטיסיות). מבקשים מהחניכים להתאים לכל דמות את

 

אמצעי התקשורת שדרכו אנחנו מתקשרים עם אותה דמות רוב הזמן. עדיין משאירים את כל הכרטיסיות על הרצפה כפי

 

שהן סודרו על ידי החניכים.

 

 

מסכמים:

 

# האם אנו מרוצים מתמונת המצב?

 

# נניח שרוב המפגש שלי עם המורה למתמטיקה הוא פנים אל פנים, אך המורה אינו דמות משמעותית בעבורי, ולעומת

 

זאת רוב התקשורת שלי עם החבר הטוב היא דרך הפייסבוק – האם אני רוצה להסתפק בזה?

 

# האם ככה אני יכול למצות את העומק של הקשר שלנו ולהביא אותו לנקודה הכי גבוהה שלו?

 

מבקשים מהחניכים לחשוב על הפער בין רמת עומק הקשר עם האדם שמולנו ובין הדרך שבה אנו מתקשרים איתו.

 

 

ג. התאמת המדיה לעומק הקשר שאנו רוצים ליצור

 

אחרי שהבנו שלעומק הקשר ישנם מרכיבים שונים, גם עצם העניין (האם השיעור שאני שומע הוא עמוק או לא) וגם צורת

 

הפעולה (האם אני שומע שיעור ב"אם פי", אני קורא תמלול של השיעור, רואה אותו בטלוויזיה, נוכח שם פיסית או לומד

 

אותו בחברותא וכדומה), כששני הגורמים משפיעים על עומק הקשר. כאן המקום להזכיר את השאיפה שחשפנו בתחילת

 

הפעולות – לחיות חיי עומק. כדאי להזכיר את הלימוד של ר' שלמה קרליבך על "היהודים העמוקים", ולחשוב איך אנחנו

 

הופכים להיות כאלה, או לפחות משתדלים. לשם כך כדאי לשים לב היטב לשני המרכיבים שעליהם דיברנו – תוכן העניין,

 

והדרך או המדיה שבה אני קולט או חווה את הדבר. ראשית, ננסה להתאים את הדרך, ונלמד מה עלינו לעשות ביחס לכך,

 

אם ברצוננו לחיות חיים עמוקים.

 

 

מבקשים מהחניכים לסדר את הכרטיסיות, אבל הפעם באופן שונה. כמו כן, מוסיפים להם כרטיסיות נוספות, שאינן מבטאות

 

רק צורות קשרים, אלא גם צורות לימוד וחוויה (נספח 3). מבקשים מהם לסדר את שמות האנשים שאיתם אנו יוצרים מפגש,

 

מהדמות שאיתה הייתי רוצה שיהיה לי את הקשר הכי עמוק, ועד לדמות שאיתה הכי פחות חשוב לי שיהיה לי קשר עמוק.

 

אפשר לעשות את המשימה הזו כמשימה אישית, אך לשם כך כדאי להכין דפים מיוחדים (נספח 4). אחרי שכל אחד מסדר

 

את החוויות שאותן הוא היה רוצה שיהיו הכי עמוקות, מחלקים שוב את כרטיסיות המדיה. מזכירים לכולם שאנחנו כבר

 

יודעים שלמדיה יש השפעה על הדרך שבה אני קולט את הדברים, ושואלים האם הדרך שבה אני עושה את זה מתאימה

 

לעומק שאני רוצה שזה יתפוס בחיים שלי (לדוגמה, אם אני רוצה שהקשר הכי עמוק שלי יהיה עם החבר הכי טוב, האם זה

 

נכון שאת כל ההתקשרות איתו אני אעשה דרך צ'אטים ופייסבוק). אחרי שחושבים על השאלה העקרונית, מנסים להתאים

 

את הכרטיסיות של צורות המדיה לאופנים שלדעתנו יתאמו את המקום שאני רוצה שהדבר יתפוס בחיי.

 

 

ד. הבנת המאמץ האישי שחיים עמוקים דורשים

 

עד עתה עסקנו בדרך שבה אני עושה זאת. אך כעת ננסה להתמקד בתוכן עצמו. כמובן שספר טלפונים הוא תוכן רדוד, לא

 

משנה באיזה אופן אני קורא או חווה אותו… אם כן, על מנת לחיות חיים שיש בהם עומק, חשוב להקדיש חשיבה לתוכן שבו

 

אני ממלא את חיי.

