חוק הכלים השלובים
מטרת הפעולה:
החניכים ישאפו למסור את נפשם למען הכלל בכל מקום ובכל זמן.
מבנה הפעולה:
א. הקושי בהתמסרות לכלל – האדם הוא אגואיסט מטבעו
ב. גילוי הרצון להתמסר אל הכלל
ג. איך, בסופו של דבר, מתגברים על הקושי?
ד. סיכום
מהלך הפעולה:
א. הקושי בהתמסרות לכלל – האדם הוא אגואיסט מטבעו
משחק הנעליים: אומרים לחניכים להוריד נעליים ולעמוד במעגל. על כל חניך למסור את הנעליים תמיד לאותו חניך, ולכן
קובעים מראש מי ימסור למי, ומתחילים… שימו לב שלחניכים יותר חשוב להצליח לתפוס את הנעל שנזרקת אליהם, מאשר
למסור את הנעל שבידם בצורה מדויקת כדי שהחניך השני יוכל לתפסה.
לימוד:
"אמר המחבר: ברוך ד' אלקי ישראל אשר לו יאות העניין האחד האמיתי, הקדמון במציאותו, המתמיד טובתו…" (חובת
הלבבות, הקדמה)
"ומה שהוצרך רבנו להוסיף שד' יתברך הוא קדמון, הוא כדי להגדיל על ידי כך את מידת טובו יתברך, שעל אף שהוא קדמון,
וכשם שלא היה לו צורך בעולם במשך כל השנים הקדמוניות שקדמו לעולם, כך גם עתה אין לו צורך בו כלל, ואם כן מה שד'
ברא את העולם הוא רק כדי להיטיב לברואיו ולהשפיע להם את חסדו". (פירוש 'פת לחם' על חובת הלבבות)
"… שתורתנו הקדושה היא תורת חיים, שאינה מנהגת את ההולכים בה לחיי נזירות ומאיסה בעולם ובתענוגיו הטהורים,
המרימים את המעלה האישית ומשמחים את הלב…" (עין אי"ה, ברכות ב')
מסכמים: במשחק נוכחנו לדעת שהאדם בטבעו הוא אגואיסט. בלי לחשוב יותר מדי, העדפנו לא לפגוע בעצמנו מלהיזהר
שלא לפגוע באחרים. ואם נשים לב, כל חיינו הם כאלה – הרבה יותר כיף לנו לעשות דברים להנאתנו – לשחק כדורסל,
לקרוא ספרים, מאשר ללכת לעשות התרמה בסניף או להתנדב ב'עזר מציון'. בקטעי הלימוד ראינו שזה טוב ליהנות מהחיים
– בשביל זה ברא הקב"ה את עולמו – כדי להיטיב לנו, ובמובן מסוים אנחנו כפויי טובה אם לא נהנה מהעולם. וגם
כשמסבירים לנו כמה זה חשוב לתת ולעזור, ואנחנו מחליטים לעשות מה שצריך – זה לא גורם לנו שמחה ואושר כמו לעשות
בשביל עצמנו. כל חיינו, אם כן, מוצאים אנו את עצמנו בסתירה פנימית בין מה שצריך וטוב לעשות לבין מה שאנחנו רוצים
לעשות. מתי יתנו לנו לעשות מה שבא לנו?
ב. גילוי הרצון להתמסר אל הכלל בכל חניך
משחק: בוחרים שלושה חניכים, מעמידים אותם מול שאר החניכים, ומבקשים מכל אחד לעשות תנועה אחרת, כמו למשל:
לשבת ולקום, לקפוץ במקום וכדומה. התנועות כשלעצמן, אין כל טעם לעשותן. אבל אומרים לכל חניך שאם ימשיך
בתנועותיו הוא יזכה במתנה, למשל: כרטיס חינם לבריכה, ארוחה במסעדה וכדומה. מודיעים לחניכים שהם לא יקבלו
מתנות אלו באמת, אבל המטרה היא לבדוק כמה זמן היו ממשיכים בתנועותיהם כדי לקבל את המתנה. כשהם מפסיקים,
מושיבים אותם ומעמידים שלושה חניכים אחרים. שוב נותנים לכל חניך לעשות תנועה כלשהי, אבל הפעם אומרים להם
שאם יפסיקו לרגע מתנועתם מישהו יינזק. לאחד אומרים שהוא מפעיל מכונת הנשמה, ואם יפסיק – החולה ימות. לשני
אומרים שהוא מפעיל מנוע בספינה ואם יפסיק – הספינה תטבע. המטרה היא שהחניכים יחזיקו יותר זמן בחלק השני כי
יותר חשוב להם שאנשים יינצלו מאשר הכיף הפרטי שלהם. אם נראה לכם שהמשחק לא יעבוד, אפשר לעבור ישר
לסיפורים.
את השלב הבא אפשר לעשות בשתי אפשרויות:
1) מקריאים סיפורי גבורה (נספח 1, סיפורים 1-4 או חלק מהם), ובסיום הקראת הסיפורים המדריך צריך לגלות לחניכים מי
הם באמת ולומר להם שההתלהבות שלהם מהסיפורים מלמדת על כל אחד שזהו רצונו האמיתי – הרצון להציל את העולם,
לבנות חברה ומדינה, ולהפסיק כל הזמן לחשוב רק על הבטן שלו! זה מה ש'בא להם' באמת!
2) תולים על הקיר את כל שבעת הסיפורים, ועל כל חניך לעבור מדף לדף ולקרוא את הסיפור. אחר כך מושיבים את
החניכים ושואלים כל חניך לאיזו דמות הוא הכי התחבר. החניכים יתחברו יותר לגיבורים, וזה שוב מעיד על רצונם האמיתי,
כנ"ל.
ג. איך, בסופו של דבר, מתגברים על הקושי?
אחרי שגילינו על ידי המשחק והסיפורים שבכל אחד מאיתנו טמון החשק לעשות טוב לכולם, צריך לשאול איך מוציאים את
זה לפועל בחיים? ובשביל זה צריך קודם כל להבין בשביל מה להיות גיבור – למה להתרכז בעשייה לכלל יותר מאשר
בעשייה בשביל עצמי?
לימוד:
"… התכלית של ההנהגה הקיבוצית (= קבוצתית, קבוצה של אנשים, למשל עַם) היא שיחיו בני אדם יושבי הארץ חיים
ממוצעים מסודרים. אמנם כדי שהכלל יגיע לחיים אמצעים, צריכים אנשים יחידים, עומדים על משמרת עבודת הכלל,
להתנדב בעבודה רבה יוצאת חוץ לגבול האמצעי, כעבודת אנשי החיל שלפעמים ינדדו שינה מעיניהם ויעמדו הכן על
המשמר שעות רבות יותר מהערך הראוי לחיים ממוצעים. והם מקבלים באהבה את העול הזה, אם בעלי נפש הם, ושמחים
בעבודתם, באשר יודעים הם כי רק בהתנדבם הם להעמיד את מצב חייהם במצב יוצא מגבול הסדר הממוצע יצליחו את בני
אומתם". (עין אי"ה)
המטרה היא שכל עם ישראל יחיה חיים מסודרים – שלא יהיה עוני, שלא יהרגו אותנו העמים מסביבנו וכו'. ואם כל אחר שיש
לו חיים טובים יחשוב רק על עצמו ולא ידאג לאחר – לעולם לא נגיע למצב שבו לכל העם יהיו חיים טובים. ולכן עם ישראל
זקוק למתנדבים אמיצים שיעמידו אותו, מבחינה גשמית ורוחנית. זו התנדבות, זו לא חובה, אבל זו זכות למסור את הנפש
על האומה.
יש עוד דבר שעלינו להבין, באמצעות הדיון הבא:
דיון:
# מה יותר מושך אותנו לעשות – להיות לוחם בצה"ל או לעשות פעילות לילדים נזקקים?
# מה מונע מאיתנו לעזור בכל פעם שמבקשים מאיתנו עזרה?
# איך הגיבורים שקראנו עליהם נעשו גיבורים?
התשובה שתקבלו על השאלה הראשונה ודאי תהיה להיות לוחם בצה"ל. לכולנו קל יותר לחשוב על דברים גדולים ולעשותם,
אבל בחיי היום יום, דברים קטנים אינם מושכים אותנו כל כך. ולשאלה השנייה – אין לנו כוח, לא כל דבר שנעשה יציל את
העולם וכדומה. לכן עליכם ללמד את החניכים מהו ערכם של הדברים הקטנים, שאסור לנו לדלג עליהם ולומר שהם לא
חשובים כל כך. כי אם לא נחשיב את הדברים הקטנים ולא נעשה אותם – ניהפך לעצלנים, ואז גם אם יבקשו מאיתנו לעשות
דבר גדול – לא נעשה אותו. אותם גיבורים שקראנו עליהם נעשו גיבורים כי הם חיו את כל חייהם בהתגברות, לא דילגו על
שום פרט קטן – על כל בקשת עזרה מהם, על כל הזדמנות לעזור, ולנו זה התגלה רק בדבר הגדול ביותר שהם עשו.
ד. סיכום:
אנחנו לא אגואיסטים, אלא שקשה לנו להיות גיבורים, אבל כולנו רוצים להיות כאלה. ולכן, אנחנו צריכים להסתכל תמיד על
המטרה הגדולה, לזכור שהדברים האלה הם הדברים שמשמחים אותנו באמת, ונותנים לנו הרגשת סיפוק יותר גדולה מכל
הנאה אחרת, ולא לדלג על הדברים הקטנים. ואז, למרות שקשה, נשתדל לעבוד ולעמול בלי הפסקה!
* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *
חבריא ב'
אכפתיות
פעולות
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על "אני מסכים", אתה מסכים לשימוש בעוגיות.