להיות פרייאר

---

רק עוד רגע ובינתיים נזכור שהמשחק נמשך … והחיים יפים כל-כך.

"אני מאמין שהחיים בעיקרם, אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו – אלא התוכן שאנו

יוצקים לתוכם הביטוי היותר חזק של הקיום , איננו זרימת הזמן לאורך חיים של אדם , אלא אוסף החותמות

שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו …" (מתוך ההספד לסא"ל יוני נתניהו ז"ל)

אני פראייר, ואני פראייר גאה או גאה להיות פראייר, אני רוצה לצעוד את צעדת הפראיירים.

אני פראייר בכביש – נותן זכות קדימה גם כשלא צריך, מניח ל"גבר " שנדחף להיכנס לטור בלי להתעצבן,

אני פראייר בניקיון – אני מנקה גם זבל לא שלי -בבית ספרי, במדרגות הבית המשותף או סתם בחצר, אני

פראייר בטלפון הנייד – לא משנה כמה פעמים בן שיחי החצוף , יציל את העולם כולו כשהוא עונה למכשיר

שהיה אמור לשרת אותנו בעוד אנו הפכנו למשרתיו, ויאמר – אני אחזור אליך אני בשיחה (והצד השני בטוח

יתרצה ויסיג את חייליו מהגבול …), אני עדיין ארגיש את הרטט של הנייד שלי, ואכבד את היושב מולי,

ואדחה את השיחה המאוד חשובה שלי לאחר כך (על אף שיצא לי שם של מסנן … וכן אני גאה להיות אחד

שמסנן לטובת כבוד האדם היושב מולי), אני גאה במיוחד להיות פראייר במילואים- לא חושב שטוב למות

בעד ארצנו, חיי יפים מידי, אך כן שצריך להגן על המולדת – כי אין לנו ארץ אחרת, ובהחלט מוכן להקריב

את חיי למען בטחונה – הביטחון שלנו – שלי, של אשתי של ילדי, של משפחתי, של תלמידי, של כולנו.

אני לא יודע בכלל מי המציא את המושג הנלוז הזה – פראייר, להערכתי היה זה איש מדוכא, חסר שאיפות

ותקוות לעולם טוב יותר  כי הפראייר האמיתי הוא זה המפחד להיות פראייר.

אני פראייר לא רק מתוך ציונות, אלא מתוך דאגה לי ולעצמי, אם אני לא מתעצבן בכביש אני תורם רק

לעצמי , אם הסביבה שלי נקייה אני תורם לי וילדיי , אם אני לא עונה לטלפון אז אני מכבד את הבריות – ואין

מצווה גדולה מזו , ואם אני חייל במילואים אז אני שומר על הבית שלי , על הארץ שאין אחרת לה עבורי

ועבור משפחתי.

השבוע הפך העורף לחזית, גם אצלנו במרכז, ולרגע כולם היו שותפים למאמץ המלחמתי של מדינת

ישראל אל מול ארגוני הטרור בעזה, ראיתי על גבול עזה ובצאלים, עשרות אלפי חיילי מילואים שעזבו את

נשותיהם וילדיהם והתייצבו כדי להוכיח את חוסנה של מדינת ישראל. את רובם ככולם אף אחד לא הכריח

להגיע, ובכל זאת ההתייצבות קרובה ל- %100. בין החיילים, אשכנזים, מזרחיים, דתיים, חילוניים,

ימניים, שמאלנים, יהודים, דרוזים, מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. לפתע כל הארץ מאוחדת

(לצד חילוקי הדעות) סביב השאיפה להיות עם חופשי בארצנו. אני נושא תפילה שהאחדות הזו תיזכר

ותישאר גם שנחזור לשגרה.

ואם כבר משמעות אז להלן קטע מדהים על משמעות החיים שחילקנו לתלמידנו בסדנת ההכנה ליום

בעקבות לוחמים –

"ברצוני לשתף אתכם בשיחה שהייתה לי עם עמנואל ביום שישי מספר שעות לפני שעלינו למסוק,

עמנואל שאל אותי שאלה- "מה אתה עושה, במידה וחס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך חמש

דקות לחיות עד ההתרסקות?"

עניתי לו-"לא יודע. אני משער שאהיה מאוד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר

ובלי הרבה כאב". עמנואל חשב רגע ואמר – "מה שאני אעשה, וזה גם מה שצריך לעשות, זה להגיד "שמע ישראל…"

הסתכלתי עליו ואמרתי לו- בסדר אז תגיד "שמע ישראל", אבל מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שנייה אחרי כן המסוק

יתרסק וכולנו נמות. אז הוא ענה לי משפט שעד עכשיו מלווה אותי, ואני מאמן שהוא ימשיך ללוות אותי כל חיי-"אם לאדם

נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות אלה משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לכל החיים שלו יש משמעות.

אך אם לעומת זאת, לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו, אז כנראה אין משמעות לכל החיים שלו…"

(סתיו-חברו ליחידה של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה).

מי ייתן ותזכו לחיות כולכם – חיים ארוכים , יפים ובעלי משמעות .לתרום את עצמכם למען חייכם ולמען חי

הכלל . אני נושא תפילה לאלוהי שהלוואי וכל חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים יחזרו הביתה בשלום, ושארצנו

הקטנטונת תשקוט לה.

שלכם, ברק פרידמן –

מנהל בית הספר הרב תחומי ע"ש יגאל אלון .

(מהרהורי ליבי – מאת : ברק פרידמן)