fbpx
חפש:

מלוא כל הארץ כבודו

מלוא כל הארץ כבודו

 

 

מטרת הפעולה:

 

החניך יתייחס לטבע כדרך למפגש עם האלוקות

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. טביעה בטבע

 

ב. חיות, שירה ובריאה

 

ג. מהתבוננות- לאהבה

 

ד. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א. טביעה בטבע

 

נחש מי- מראים לחניכים תמונה של חפץ (נספח 1)- מה אנחנו יכולים לדעת על האדם שיצר

 

את הדבר הזה? מחשב- אדם חכם, בעל חוש טכני, מבין בחשמל, אדם מחושב. שולחן- מוכשר,

 

יצירתי, יכולות מדידה. אווירון- מבין בחשמל, סבלן, חכם. מאכל משובח- יודע לבשל, חוש אסטטי,

 

אוהב יופי, חוש טעם מפותח, מכיר את כללי הבישול. ספר- קיצו”ש- (קיצור שולחן ערוך)- אדם בעל

 

ידע תורני אדיר, צדיק, מקיים הלכה, תלמיד חכם.

 

 

# אפשרות נוספת- כל חניך מקבל כרטיסיה עם תכונה או אפיון (מהרשומים למעלה). בחדר

 

מפוזרות תמונות של חפצים. כל חניך מתיישב ליד החפץ שלדעתו יצר בעל התכונה שבידו.

 

 

# עוד אפשרות- כל חניך מקבל דף ובאמצע יש צבעים שונים. כל חניך מצייר עץ. מפזרים את

 

הציורים על הרצפה.

 

 

דיון קצר:

 

# האם מישהו מכיר את התרגיל הזה ? הרבה פעמים מבקשים מאנשים לצייר עץ / בית / ברז

 

ולפי הציור מנתחים את האישיות של האדם. למה מה שאני מצייר/יוצר קשור למי שאני? מבקרי

 

אומנות יודעים לספר על האומן לפי היצירות שלו, איך הם עושים את זה?

 

 

היצירה של האדם מעידה הרבה על עצמו, על עולמו הפנימי, מחשבותיו, תפיסתו את המציאות,

 

דעותיו וכו’. היצירה מעידה גם על כישורים, תכונות, תחומי עיניין. להבדיל, כך זה גם עם הקב”ה.

 

הטבע הוא הזדמנות להיפגש עם הקב”ה, דרך “היצירה” ניתן ללמוד על “היוצר”, להתקרב אליו,

 

להבין אותו, לחוש אותו.

 

 

ב. חיות, שירה ובריאה

 

דיון קצר- האם השמש, האבנים, הצמחים והנהרות הם דוממים או הם חיים? התשובה המשוערת

 

שהכל דומם, ואם החניכים לא עונים כך- מה טוב, אבל שינסו להסביר למה הם חושבים כך. אם ה’

 

יתברך טבע את “עצמו” בטבע זאת אומרת שהוא נמצא שם והדברים לא דוממים ושקטים כפי

 

שנראה לעין. שירת הבריאה (נספח 2) היא שירה שכל הבריאה שרה לפני ה’ יתברך כל יום וחושפת

 

לאדם את התוכן המיוחד של כל חלק בבריאה: צומח, דומם, חי. כל חלק בבריאה אומר משהו לקב”ה

 

ובעצם אומר משהו גם לנו. אם נקשיב טוב נצליח ללמוד הרבה מאוד על העולם, על הקב”ה ועל עצמנו.

 

 

משחק הזיכרון- (נספח 3) המשימה: למצוא זוגות של החיה ושל דבריה. לדוג’: שמים אומרים-

 

“השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו”… * אפשר לקרוא עם החניכים את כל פרק שירה ולספר

 

להם על הסגולות שמובטחות בקריאה מתמדת בכל יום, או להכין את פרק שירה כצ’ופר לחניכים.

 

טאבו- (נספח 4) החניך מקבל פתק עם סיטואציה. עליו להדגים אותו ע”י מילים והצגה לשאר

 

החניכים בלי שלוש מילים עיקריות. על שאר החניכים לנחש את הסיטואציה. הרעיון הוא להכניס

 

לאווירה שהטבע “מדבר אליו” -יש לו אמירה. היחס של העולם היהודי לטבע אינו רק “תפאורה”

 

לעולם. הטבע גם לא נועד רק כדי לשרת אותי וכדי שיהיה לי מקום נעים ויפה לחיות בו. לפי

 

תפיסתנו הטבע הוא הזדמנות למפגש עם האלוקות. הטבע יכול וצריך להיות אחת הדרכים להתקרב

 

לקב”ה ולהמליך אותו עלינו.

 

 

ג. מהתבוננות לאהבה

 

אוסף עלים- אם יש אפשרות לשלוח את החניכים לסביבה הקרובה ושהחניכים יאתרו סוגים

 

שונים של עלים ז”א בצבעים שונים, בגדלים, בצורות… (אם אין אפשרות כזאת אז אנחנו

 

נביא/נציג אותם לחניכים וניצור אצלם חוויה של התפעלות “מהכישרון” של ה’ יתברך).

 

פירות וירקות-  אפשר לבקש מכל חניך להביא לפעולה פרי/ ירק שמיוחד בשבילו ולהציג אותם

 

לקבוצה. לשים לב: לצבע- לדוג’ פלפלים בשלל צבעים… הצבע מיפה את הפרי, הכתום המדהים

 

של התפוז וכו…’ לטעמים השונים- אפשר לחתוך לחניכים חתיכות קטנות מהפרי/ הירק שיטעמו…

 

לצורה- לדוג’ רימון- צורה מופלאה- וכו’.. לחוכמה שחבויה- לדוג’ קיווי- מבחוץ מכוער וגם המגע שלו,

 

כדי לגדל פרי עדין ויפה מבפנים. אגוז קשה מבחוץ ובאותו רעיון- כדי לשמור על הפרי הרך. להראות

 

שה’ יתברך חשב על כל פרט ופרט.

 

 

ד. סיכום

 

כמו שראינו, המפגש עם הטבע מאפשר לנו להתקרב אל אלוקים. הטבע הוא יצירת המופת של

 

אלוקים- וכמו כל יצירה, גם בה נוכל לראות הרבה מאופיו של היוצר .בשביל מפגש מיוחד שכזה

 

אין צורך דווקא ביציאה מיוחדת אל המרחב (למרות שזה אפשרי ואפילו די מומלץ) – אפילו

 

בהליכה סתמית ברחוב אפשר למצוא את יופיו של הטבע. נקרא יחד את מזמור ‘ברכי נפשי’-

 

ובו מתבונן המשורר על הבריאה ומתפעם מהאלוקים:

 

מזמור ברכי נפשי- תהילים פרק קד

 

(א) בָּרֲכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְה֫וָ֥ה יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃
(ב) עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה׃
(ג) הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲ‍ֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃
(ד) עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃
(ה) יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
(ו) תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם׃
(ז) מִן־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן׃
(ח) יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃
(ט) גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
(י) הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃
(יא) יַ֭שְׁקוּ כָּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃
(יב) עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל׃
(יג) מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃
(יד) מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃
(טו) וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃
(טז) יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃
(יז) אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃
(יח) הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים׃
(יט) עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃
(כ) תָּֽשֶׁת־חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר׃
(כא) הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם׃
(כב) תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃
(כג) יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב׃
(כד) מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃
(כה) זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת׃
(כו) שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃
(כז) כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃
(כח) תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃
(כט) תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃
(ל) תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃
(לא) יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהוָ֣ה בְּמַעֲשָֽׂיו׃
(לב) הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃
(לג) אָשִׁ֣ירָה לַיהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃
(לד) יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהוָֽה׃
(לה) יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

נסיים עם דבריו של הרמב”ם – בהלכות יסודי התורה פרק ב’, הלכה ב’:

 

האל המכובד והנורא הזה מצווה לאהבו וליראה אותו שנאמר: “ואהבת את ה’ אלוקיך.”

 

והרמב”ם שואל: והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו ושעה שאדם יתבונן במעשיו ובברואיו

 

הגדולים ויראה מהם חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה

 

תאווה גדולה לידע את ה’ הגדול.

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *

FacebookEmailTelegramWhatsApp
  • גילאים

    חבריא ב'

  • קטגוריה

    אהבת ה'

  • סוג הפעילות

    פעולות

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא