כאן ועכשיו
כאן ועכשיו
מטרת הפעולה:
החניכים יבינו כיצד תרבותנו הדורשת סיפוק מיידי משפיעה על קבלת ההחלטות שלנו ויפעלו לשינוי המצב.
מבנה הפעולה:
א. כאן ועכשיו
ב. איך זה משפיע עליי?
ג. סיכום
מהלך הפעולה:
א. כאן ועכשיו
הצפה: בוחרים באחד החניכים, מושיבים אותו על כיסא מול שאר החניכים ומניחים על ראשו כתר שעליו כתוב אחד
מהמושגים הבאים: מיקרוגל ,sms, טלפון אלחוטי, אימייל וכדו'. על כל החניכים להציג בפנטומימה את המושג ועל החניך
לזהות באיזה מושג מדובר. לאחר מכן מחלקים את החניכים לקבוצות. כל קבוצה מקבלת את אחד המושגים ובמשך דקה
צריכה לכתוב כמה שיותר יתרונות וחסרונות של המושג. לאחר שכל קבוצה מקריאה את החסרונות והיתרונות שכתבה
,עורכים הצבעה: מה המושג שהכי שיפר את חיינו? מה פגע באיכות החיים שלנו? על איזה מהמושגים לא היינו מוכנים
לוותר? וכן הלאה.
עיבוד: שואלים את החניכים מהו המכנה המשותף של כל המושגים הללו ומהי מטרתם. מסבירים לחניכים כי כל הדברים
הללו נוצרו על מנת "לייעל" את החיים שלנו. המציאות של החיים היום היא כזו שהדברים צריכים להתרחש מהר. התרגלנו
לרצות ולקבל הכול באופן מיידי. האדם המודרני מעוניין להספיק כמה שיותר דברים בו זמנית ועל כן כל הזמן מומצאים
דברים חדשים אשר מקצרים תהליכים ומאפשרים לכאורה להספיק לעשות יותר דברים באותו זמן. עם זאת, ברור שלדרך
חיים כזו ישנו גם מחיר!
מקריאים לחניכים את השיר "אין לי זמן " (נספח 3), ולאחר מכן שואלים אותם -מהו המחיר שאנו משלמים על דרך החיים
שלנו?
מסבירים להם כי ברמה הפשוטה, כאשר אנו מכינים אוכל מהיר – אנו מוותרים, בדרך כלל, על אוכל בריא ומזין. כאשר אנו
שולחים sms לחברים, אנו מרגישים אולי שככה יש לנו אפשרות לשמור על קשר יותר רציף ועם יותר אנשים, אך בפועל אנו
מוותרים על חברות עמוקה ועל מפגש פנים אל פנים עם החברים שלנו. כאשר אנו מדברים בטלפון אלחוטי, אנו פנויים
להסתובב בבית ולעשות דברים אחרים בזמן שיחת הטלפון ,אך אנו גם סופגים הרבה יותר קרינה. ברמה עמוקה יותר, אנו
מתרגלים לקצב חיים שבו אנו אולי מספיקים יותר מבעבר אך מוותרים על דברים חשובים אחרים. כלומר, אנשים יכולים
לעבוד בחברה שבה מתקשרים עם כל העולם באופן מיידי – לשלוח מיילים, להעביר חומר בפקס ולקבל עדכונים בסלולרי,
אבל כתוצאה מכך אנשים נמצאים פחות עם המשפחה שלהם וגם כשהם נמצאים עם משפחתם, הם ממשיכים להתעדכן
ולעבוד ויכולים להיות לגמרי עסוקים בעבודתם. מה שנוצר הוא שאנחנו מקבלים תחושה של "הנה, אני בעניינים, דיברתי
אתו, אני יודע מה קורה וכו'", אבל למעשה, רמת ההיכרות שלי עם כל דבר, עם כל אחד הפכה להיות מאוד שטחית. אני
כביכול מספיק הכול, באמצעות חידושי הטכנולוגיה יש לי יכולת לעשות הרבה יותר דברים מבעבר, אבל בעצם את אף אחד
מהדברים הללו אני לא עושה טוב.
