הקלריקל הקטן

---

להורים חופשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחופשי בדעות.

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית

נשתרשה נטייה חזקה קלריקאלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למטה ומה בשמיים מעל

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים? וכמו זה שאלות

של אנשי המאה השחורה.

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה

לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה.

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

ומובן שהאב גם האם, שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים,

הפיליסטר שאל אם יש אלוקים.

נדהמו אם ואב והוחלט לחזות:

איך הגיעה אליו השמועה הלזאת?

והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף

והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף.

אך הסבא נשבע בדמעות שליש

שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש,

ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.

והנו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום תכלית

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.

ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפני

קודם כל אדמה ושמיים.

כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקאטור

אך בזה העולם הסוער וניתך

שום מרכסיסט לא גדל עוד בתוך אינקובאטור.

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחצים ותיקים! אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין הרע!

חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים ברוך השם.

(נתן אלתרמן)

ביאורי מילים:

פטלי – גורלי

קלריקל – אדם התובע להשליט את הדת וחוקיה על הציבור

פרובוקציה – התגרות

אנתרופולוגיה – מדע העוסק בתולדות האדם והתפתחותו הגופנית והרוחנית, באמונותיו, מנהגיו ואורחות חייו.