דמויות מופת

Page description Goes Here...


הד"ר ר' יצחק ברויאר
 
תולדות חייו 
ד"ר יצחק ברויאר נולד במערבהונגריה  בספטמבר 1883. אביו, הרב שלמה ברויאר, היה חתנו של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה רבה של הקהילה החרדית "עדת ישורון" בפרנקפורט על המיין. עם פטירתו של רש"ר הירש נתמנה הרב שלמה ברויאר כרבה של קהילת "עדת ישורון". יצחק ברויאר למד בבית הספר "קהל עדת ישורון" בפרנקפורט שאותו ייסד סבו, ולאחר מכן בישיבה שאותה ייסד אביו בפרנקפורט, שם הוסמך לרבנות. במקביל ובהמשך ללימודיו בישיבה החל ברויאר בלימודים אקדמיים באוניברסיטאות שונות. בתחילה למד היסטוריה ופילוסופיה.לאחר מכן החל בלימודי משפטים, ועסק בעיקר בצד הפילוסופי של המקצוע, דבר שהשפיע רבות על הגותו. הוא הוסמך כעורך דין וכדוקטור למשפטים, והחל מ-1913 עסק במקצוע בפרנקפורט, עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1936.
במאי 1912 השתתף ברויאר בוועידת היסוד של אגודת ישראל   בקטוביץ', והיה אחד ממנהיגיה עד יום מותו.
בשנים 1922 – 1923 ניסה לסייע ליישוב הישן בא"י, שאליו היה מקורב מאוד (ובמיוחד למנהיג היישוב הישן, הרב יוסף חייםזוננפלד  (במאבקם מול הועד הלאומי    בדרישתם להכיר בהם כקהילה נפרדת לגמרי, ואף בא לארץ ישראל ב-1926 בעצמו כדי להתדיין עם היועץ המשפטי של הנציב העליון, נורמן בנטויץ' אז נפגש גם עם הרב קוק.
במרץ 1936 עלה ברויאר עם משפחתו לא"י. הוא היה חבר נשיאות הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, נשיא הסתדרות פועלי אגודת ישראל , והמנהל הכללי של "קרן היישוב" של אגודת ישראל, שמטרתה הייתה קידום נושא ההתיישבות מטעם אגודת ישראל. ואולם, הסכסוכים הפנים תנועתיים הרבים הביאו אותו לפרוש בשנת 1940 והוא חזר לעריכת דין. במקביל המשיך בפעילותו בנשיאות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל, והמשיך לפרסם מאמרים אקטואליים וספרי הגות.
 
שיטתו
שיטתו של ברויאר טומנת בחובה סתירה לכאורה. מחד יחס חיובי לדרדך הארץ של העולם ומאידך התנגדות חריפה לציונות. אמנם, נוכל להבין מעט מאחדות ההפכים המתגלמת בדרכו של יצחק ברויאר אם נזכור את המובן שייחס ל"תורה עם דרך ארץ", המושג המפורסם של סבו אותו שידרג והפך ל"תורה עם דרך ארץ ישראל". בעיני ברויאר לא היתה "תורה עם דרך ארץ" אידיאולוגיה. הוא לא קרא לסינתזה חדשה בין היהדות לערכי העולם המודרני שתוביל ליצירת דפוס חדש של היהודי המודרני. להיפך, בעיני ברויאר נצחיותה של התורה ומקורה הטרנסצנדנטי אינם מאפשרים שום שילוב בינה לבין ערכים זמניים של תרבות כלשהי.
משמעותה של תורה עם דרך ארץ נוגעת לא לתכנים של התורה אלא לדרכי התממשותה במציאות. לפי ברויאר כדי לקיים את התורה היהודי חייב להיות מודע לאתגרים הדתיים שמזמנת התקופה שבה הוא חי. עליו להיות קשוב לבעיות המטרידות את האנושות ואת היהודים כדי שיוכל לחפש את התשובות בתורה.
ההשתקעות בתרבות המודרנית היא תנאי להגדרה נכונה וממצה של השאלות להן התורה צריכה להמציא פתרון.
ולכן גם העביר בקורת על רבני אגודת ישראל בכך שאלו מתעלמים מן הציונות. לשיטתו יהודי חייב להיות מעורה בהווי התקופה, ולתת לה מענה מתוך התורה. 
כמשפטן תפס את היהדות כ"משפט האבסולוטי – "הצדק המוחלט" והגדיר את העם היהודי "עם התורה", כמונח משפטי-פורמאלי.עם, לשיטתו של ברויאר, נוצר מכוח נתונים אובייקטיביים - גזע, שפה היסטוריה ומולדת היוצרים תודעה לאומית  סובייקטיבית. התודעה הופכת את היחידים לעם, ומחייבת את היחידים להיות שייכים למסגרתה. מרגע שבו קיימת האומה, היא אינה תלויה ברצונם או אי רצונם של הקשורים אליה: תחילתה של האומה תלויה בנתון סובייקטיבי, אך לאחר שקמה שייכים אליה כל בניה באופן אובייקטיבי. במשנתו של ברויאר, עם ישראל שייך לאותה מסגרת התייחסות, אלא שהבסיס לקיומה של האומה הישראלית אינו שותפות גזע, שפה, גורל ומולדת אלא התורה; היא זו היוצרת את התודעה הלאומית של עם ישראל, וזהו בסיס קיום על טבעי, שונה לגמרי מזה של כל עם אחר. כל יהודי, באשר הוא שייך ללאום היהודי, כפוף למשפט התורה, ברצונו או שלא ברצונו.
 
יחסו לציונות
בביתו גדל ברויאר תחת אווירה אנטי ציונית, ובשם סבו הרש"ר היה אומר כי "אנו נגד מאמצים מעשיים לקירוב הגאולה" והתבטא כי האורתודוקסיה וציונות הינם תרתי דסתרי. בנוסף, תפיסתו המשפטית את היהדות מחייבת במהותה את שלילת הציונות; שהרי הציונות מנסה ליצור עם שבסיס תודעתו הלאומית אינו התורה, אלא המרכיבים ה"רגילים" של כל האומות; כלומר, הציונות מנסה למעשה ליצור כאן עם חדש, שאינו העם היהודי. התפיסה הציונית רואה בעם היהודי עם ככל העמים, המבקש לחזור לארצו כדי לחיות בה חיים מדיניים ככל העמים; לפי תפיסתו של ברויאר, העם היהודי מיועד להיות כפוף לשלטונו של האל, לעבוד אותו ולקיים את משפטיו, כלומר: אין לו משמעות לקיום מדיני רגיל ולכן אמר: "אנו נגד ממדינה כמהות בפני עצמה. אנו שוללים את עקרון הריבונות המדינית, שכן הוא הרעה והגרועה ביותר בעולם הזה, שורש כל המלחמות, שכן ריבונות מיוסדת  על עוצמה, ולכן אין היא המטרה, התורה אינה סובלת את הריבונות, ואת מגדל בבל של מדינתנו". יחסו לציונות המעשית כלל שלושה שלבים. בתחילה האמין ברויאר שהציונות היא הזיה שדינה להיעלם, ככל חזיון תעתועים, שכן לשקר אין רגליים אם כי התרשם מאוד מהרצל ומאישיותו כאדם. בשלב השני כשראה את מאורעות ומלחמת העולם הראשונה ולאחר שראה כי המציאות טופחת על פניו: העם היהודי הזדהה, בהמוניו, עם הרעיון הציוני, ואומות העולם הכירו בציונות, בהצהרת בלפור ובהחלטות חבר הלאומים. הבין ברויאר את המציאות שסביבו, ולא התכחש לה; אך הוא גם לא התכחש לתפיסת העולם שלו, מה שגרם לו לסתירה פנימית כך שאמנם  קיבל את הרעיון שהציונות היא חלק מסדר עולמי חדש, המחייב היערכות חדשה של היהדות האורתודוכסית, אך הוסיף כי הציונות היא האויב המסוכן ביותר שקם לאומה הישראלית. בשלב השלישי שינה ברויאר את תפיסתו עד כדי ראיית הציונות כחלק ממעשי ה'בעולם, הפך להיות בעד עלייה וראה בציונות כמין "חזרה בתשובה" לארץ, ושאף למצוא חיבור בין היהדות החרדית לציונות של הרצל; כמו כן חשב שעל היהודי האורתודכסי  לעלות לארץ ולהקים שם את מדינת התורה. ברויאר חשש שהיהדות החרדית אינה מתמודדת עם המצב החדש ומחמיצה הזדמנות היסטורית וניסה ליצור אלטרנטיבה לציונות, מעין "מדינת היהודים" בדגם שמרני, כמעט פונדמנטליסטי. הוא ניסה לארגן את "אגודת ישראל" כארגון אלטרנטיבי להסתדרות הציונית, המייצג את העם היהודי מול חבר הלאומים ומול שלטונות המנדט; "אגודת ישראל", כך טען, היא עם ישראל האמיתי, והאחרים הם הפורשים, המורדים. ואולם, מול ההסתדרות הציונית שהייתה בנויה על הסכמה רחבה מאוד הציג ברויאר גוף מתבדל שלא קיבל כל פשרות; לא היה לגוף כזה סיכוי, מה גם שמפלגתו של ברויאר לא עשתה דבר כדי לקדם את הנושא. בסוף ימיו כשהעיד בוועדה על חלוקת המדינה אמר כי הוא בעד הקמת מדינה יהודית אך רק בתנאי שתוקם לפי חוקי התורה.
 
