דף לימוד לשבועות- החג שלא סופרים

---

הָאֱלֹקִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה… וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ (דברי הימים א כ"א). "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה"

אמר רבי אלעזר אמר ליה הקב"ה לדוד מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב 'כי

תשא… ונתנו איש כפר נפשו' מיד 'ויעמוד שטן על ישראל וכתיב 'ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל' "(ברכות ס"ב:)

עובר בשני לאוין שנאמר "לא ימד ולא יספר" (יומא כ"ב:).

מצד שיהיו מפוזרים ונסתרים באפסי ארץ עד שרבים מהשבטים חשובים כאובדים כי אין יודע מקומם כחול הטמון במעמקי ימים…

שנקרא שם הבן הראשון בשם יזרעאל מעניין זריעה, שהגלות יהיה דומה כזורע גרעיני תבואה בעומק האדמה ונדמה לו שהגרעינים

נרקבו ונבלו ואח"כ יציצו ויצמחו ויוציאו פרי תבואה כפלי כפלים, כן יציצו מן הגולים שנזרעו בארצות השבי עם רב כחול הים אשר לא

יספר עם הגרים הנלווים עליהם…"(מלבי"ם על הושע ב')

אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ בירך

הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבא

מציעא מ"ב)

אנשים, יש שתי התייחסויות לקבוצה – אפשר להתייחס אל הקבוצה כשותפים, ואפשר להתייחס אליה כציבור. יש קורבן ציבור ויש

קורבן של שותפים. קורבן ציבור הוא קורבן של כלל ישראל. קורבן שותפים, אפילו אם יבוא על ידי כל ישראל, יהיה בגדר של קורבן

יחיד. ההבדל בין ציבור לשותפים הוא פשוט: בשותפות אני חושב על עצמי. נקודת המפתח בשותפות היא הפרט, הצורך שלי בכלל

הוא כיוון שאני מודע לכך שאם אני אעזור לו הוא יעזור לי וכו'. בציבור נקודת המוצא היא הכלל, הפרטים זה כל מיני אנשים שעושים

יחד כדי שלציבור יהיה טוב. אחד המבחנים הראשונים שמאפשרים להבחין בין שני המושגים הוא האם מעניין אותי כמה אנשים

נמצאים בקבוצה או לא מעניין אותי. אם אני שותף, והחשבון שלי הוא 'אני', אני רוצה לדעת כמה שותפים יש, אני רוצה לדעת עם מי

אני עושה ביזנס, אני רוצה לדעת עם כמה אנשים אני הולך להתחלק ברווחים. שותפות היא ענין של מנין. בציבור אין שום משמעות

למנין, העיקר הוא שיש קבוצה, אין זה משנה כמה אנשים בדיוק יש בה. העיקר שיש כאן קבוצה חשובה ויש לי ענין לשמור על

הקבוצה"… (הרב ישראל רוזנברג)

אנחנו שרים "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". איזה מין דיינו זה? בשביל מה לבוא לפני הר סיני אם לא כדי

לקבל את התורה? מסתבר שפגישה כזאת עם הקדוש ברוך הוא, גם אם הוא לא היה אומר לי שום דבר, זה עניין גדול… יום אחד

הביאו אותי לאוניברסיטה של אוקספורד, ובין השאר הוליכו אותי לספריה של האוניברסיטה, ששם יש כתבי יד, ונתנו לי להסתכל

בכתב ידו של הרמב"ם; לא בהעתק אלא בעצם כתב ידו. זה לא היה משנה מה בדיוק כתוב שם; אני כבר יודע את הדברים שהיו

כתובים שם, אבל עצם הידיעה שזה כתב ידו של הרמב"ם ושאני מחזיק אותו – זה משהו אחר. מתן תורה זה שאני, האדם, מגיע

לקדוש ברוך הוא. כל השאר הבל הבלים. זה העיקר, מה יכול להיות יותר מזה?… במתן תורה הקב"ה נותן תורה – השאלה היא,

האם אנחנו מקבלים את המתנה הזאת. מעבר למתן תורה, צריכה גם להיות קבלת התורה. זה לא חייב להיות בשבועות, זה יכול

להיות בכל יום ובכל חודש." (הרב שטיינזלץ)

כוללת… סיפור עממי ממחיש זאת היטב. מעשה בעגלון יהודי שנשלח להביא סחורה בחורף הפולני המושלג. למרבה הצער,

הסוסים נתקעו בשלג הכבד והסחורה ירדה לטמיון. כשהעגלון נתבע בפני הרב המקומי, בחן הרב את פרטי המקרה וחייב את

העגלון לשלם תמורת הסחורה. כאשר שמע העגלון את פסק-הדין, הוא שאל את הרב: "אתה אומר שעל פי ההלכה אני חייב לשלם,

אך מתי ניתנה התורה שמכוחה נפסק הדין?" השיב לו הרב: "בחודש סיון." כששמע זאת העגלון, הגיב: "אכן, ידעתי, הכל בגלל

שהתורה ניתנה בקיץ. אם התורה הייתה ניתנת בחורף – אין ספק שהיו מתחשבים בשלג הכבד…" סיפור מחויך זה ממחיש את

צורת החשיבה המוטעית של רבים: לדעתם התורה רלוונטית לימים מסוימים, למקומות מסוימים, לאנשים מסוימים או לדור ספציפי.

יש לשנות ולהתאימה בזמנים שונים ובאילוצים מגוונים. בגלל טעות נפוצה זו לא נקבע תאריך לחג השבועות. כדי ללמדנו

שהרלוונטיות של התורה אינה מתמקדת ביום מיוחד אלא בכל יום ובכל שעה, בכל מצב ובכל דור, יש לתורה מה ללמד את בני

האדם המתמודדים עם שאלות ובעיות. התורה אינה רק ספר, אלא תפיסת עולם ייחודית שאינה מסתכמת במספר מצוות

ומעשים-טובים, אלא שואפת ליצור חברה אנושית איכותית שלא הכח, הכבוד והעושר הם שמנווטים אותה, אלא החסד, הצדקה

והמשפט, היושר והאמונה משמשים כבסיס לה. למעשה, יש תאריך לחג השבועות, אך בעומק הדבר – חג השבועות הוא בכל יום

ויום… בכל בחירה נכונה שהאדם בוחר, הוא חוגג לעצמו "מתן תורה" אישי, והוא תקף בכל דור, בכל מצב ובכל שעה". (הרב

רבינוביץ, רב הכותל)