מערך דבקות, פעולה שניה

---

מערך דבקות

פעולה ב'

מטרת הפעולה:

החניך ייחשף למצב הנתון כיום בסביבה שלו, תוך ניסיון לענות על השאלה עד כמה אנחנו באמת  דבקים במערכות היחסים

שלנו? הפעולה תעניק לכל חניך מעין "תמונת מצב" של תכונת הדבקות הטמונה בו.

מבנה הפעולה:

א. כיצד נמדדת דבקות?

ב. הדבקות ואני – מצוי מול רצוי

ג. דבקות בסובבים אותי

מהלך הפעולה:

א. כיצד נמדדת דבקות?

מתודה – נניח מול החניכים "ציר דבקות" (נספח 1) ונבקש מהם למקם מספר כרטיסיות (נספח 2) שעליהן כתובות

סיטואציות חברתיות על הציר. הציר נע בין "דבק מאד" (קשוב, מכוון מטרה, עקבי, נוכח) לבין "לא דבק בכלל" (לא עקבי, לא

אמין, מפוזר, לא עומד במשימות). קבוצות גדולות – ניתן לחלק את הקבוצה לתתי-קבוצות כמספר הכרטיסיות ולתת לכל

קבוצה להניח על הציר כראות עיניה.

עיבוד המתודה – נבקש מהחניכים לתאר לקבוצה את הסיטואציה בכמה מילים, מדוע מיקמו אותה דווקא במקום הזה בציר

והאם כולם הסכימו? ניתן מקום גם למי שלא הסכים גם להביע את דעתו.

ב. הדבקות ואני – מצוי מול רצוי

נבקש מהחניכים לעמוד בשורה ונחלק לכל חניך 2 רצועת של דף לצורך סימון, הרצועות יהיו שונות (נספח 3). נציג לפני

החניכים עמדות ונבקש מהם להתקדם צעד אחד, שניים או שלושה בהתאם לרמה שבה הם מתחברים לאותה עמדה. הם

יכולים גם להישאר במקום אם אינם מסכימים כלל עם האמירה. בסיום יניחו החניכים את הרצועה הראשונה על הרצפה

במקום אליו הגיעו. בשלב השני נבקש מהם לחזור לשורה ונקריא בפניהם רשימה נוספת של עמדות ועליהם להתקדם כמו

בשלב הראשון, בהתאמה לרמת ההסכמה שלהם עם העמדה המסוימת, ובסיום להניח את הרצועה הנוספת (נספח 4).

נבחן עם החניכים את הפער (שסביר) שנוצר בין הבריסטול הראשון – הרחוק יותר – לבין הבריסטול השני – הקרוב יותר.

נשאל את החניכים:

# מה ההבדל בין 2 הבריסטולים? (הראשון מייצג את המצב הרצוי והשני את המצב המצוי)

# ממה לדעתכם נובע ההבדל?

# מה הייתם מציעים לעשות כדי לצמצם את הפער הזה?

נסכם עם החניכים סיכום ביניים – ניתן לראות שיש פער בין איך שהיינו רוצים להתנהג לבין איך שאנחנו מתנהגים באמת.

המטרה היא לא ליצור תחושת יאוש בנו, אלא להמחיש לנו את השאיפות וכמה עוד נשאר לנו לממש אותן, בהתחשב במצב

המצוי אצלנו כיום. באופן זה אנו מודעים יותר למצבנו היום, אך גם מודעים יותר למטרה שלנו, אליה היינו רוצים להגיע.

 ג. דבקות בסובבים אותי

נשחק עם החניכים את משחק המספרים: המשימה הקבוצתית היא לספור עד 10 כך שכל אחד אומר מספר אחר ללא

תיאום מראש, עד שמגיעים ל – 10. אסור לחלק מספרם מראש ואסור שאחד יגיד את כל המספרים ברצף. (הטריק הוא

לשמור על קשר עין עם חברי הקבוצה).

סיכום – אפיינו בפעולה זו רמות שונות של דבקות בסביבה. ראינו גם את הפער בין מה שאנחנו חושבים שנכון לעשות ובין

מה שאנחנו עושים בפועל. המטרה היתה שנגדל ונצמח מתוך זה, לצד הבנת החשיבות של תכונת הדבקות. במשחק

האחרון ראינו את ההבדלים בין משחק בו אנו דבקים אחד בשני – קשובים, מלאי תשומת לב ויוצרים קשר עין – לבין משחק

בו אנחנו לא. כך בתחומים רבים בחיים, ובמיוחד בין חברים, הדבקות היא מתכון להצלחה, ובעזרתה ניתן להשיג הרבה

יותר ממה שניתן להשיג בלעדיה.

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *