הגֶנוֹם והגיהינום
סיפורו של חוני המעגל ידוע לרבים. לפנינו דמות מופלאה של צדיק, שאביו שבשמים עושה את רצונו. הוא מתפלל וגשמים יורדים. רבי יוחנן מספר עליו סיפור שללא ספק יש בו יותר מקורטוב של ביקורת:
פעם אחת היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותי לי כך אטע אני לבני (תענית כג, ע"א).
הסיום ידוע. חוני ישן שבעים שנה כדי לראות את נבואתו של אותו נוטע תמים מתגשמת במציאות.
רעיון הזה חוזר במדרש אחר שאחד מגיבוריו הוא דווקא אדריָנוס הרשע:
מעשה באדריינוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים. אמר לו אדריינוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים? אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם לאו יאכלו בני (תנחומא קדושים, ח).
הצד השווה שבשני הסיפורים מלמד אותנו שנטיעת האילן נתפסה אצל חז"ל לא רק כמבטאת את מחויבותנו לדורות הבאים. אנו חתומים על מעין אמנה המקשרת את הדורות הקודמים למאוחרים. אנו חייבים להמשיך לנטוע כשם שנטעו הקודמים עבורנו.
מבחינה כלכלית גישה זאת דומה לעצתו של יועץ בבנק המציע לזקן להכניס את כספו לקרן נאמנות, כשאת הפירות, ואולי אפילו את הקרן, יזכה לראות רק אחרי שנים רבות מדי. זאת, ללא ספק, השקעה כלכלית כושלת. את זאת מבינים יפה הפוליטיקאים המודדים את ההצלחה שלהם במחזור של ארבע שנים, מבחירות לבחירות. בתרבות ימינו, נשמעים דברי חז"ל על החובות לדורות העתידיים אבסורדיים. אולם, השאלה היא פילוסופית ולא רק כלכלית: האמנם יש לנו חובות מוסריים כלפי בני אדם שעוד לא באו לעולם, ואולי – אם לא נשמור על חובות אלו, כלל לא יבואו לעולם?! פילוסופים שונים, יורשים מלומדים של חוני המעגל, נותנים תשובה שלילית. הם חושבים שהטענה שלפיה יש זכויות לאלה שטרם נולדו, היא בלתי מתקבלת על הדעת. לי נראה שהתשובה ההפוכה ברורה מאליה. דווקא כן! זאת הייתה לדעתי, תפיסתם של חז"ל, דעה שנתנסחה בצורות שונות. כך למשל, בעקבות רצח הבל. על דברי ה' אל קין "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד, י) קובע המדרש: "רבי יודן אומר 'דָם אחיך' אין כתיב כאן אלא 'דְּמֵי אָחִיךָ', דמו ודם זרעיותיו" (בראשית רבה, כב, ט). לא רק דמו של הבל צועק. מי שהיו צריכים להיוולד ולא נולדו בעקבות הרצח, צועקים מן האדמה.
האחריות לדורות הבאים מוטלת עלינו בייחוד בדורנו זה, בעקבות התפתחויות בטכנולוגיה הגנטית. כולנו מצפים לתשועותיה של הרפואה הגנטית. יתרה מכך, גם בשעתוק הגנטי יש ברכה. אילו היינו יכולים להעניק צאצאים לקרבנות שעברו עיקור בשואה, הייתה בכך לדעתי מצווה חשובה מאין כמוה. אולם, דורנו לוקח על עצמו הימור מסוכן, המסכן את הדורות העתידיים. הטכנולוגיה משנה מינים קיימים ואף עלולה לסנתז יצורים חיים כשאין אנו יודעים אלו תוצאות יהיו למעשינו. אין אני חושב חלילה, שאנו צריכים להפסיק את המחקר והיישום. במצב הנוכחי, זה גם בלתי אפשרי, כי השד יצא כבר מן הבקבוק. אם הצדיקים לא יעסקו במחקר הגנטי, יעסקו בו אלו שימכרו את נפשם לשטן בצירי הרשע, אבל עלינו לעשות זאת במודעות ובזהירות. הסכנה קיימת, הגֶנוֹם יכול ליהפך לגיהינום.