 

 

מחלקים לחניכים משימה. מחלקים אותם לשתי קבוצות, מפזרים על הרצפה רשימה של אירועים (נספח 5), ומבקשים מהם

 

לסדר אותה לפי סדר כרונולוגי, האירוע הכי רחוק מבחינת תאריך ההתרחשות למעלה, והכי חדש – למטה. הקבוצה

 

שמסיימת ראשונה זוכה. אחרי שהקבוצה זכתה, מבקשים מהם לערוך את התחרות פעם נוספת. סביר להניח שהעניין יירד,

 

אך הם ימשיכו לעשות זאת. כך ממשיכים פעם שלישית ורביעית, עד שיימאס להם.

 

 

כעת, שואלים:

 

# מה ההבדל בין הפעם הראשונה ששיחקנו לבין הפעם האחרונה?

 

 

בפעם הראשונה זה היה חדש, לא ידענו מה התאריכים, היינו צריכים לגלות, והדבר דרש מאיתנו מאמץ. ככל שהפעמים

 

התקדמו, הדבר דרש פחות ופחות מאמץ עד שלבסוף עשינו זאת באופן כמעט מכני. זהו עיקרון חשוב שצריך ללמוד מכאן –

 

שינוי דורש מאמץ. אם אני עושה כל היום אותו דבר, אני לא מתאמץ, אבל לכן אני גם לא לומד שום דבר חדש. אם ברצוני

 

ללמוד דברים חדשים, עלי להיות משהו שלא הייתי קודם, להבין משהו שלא הבנתי קודם, או לדעת משהו שלא ידעתי קודם.

 

זה דורש ממני מאמץ. לעומת זאת, פעולה שלא דורשת ממני מאומה ואני יכול לעשות אותה באופן מכני, אמנם יותר קל לי

 

לעשות אותה, אבל אני גם כמעט לא משתנה, מתקדם או לומד ממנה משהו.

 

 

אם כן, נחזור עתה לתוכן של חיינו. מוציאים שוב את רשימת הפעולות שאנו מבצעים במהלך היום, מסדרים אותן לפי הסדר,

 

ושואלים –

 

# מה מהן דורשת ממני מאמץ?

 

# האם כשאני לומד אני מתאמץ, או שאני שומע שיעור שבו מישהו אחר עושה לי את כל העבודה?

 

# גם אם אומר – לא חשוב לי שהלימוד שלי יהיה עמוק, לי חשוב מאוד מוזיקה והיא הדבר שתופס את חיי, איאלץ לשאול

 

את השאלה האם כשאני מאזין למוסיקה אני באמת מתאמץ, מאזין בקשב, שם לב לכל פרט, או שמא לא?

 

 

נחשוב על מהלך חיינו בפעם האחרונה למערך זה, ונבחן האם יש בחיי מספיק מקומות שבהם אני מתאמץ ובעצם עושה

 

משהו עמוק, לא משנה אם זה לומד, פוגש, או חווה, אם אני מתאמץ ומגיע לרבדים אחרים שאינם קיימים בי, רבדים

 

עמוקים.

 

 

ה. סיכום

 

בדקנו כמה עומק מאפשר לנו כל אחד מאמצעי המדיה, בחנו את צורת ההתקשרות שלנו לאנשים שונים בחיינו ולמדנו כיצד

 

להתאים את צורת התקשורת לעומק הקשר שאנו מעוניינים לחוות. חשוב מאוד שכל אחד מאיתנו בחייו הפרטיים ישים לב

 

לשאלה המרכזית ששאלנו – איפה בחיי יש מקומות של עומק, ויבחן זאת לאור שתי הנקודות שהצפנו ביחידה:

 

א. האם המדיה שבה אני עושה את הדבר מאפשרת לי עומק?

ב. האם תוכן הדבר עצמו הוא עמוק (כלומר, דורש ממני מאמץ)?

 

מסכמים שלא צריך שהכל יהיה עמוק, אבל חשוב שאת הדברים העמוקים נעשה נכון, ונקדיש להם את תשומת הלב שהם

 

ראויים לה.

 

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *