מערך אינדיבידואליזם פעולה 1, זה רק אני

---

זה רק אני!

מטרת הפעולה:

החניכים ילמדו על תקופות שונות במהלך ההיסטוריה, ויתוודעו לכך שבדורנו לעומת הדורות הקודמים יש פחות דגש על

התמסרות לקהילה ויותר דגש על העצמת האדם הפרטי.

מבנה הפעולה:

א. כולם בשביל כולם- חשיפה למקרים

א.

ב. תקופת האינדיבידואליזם

ג. אז מה נכון? סיכום

מהלך הפעולה:

א. כולם בשביל כולם- חשיפה למקרים

הערה: מכיוון שמדובר בחניכים צעירים יחסית, שעדיין אינם מעורים במה שמתרחש בחיי

היומיום במדינה ובעם, מטרת היחידה ככלל וחלק זה בפרט לחשוף אותם לתקופות שבהן

השותפות, הנתינה וההתמסרות לקהילה היו רובד משמעותי בחיי הפרט.

1.הצפה- מחלקים את החניכים לקבוצות. כל קבוצה מקבלת סיפור על תקופה מסוימת

בהיסטוריה (נספח 1) קוראת את הסיפור ועונה על השאלות המנחות שאחריו. השאלות

נועדו למקד את החניכים, כדי שיצליחו להגיע למסקנה. מבקשים מכל קבוצה לבחור נציג

שיקריא לשאר החניכים את המקרה שלה ואת מסקנות הקבוצה בעקבותיו. שואלים את

החניכים מה משותף לכל הסיפורים, ומגיעים איתם למסקנה שהיו תקופות שבהן הקהילה,

הכלל, השותפות ,היו במקום הראשון ובני האדם עשו כל דבר למענם.

2.עיבוד – מְשחקים מִשחקים שמטרתם להמחיש לחניכים את הנתינה לכלל והשותפות

לקהילה: בוחרים שני חניכים, אחד מהם יהיה החתול והשני העכבר. שאר החניכים עומדים

במעגל, והחניך שהוא העכבר עומד באמצע. מטרתו של החתול לתפוס את העכבר, ומטרת

כל הקבוצה לעזור לעכבר ולמנוע מהחתול לתפוס אותו. אופציה נוספת: תופסת עכברים.

בוחרים אחד מהחניכים להיות התופס, וכל מי שנתפס עומד בפיסוק רגליים ויכול להשתחרר

ברגע שאחד החניכים האחרים נכנס וזוחל מתחת לרגליו. אז הוא חוזר לשחק כרגיל.

מסכמים: ראינו כאן כמה סיפורים שמה שהיה חשוב בכולם הוא השותפות לקהילה, להיות

חלק מהכלל. גם במשחק החתול והעכבר – הכלל למען האחד, והאחד הוא חלק מהכלל.

במשחק תופסת עכברים כל אחד יכול להתחשב באחרים ולהציל אותם, וכך החברה נבנית.

ב. תקופת האינדיבידואליזם

מחלקים לחניכים את הסיפור "בריכת הקולה" (נספח 2). אפשרות נחמדה להקראת הסיפור:

מחלקים לכל חניך כוס קולה, ובכל פעם שהמדריך אומר את המילה "קולה" בסיפור, החניכים

שותים לגימה מהכוס. # שואלים את החניכים מה הם היו עושים בסיפור: האם הם היו שופכים

את הקולה שלהם בשביל המלך? איך קרה שכל הבריכה הייתה מלאה במים? מדוע לדעתם

חשוב כל כך לתת מעצמי לאחרים? ומצד שני, מדוע זה טוב לחשוב רק על עצמי?

אופציה נוספת לחניכים בוגרים יותר:

מקריאים את הידיעה על רוכב האופנוע שנפגע בתאונת דרכים ואף אדם לא בא לעזור לו,

ובסוף נפטר מפצעיו (נספח 3). אם הסיפור קשה מדי לחניכים, אפשר לעדן אותו ולספר

בעל פה את הרעיון. מנהלים דיון: מדוע לדעתכם אנשים לא באו לעזור לו והשאירו אותו

למות מפצעיו? מכוונים את החניכים לתשובות כמו: לא היה נעים להם כי הם לא מכירים אותו,

הם חשבו שבטוח מישהו  אחר יבוא לעזור, אנשים ממהרים לעיסוקיהם, הם אמרו לעצמם

"זה לא התפקיד שלי" וכו'. המטרה היא שהחניכים יגיעו בעצמם למסקנה שהרבה יותר קל

לאדם לשים את עצמו במרכז ,וזה יכול להביא למצבים קיצוניים, כמו המצב שהחברה שלנו

הגיעה אליו כיום. שואלים את החניכים: האם גם היום קורים מקרים כאלה? איך הייתם מכנים

אנשים כאלו? למה וכיצד צומחת תופעה כזו? # ומה אצלנו? דוגמאות מחיי החניכים מחלקים

את החניכים לזוגות או לשלשות. מבקשים מחלק מהזוגות לחשוב על דוגמאות מחייהם למקרים

שבהם החברה מתנהגת כמו בסיפור בריכת הקולה או במקרה האופנוען ,ומהאחרים לחשוב על

מקרים הפוכים של עזרה לכלל, כמו שהקראנו בסיפור .מבקשים מהחניכים לספר לקבוצה את

המקרים. אופציה נוספת: החניכים יציגו את המקרים שחשבו עליהם, ושאר הקבוצה צריכה לנחש

האם זה כמו במקרים שהובאו בתחילת הפעולה או כמו בסיפור הקולה.

האם זה אינדיבידואליזם או חשיבה על האחר?

ג. אז מה נכון? סיכום והשארת הדילמה פתוחה

מסכמים: בתחילת הפעולה ראינו סיפורים מתקופות שונות שבהן אנשים חיו בתחושת נתינה מוחלטת

לכלל, ערבות הדדית, שותפות לקהילה. בימינו, לעומת זאת, יותר רווח המקרה של בריכת הקולה. זוהי

תקופה שבה פחות שמים דגש על חשיבותו של הזולת. ראינו לאן זה מגיע בסיפור הקולה שבו המלך מת

בסוף, או במקרה של האופנוען שדימם למוות. ניסינו להבין מדוע זה קורה, ונתנו דוגמאות מתוך החיים

לכל מיני מקרים לכאן ולכאן. בהמשך המערך ננסה להבין מדוע חשוב לתת מקום לכלל, ומצד שני מדוע

חשוב גם לחשוב על עצמי.

*ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה*