גבורה: הדור הבא

---

"הדור הבא" – לפרשת חיי שרה

אסף אזולאי ■ ישיבת "נהר דעה" נהריה

עקידת יצחק. שם גילינו את מידת הגבורה. אבל חסר משהו…

בפרשת השבוע, אנו נפרדים בעצב משרה אמנו. מייד בתחילת הפרשה מסופר על מותה, על החסד שעשה אברהם גם עם המתים, שבא לספוד לה ולבכותה. הוא אף דאג ל"סידורי הקבורה". ושם לא היה לו עסק עם חברא קדישא עייפים ומשועממים, שם היה לו עסק עם עפרון הנחש שאומר הרבה ועושה מעט. ובפרשה זו אנו מגלים בפעם האחרונה את המידה הכל כך מאפיינת את אברהם, מידת החסד. הוא גם דואג לפני מותו, שיהיה לבנו, ממשיך דרכו, כלה הגונה. בסוף פרשה זו נפרד גם מאברהם. מיהו דור ההמשך?

את יצחק, אנו כבר מכירים. תכונתו הדומיננטית היא הגבורה. גילינו אותה למשל, בעקדת יצחק כשלא חמל על נשמתו ואף הציע לאביו לקשרו כדי שלא יתנגד ויברח. ראינו זאת שוב, כשהתחבר עם ישמעאל – שאף זו היא מידתו, אלא שלקח אותה לצד השלילי. נראה זאת שוב כשאהב דווקא את עשיו הצייד הגיבור, ולא את יעקב, איש תם יושב אוהלים.

חסרה לנו רק דמות אחת. מי זו רבקה? מה לה ולהמשך שושלת אברהם?! בת לבן הארמי (הרמאי) – היא זו שתבנה את בית ישראל?!

המפגש הראשון שלנו עם רבקה, מפתיע מאוד. עבד אברהם מנחש ואומר: "והיה הנער(ה) אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה" – היא הנבחרת.

מהי משמעות תנאי זה? מה חיפש אליעזר?!

בל נשכח! יצחק שונה מאברהם! ליצחק אין מידת החסד שיש לאברהם! אך מצד שני, אנו יודעים שדווקא בנו של יצחק, יעקב הוא זה שיתחיל את שושלת עם ישראל המבוררת, ואילו ביצחק – עדיין מעורבבים סיגים רעים – ישמעאל.

רבקה עומדת במבחן. היא מסכימה להשקות גם את העבד, וגם את גמליו. העבד מנסה שוב ושואל אם יש מקום ללין (ע"פ רש"י – לילה אחד) ועונה לו רבקה (על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון) – שיש מקום ללון (ע"פ רש"י אפילו כמה לינות).

בכלל, רבקה לא מרבה לדבר. היא עסוקה בלעשות.

במהלך כל הפרק הארוך, היא מדברת רק כששואלים אותה ורק על מש ששואלים אותה. ובהמשך – במו"מ של העבד עם לבן ובתואל, היא לא פוצה את פיה אפילו פעם אחת! וגם בסוף – כששואלים את דעתה היא פשוט עונה – "אלך".

חז"ל מייחסים לרבקה את התגלמות מה שאברהם חיפש – מישהי שתמשיך אותו. אברהם מבין, שביצחק יש מידה אחרת – גבורה. גבורה היא עניין אידיאלי, פסיבי. הוא "אדיש" במובן מסויים לעקדתו ולא ראינו שהוא מרבה לפעול. הוא אף לא ירד מהארץ מעולם. כנגדו, הוא צריך אישה שיהיה בה את הגבורה המעשית – החסד. לרבקה יש את זה. בדיוק כמו לאברהם. אפילו יחסם לאורחים מבוטא באותה צורה! כשבאו המלאכים לאברהם – ביטויי הפעילות נעו סביב הפעלים ריצה, מהירות ("וירץ, וימהר, מהרי…"). אצל רבקה מופיעים בדיוק אותם ביטויים ביחס לאליעזר ("ותמהר, ותמהר, ותרץ…")!

מידת החסד שלהם שווה! בדיוק זה מה שיצחק צריך.

הרב זצ"ל בשמונה קבצים (קובץ ו' פסקה קס"ג), מבאר מה ראה ה"שדכן" לנכון לשדך בין יצחק לרבקה:

"מוכרח שיגורש, שיושבת, שיבוטל, בכל תוקף ועז, כל מה שמפריע את אור החסד הגדול מהופיע בעולם, על כל המעשים, על כל הברואים, על כל היצורים, על כל העולמים. תוקף חסד עליון זה מאיר בהדר הוד הגבורה העליונה, גבורת יצחק, המלאה לה חסד נעלה בתוכיותה, עד ההתעלות של כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. חסד עליון זה, החפץ בכל תוקפו להתפשט ולהתאמץ, אצילות ציורו וחפצו הוא על פי התוכן האידיאלי של החסד, של זוהר החיים הטובים, שהם טובים באמת."

ביצחק יש גבורה שרוצה להופיע ולהתפשט בעולם, אך היא גבוהה מדי לעולם שלנו. ממשיך הרב:

"אין העולם המעשי כדאי לו, והוא מוכרח להתקשר ולהתאחד בזוהר חיים שני, קלוש ממנו, שגם הוא מלא תוקף, שגם הוא רצון איתן לו, כח ברזל אדיר וחסון לו, כח איתן עומד בפני כל מונע, לקוח בתחילתו מאותו התוקף של רצונם של רשעים אבירי לב חזקי מצח, אבל מזוקק ביסודו ומטוהר בבחירתו, רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי, הופעה של החסד המעשי במסגרת הגבורה המעשית, לא האידיאלית המופשטת. ומיזוג נאה זה של החסד המעשי במסגרת הגבורה המעשית, שבתוכיותם אור החסד העליון זורח בכל תוקף יפעת תפארתו, ראוי הוא שיתכונן על ידו בית ישראל, לכונן עולם מלא, עולם בונה ומחייב, ועולם הורס ומשולל."

חיבור הכרחי זה של גבורה אידיאלית – במחשבה, וגבורה מעשית – שהיא החסד האנושי, הוא זה שיצמיח את יעקב [בעשיו גם יש כוחות אלו. אך הוא לוקח אותם לכיוון השלילי. מי שרוצה לדעת מהו חסד שלילי, יעיין בויקרא פרק כ', פסוק י"ז]

יסודו של עם ישראל הוא הגבורה – האידיאלית, גבורה כפשוטה. חוסר פחד. בטחון בצדקת דרכנו, ואמונה בעליונותנו על פני שאר העמים בהיותנו העם הנבחר ע"י הקב"ה. אם נבין זאת, ונשלב זאת עם הגבורה המעשית שהיא מידת החסד, ולא עם החסד האינטרסנטי של ימינו, אלא חסד של אמת, חסד של האבות, של אברהם ושל רבקה, שבתוך עולם של אלילות – ידעו את האמת והלכו איתה עד לכבשן האש – נזכה למידת התפארת, מידתו של יעקב אבינו – "ישראל אשר בך יתפאר"!