מחקר שערכה ד"ר שרה רוזנבלום מהחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה מראה כי הזמן הממוצע שהורים מבלים עם
ילדיהם הוא 5.32 שעות ביום, בעוד ש"זמן האיכות" שהם מבלים איתם עומד על 1.72 שעות. מכאן, שמתוך 24 שעות
ביממה, פחות משעתיים מוקדשות לילדים!!! בעיה נוספת הנגרמת כתוצאה ישירה מתרבות ה'כאן ועכשיו' (או בלע"ז
'תרבות האינסטנט') היא דרך קבלת ההחלטות של הפרט ושל הכלל.
ב. איך זה משפיע עליי ?
מספרים לחניכים כי העירייה החליטה בשיתוף עם יזמים פרטיים לקראת הקמת שכונה חדשה, לסלול כביש מהיר כדי
לפתור את בעיית הגישה שתתעורר בעקבות השכונה החדשה. הכביש המתוכנן יעבור בשכונתם ,ולשם כך עומדת העירייה
להפקיע:
* שטח ריק עם חורש טבעי
* ארבעה מבנים העומדים לשימור היסטורי
* עשרה בתים פרטיים
* אתר עם עתיקות
* מגרש נטוש
חשוב לציין כי הכביש יעבור סמוך מאוד לבתי המגורים של השכונה. מטילים על החניכים בתוך חצי שעה להכין מערך
שמטרתו לעצור את תכנית העירייה. על המערך לכלול את כל הסיבות שיכולות לעלות על דעתם מדוע לא כדאי לסלול את
הכביש, כרזות המסבירות את הדבר ,פרסומות, עצומות, פעילויות למניעת התכנית ודפי הסבר. כמו כן, עליהם להכין
רשימה של גופים או עמותות, שעמן ניתן לשתף פעולה לשם עצירת התכנית. כעבור חצי שעה כל קבוצה מציגה את מערך
ההסברה שלה ועל המדריכים להחליט האם המערך משכנע והאם יוותרו על התכנית. (אפשר לבחור מראש מספר חניכים
או בוגרים שיהיו חברי העירייה ויוכלו להתעמת עם כל קבוצה על מערך ההסברה שלה.) (במידה והפעולה מתבצעת בשבת,
נבצע את כל הנ"ל בעל פה. נבקש מהחניכים להדגים פרסומת מחאה שהיו מצלמים- מה היו אומרים שם? אילו טענות הם
מעלים?) רושמים את הטיעונים המרכזיים שהעלתה כל קבוצה, ומחלקים אותם לשני סוגים: עקרוני ומעשי. (לדוגמה:
מעשי – סלילת הכביש תלווה ברעש גדול, דבר שיפריע לתושבים; זה לא צודק להפקיע בתים של אנשים וכו'. עקרוני – זה
לא נכון להשתמש בשטחים הירוקים שנשארו לשם כבישים, ישנם מבנים בעלי חשיבות ,ועלינו כתושבים מוטלת החובה
לשמר אותם גם אם זה מסובך, מכיוון שהם המקומות שמהם צמחה זהותנו וכו') לאחר מכן דנים עם החניכים בשאלה אלו
טיעונים משכנעים יותר ומדוע. (שוב- במידה והפעולה מתבצעת בשבת- נבצע את החלוקה בע"פ)
מנסים להבין עם החניכים מדוע קשה לנו עם הטיעונים המעשיים, ומה אנו מאבדים בכך. לדוגמה, מה קורה אם העירייה
מוצאת פתרון לבעיות שהם העלו: כל תושב שיפונה יקבל וילה בקיסריה, או כל תושבי השכונה יקבלו מסך פלזמה עם
מערכת רמקולים משוכללת על מנת להתגבר על אי הנעימות שתיגרם – אולי לכך התושבים יסכימו…
צריך להבין שהרבה יותר קל לי להוציא עצומה שטוענת שסלילת הכביש נובעת ממניעים מושחתים של קשר בין יזמים
לעירייה, או שהחיים בשכונה יהפכו לבלתי נסבלים. אלה טיעונים הרבה יותר "פופולריים", אבל הם נוחים יותר משום
שאנחנו בורחים מהשאלה. משום שעליי להציל את השכונה ואין לי זמן לדבר על סדר העדיפויות הציבורי בנושא שימור
מבנים.
מקריאים לחניכים את דבריהם של יקיר שגב, יו"ר "יהודה ושומרון – מנהלת ההסברה", ודני דיין, יו"ר מועצת יש"ע (נספח
1) ניתן להשתמש גם בכתבה "ישראלי" שפורסמה בעולם קטן (נספח 2) שואלים את החניכים מהו לדעתם ההבדל העיקרי
בין מערך ההסברה הזה לבין מערכי הסברה אחרים שהיו (לדוגמה ,בזמן ההתנתקות) או מערכי ההסברה שהם הציעו.
מנהלת ההסברה של יהודה ושומרון משתמשת בטיעון אחד ויחיד במערך ההסברה שלה – זכות האבות והקשר ההיסטורי
שלנו לארץ ישראל. עד כה מרבית מערכי ההסברה דנו בטיעונים דמוגרפיים, ביטחוניים וכו', או במילים אחרות, דנו
בשיקולים של 'כאן ועכשיו', דברים שמדברים אל העם בנוגע למצב הנתון ושניתן לבחון אותם בטווח המיידי. כמו בכל
פרסומת, ניסינו 'לשווק' את ארץ ישראל כפותרת בעיות ברמה המיידית ולא נגענו בנקודה העמוקה יותר שבגללה דווקא ארץ
ישראל היא הארץ שלנו. חשוב לזכור שלפתרונות הנקודתיים והמיידיים יש תמיד טענה הפוכה ("ההתנתקות תתפוצץ לנו
בפנים" ואם היא כן הייתה משפרת את המצב הבטחוני, היינו מוכנים לתכנית כזו???). לעומת זאת, לדברים שורשיים יש
יכולת לחלחל ולהשפיע עמוק יותר.
ג. סיכום
למדנו כי התרבות הישראלית צריכה לנבוע מהתורה. גם דרך קבלת ההחלטות שלנו צריכה לנבוע מהתורה ,והתורה איננה
מחנכת לסיפוק מיידי ולציפייה שהכול יתרחש במהירות. התורה מחנכת אותנו שאת השכר על קיום המצוות מקבלים בעולם
הבא, מכיוון שבעולם הזה דברים קורים לאט, על ידי תהליכים, ולא על ידי ניסים. לכן אנו לא משתמשים בביטוי "אנחנו
רוצים משיח עכשיו". התורה מלמדת אותנו כי הגאולה תלויה במעשים שלנו, דבר הדורש מאתנו עבודה על המידות, שהיא
ודאי עבודה איטית ואינטנסיבית. התורה רוצה שנקים מדינה ונמליך עלינו מלך, דבר שבתקופת השופטים לקח כמעט ארבע
מאות שנה (390 בדיוק)…
לדור שיצא ממצרים, ראה את הנסים שנעשו שם וקיבל תורה. עבודה תהליכית זו היא פעולה שלעתים אף קשה מאוד
לראות את תוצאותיה, אבל היא מלמדת אותנו לא לפחד מדרך ארוכה!
* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *
-
גילאים
חבריא ב'
-
קטגוריה
התנועה
-
סוג הפעילות
פעולות
עוגיות
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על "אני מסכים", אתה מסכים לשימוש בעוגיות.
