מערך "רדידות מול עומק" פעולה 3, בין חושים למציאות

---

בין חושים למציאות

מטרות הפעולה:

1. החניכים יכירו את המרכיבים הקיימים בקשר שלהם עם הסביבה.

2. החניכים יבינו את הקשר שבין צורת קליטת הסביבה, לבין העומק העובר דרכו.

3. החניכים ייבנו צורות קליטה עמוקות של הסביבה.

4. הפעולה הזו יכולה להיות שלישית במערך על רדידות ועומק או להיות פעולה יחידאית.

מבנה הפעולה:

א. חשיפה – מגוון צורות קליטה של הסביבה

ב. מיפוי החושים והבנת תפקידו של כל חוש, עומקו ומה הוא קולט

ג. הצבת החושים על הסולם רדוד – עמוק

ד. סיכום: מרכיבים – חושים – מדיות ביחס לרדוד עמוק.

 מהלך הפעולה:

א. חשיפה – מגוון צורות קליטה של הסביבה

מבקשים משני חניכים להתנדב למשימה. חניך אחד יצטרך להעביר לחניך השני תחושות ומסרים שונים (נספח 1), בכל

פעם בדרך אחרת ועם הגבלות אחרות (נספח 2). למשל: חניך אחד יצטרך לגרש את החניך השני מהחדר בתנועות ראש

בלבד. דוגמה נוספת: חניך אחד יצטרך להציע לחניך השני להיות חבר שלו באמצעות שפת סימנים. מנתחים: יש לנו דרכים

שונות להעברת ולקליטת מסרים מהסביבה: מבט עין, שמיעה, מגע ומרחק גופני, דיבור ואינטונציה, אפילו ריח.

ב. מיפוי החושים והבנת תפקידו של כל חוש, עומקו ומה הוא קולט

משחקים מספר משחקים שימחישו את תפקידו של כל חוש, בשלב זה מחלקים לחניכים את המשימות הבאות, בלי לקשר

את המשימות לחושים:

# חניך אחד יוצר צורה מורכבת כלשהי באמצעות גופו. שאר החניכים עומדים עם הגב אליו ולא רואים אותו. החניך צריך

להנחות אותם כיצד ליצור את אותה צורה בדיוק (למשל: שימו את יד ימין על אוזן שמאל, הטו את הראש לאחור וכו'). או:

חניך אחד מקבל ציור המורכב מצורות שונות, השאר מקבלים דף חלק. החניך מנחה את שאר החניכים כיצד לצייר את

הציור. (חוש הראייה)

# שני חניכים ינהלו שיחה על נושא מסוים, פעם אחת בצעקות ופעם אחת בלחישה. (חוש השמיעה)

# שני חניכים יציגו סיטואציה של מפגש בני שני חברים טובים שלא התראו זמן רב. הגבלה: הם חייבים לשמור על מרחק

של לפחות מטר ביניהם. (חוש המישוש)

# שני חניכים ימציאו שפת סימנים ויתקשרו זה עם זה באמצעותה. (דיבור)

# ניתן לשני חניכים לטעום מאכלים שונים בעיניים עצומות ולזהות אותם. (חוש הטעם)

לסיכום המשחקים נבדוק את התחושות שעלו בקרב מבצעי המשימות השונות ונדגיש את התפקידים הייחודיים לכל צורת

קליטה או חוש, כפי שהם מופיעים בטבלה (נספח 3). כל חוש בעצם מאפשר לנו לקלוט מימד נוסף של האחר או של

הסביבה. בשמיעה יש מה שאין בראייה (להיות קשוב, לשמוע עומק, להיות מרוכז לאורך זמן, לעומת למידת המון פרטים

בבת אחת, הצצה חטופה המלמדת המון, וכן על זה הדרך).

ג. הצבת החושים על הסולם רדוד -עמוק

כעת, מבקשים משני מתנדבים להציג שיחת נפש עמוקה בין שני חברים. מניחים על הרצפה לידם כרטיסיות שעליהן כתוב:

דיבור, ראייה, שמיעה, מרחק, מגע. הכרטיסיות מייצגות את המרכיבים שמותר להם להשתמש בהם בשיחתם. מבקשים

מהם להתחיל להציג, כאשר לאט ובהדרגתיות לוקחים מהם בכל פעם אחת מהכרטיסיות: בהתחלה לוקחים את "מגע", אחר

כך את "מרחק" (שמשמעותה שימוש בקרבה ובריחוק פיזיים), לאחר מכן את ראייה, שמיעה ודיבור.

מנהלים דיון עם ה"שחקנים" ועם ה"קהל":

# האם היה קשה לוותר על הכרטיסיות?

# האם היה מוזר לצפות בשיחה כזו כשהיא נטולת מבט עין, הקשבה, דיבור?

# מה היה קורה אם במקום שיחת נפש היה מדובר בשיחה עם החבר'ה על הברזלים בשכונה? האם היו מרכיבים שהיה קל

יותר לוותר עליהם?

הרעיון הוא שככל שאנו רוצים לקלוט את המציאות בצורה עמוקה יותר, אנו צריכים להשתמש ביותר חושים וצורות קליטה.

דמיינו את מעמד הר סיני הגדול והנורא – ועכשיו בהדרגה דמיינו אותו בלי ההמון העומד צפוף, בלי העשן סביב ההר, בלי

הריח שלו, בלי הקולות החזקים ובלי דיבורו של הקב"ה – ומה נשאר?

ד. סיכום

הבנו שישנן צורות שונות לקלוט דרכן את המציאות, והן מתבטאות בעיקר בחושים שלנו. הבנו מה התפקיד של כל חוש

בקליטת המציאות וראינו שככל שיותר חושים משתתפים בחוויה – כך גדל הסיכוי שהיא תהיה חוויה עמוקה, ולהיפך.

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *