מערך "יתמו חטאים מן הארץ" פעולה 2, תאמין שיכולים לתקן

---

תאמין שיכולים לתקן

מטרות הפעולה:

1. החניך יאמין ביכולתו של האדם לחזור בתשובה

2. החניך יחפש דרכי "ענישה" המחנכות את האדם החוטא

מבנה הפעולה:

א. השוואה בין עבריינות לחטא

ב.  הבנת היחס לחוטא ב"עין יהודית"

ג. לימוד הגישה היהודית לאדם שממנה נובע היחס לחטא

ד. סיכום

מהלך הפעולה:

א. השוואה בין עבריינות לחטא

נשחק משחקים שונים של קליעה למטרה, לדוגמא: השחלת נר לבקבוק, קליעת כדור לאף של ליצן, השחלת מטבעות לעמוד, קליעת חיצים למטרה, באולינג ועוד.

מחלקים את החניכים לקבוצות משחק, כל חניך יכול לבחור באיזה משחק הוא מעוניין להשתתף ויש לו הזדמנות אחת לקליעה. תוך כדי משחק מדביקים מדבקה אדומה לכל מי שהחטיא את המטרה ומדבקה ירוקה למי שקלע. (בשבת- נחלק פתקים בצבע המתאים) בסוף המשחקים מבקשים מהחניכים להסתדר בשתי קבוצות לפי צבע המדבקה, ולחשוב על שם מתאים לכל קבוצה. אחרי שהחניכים יעלו את הצעותיהם, מציעים לקרוא לקבוצות: בעלי המדבקה הירוקה-  "הקולעים" ולבעלי המדבקה האדומה- "העבריינים", ושואלים את החניכים האם זה מקובל עליהם? סביר להניח שתתפתח התנגדות חריפה לשמות, והחניכים לא יבינו את הקשר לעבריינות.

דיון:

# מדוע במשחק כדור סל כאשר השחקן מפספס הוא מחטיא?

# מה הקשר בין "חטא" ל"החטאה במשחק"?

# מה הנקודה המשותפת לעבריינות, לחטא, ולאי קליעה במטרה?

השורש ח.ט.א מדבר על פיספוס המטרה, הגעה למקום הלא נכון. לכן, בעומק הדברים מי שהחטיא את המטרה במשחק הוא כמו "עבריין" שעושה דברים בניגוד לתפקידו בעולם ומחטיא את המטרה. אדם שחוטא מפספס את המטרה הפנימית שלו (כפי שבררנו ביחידה "תורה קדמה לעולם"). כיום עבריין מוגדר כאדם שסוטה מהנורמה- ההתנהגות שלו חורגת ממה שמקובל בחברה. טובת החברה עומדת במרכז ולכן מטרת הענישה לדאוג שהחברה תהיה נקיה מאנשים שמפריעים להתנהלותה התקינה. לעומת זאת ביהדות, ניתן לומר שכל חוטא הוא "עבריין", סוטה מהדרך הנכונה, מפספס את המטרה.אך ההבדל הוא מהותי, מכיוון שהתורה מגדירה מטרה פנימית, סטייה של האדם מעצמו כי האדם הוא טוב מיסודו ולכן הדאגה היא לאדם החוטא ולא רק לשקט ולסדר של החברה.

ב. הבנת היחס לחוטא בעין יהודית

כל זוג חניכים מקבל היגד (נספח 1), חלק מההיגדים משקפים גישה מערבית וחלקם גישה יהודית. על כל זוג ליצור פסל אנושי המתאר את ההיגד אותו הם קיבלו (כלומר, להעמיד את עצמם כפסלים). כל זוג מציג את הפסל לפני הקבוצה, והחניכים הצופים אומרים מה לדעתם היחס בין הדמויות בפסל ואלו רגשות הם משדרים. בסיום הצגת כל ה"דמויות" יבלוט הבדל בין שני סוגי הפסלים, אלה המבטאים קירבה, אהבה, אימון ותקווה לעומת אלה המשקפים ניכור, כעס, אכזריות. זהו ההבדל בין היחס של "המעניש" ל"עבריין" לבין היחס בין "הקב"ה" ל"חוטא."

מי אמר למי- פורסים כרטיסיות (נספח 2) מתוך דברי הפסיקתא דרב כהנא, (פסקא כה:)

טוב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּבדרֶךְ (תהלים כה, ח). שאלו לחכמה חוטא מה עונשו, אמרה להם, הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה, חוטא מה עונשו, אמרה להם, יביא אשם ויתכפר לו. הדא הוא דכתיב (ויקרא, א, ד), וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו. שאלו להקדוש ברוך הוא, חוטא מה עונשו אמר להם, יעשה תשובה ויתכפר לו. זה שכתוב, טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּבדרֶך. בני מה אנא בעי מנכון, דרשוני וחיו, אמר ר' פנחס למה הוא טוב, שהוא ישר. למה הוא ישר, שהוא טוב. על כן יורה חטאים בדרך, שהוא מורה להון דרך, שיעשו תשובה.

מקריאים את תחילת המשפטים: אמרו לחכמה חוטא מה עונשו? אמרה להם… והחניכים בוחרים את המשך המשפט מתוך 3 האפשרויות, וכן תורה והקב"ה.

דיון:

# מדוע רק הקב"ה מאפשר תשובה?

לימוד (נספח 3)

הקשר בין הקב"ה לעם ישראל הוא קשר של אב ובן, זהו קשר שאיננו מותנה במעשים של הבן, וגם כשחוטאים עדיין קרויים בנים. לכן הגישה לחטא הוא כטעות ולכן יש לאן לחזור, איך לתקן. זה לא מה שטבעי ואופייני לבן, האב רוצה שהוא יחזור לדרך הישר ועוזר לו לעשות זאת. האב לא מתייאש מבנו ולא מתנכר ומרחיק אותו.

ג. הגישה היהודית לאדם שממנה נובע היחס לחטא

מפזרים תמונות / חפצים על הרצפה (נספח 4) רגל שבורה, קרע בבד, לכלוך על בגד, חור בחפץ/ פנצ'ר בכדור/ גלגל,משקפיים שחורות, מסכה מפלצתית, פצע שזקוק לפלסטר וכו'. כל חניך בוחר חפץ / תמונה שממחישה בעיניו את השפעת החטא על החוטא.

דיון:

# מה עושה החטא לאדם?

# מה ההבדל בין האדם לפני החטא לאדם לאחר החטא?

# מה מגלה החטא על האדם?

לימוד נוסף מ"תשוב תחייני" –(נספח 5)

ד. סיכום:

בפעולה "מגיע לו" הכרנו תפיסות עולם שונות המשפיעות על סוגי הענישה הקיימים בעולם. בפעולה זו אנו מבינים שהיהדות מאמינה שהאדם הוא טוב מיסודו ויש בו נשמה טהורה. החטא/פשע הוא קלקול אך אינו משנה את הטבע הטהור של האדם. ולכן כאשר אנו באים ל"טפל" בפושעים צריך להתמקד בתיקון כל פושע כאדם ולהבין מה שורש נפילתו. המטרה היא לחנך, לקדם, להוציא את הטוב הטמון מהכח אל הפועל, ולכן הרחקה / נקמה / הפחדה אינה השפה. אנחנו לא מחפשים לדכא את הכח הרע, אלא לקדם ולחזק את הכח הטוב. כל הענישה שיש ביהדות והיחס לעבריינות ופשיעה (גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום) מבוססת על יסוד התיקון. המגמה היא להחזיר את האדם למצבו הטבעי והטהור. לנקות אותו מחטאו ולאפשר לו לחזור ולחיות כיהודי טוב. היהדות אינה מיואשת מהאדם, אינה מנסה להרחיק אותו, להפחיד, להרתיע, לזעזע. היא מאמינה בטוב שבאדם, באחריותו על מעשיו, וברצונו להיות טוב יותר. תוצאות ה"חטאים" ממוקדות בתיקון המעשה השלילי ובתיקון הנפש שסטתה מהמסלול הראוי לה.

בפעולה הבאה (טיפול שורש) בעז"ה נכיר דוגמאות מהעולם היהודי להתמודדות עם פשעים חברתיים שונים, על בסיס התפיסה שלמדנו בפעולה זו.