אחרית ימיו
כאשר התחילו להגיע שמועות על השואה נקרע לבבו, ובנו העיד כי הצליח להתמודד עם משמעותה רק באמצעות מקורות קבליים, ובשני ספריו האחרונים שיצאו בעברית הוא מתמודד עם השאלה ועם חלק נכבד משאלות הזמן. ב-1944 יצא לאור ספרו "מוריה", שהוא פרישה רחבה של דעותיו ההיסטוריוסופיות והלאומיות. באותן שנים החל בעבודה על ספרו האחרון, "נחליאל", שהוא יצירה פילוסופית מקיפה, בה מגדיר ברויאר כמה מעקרונותיו המחשבתיים-פילוסופיים. הספר יצא רק בשנת ,1951 לאחר מותו של ברויאר. הוא הציב שאלות בסיסיות ביחסי דת ומדינה  ,   אך לא הציע דרך קונקרטית לפתרון בעיות אלו, כמו גם פתרון הבעיות הקשורות בפעילות מפלגה  דתית-חרדית בפרלמנט חילוני. ברויאר הבין שחזונו המדיני עומד בפני מבוי סתום; הוא לא הספיק לגבש את תפיסתו מחדש בטרם נפטר באוגוסט 1946. ברויאר ידע בסוף ימיו שחזונו נכשל למעשה, אפילו בתוך מפלגתו, אגודת ישראל. מן הצד החרדי היה ברויאר בודד, שכן רעיון הלאומיות עפ"י שלטון התורה היה זר לאגודת ישראל, ולא התקבל בה; אנשי אגודת ישראל לא קיבלו ערכים  חילוניים כערכים דתיים, והרעיון של שלטון  ולאומיות לא התקבל אצלם. מאידך, גם המחנה הציוני לא קיבל רעיון כזה, שכן ברויאר כפר בערכים הלאומיים החילוניים, ולא היה מוכן לקבל אהבת מולדת ולאומיות שלא נועדו להקמת מדינת התורה. ברויאר נותר בודד במערכה עד סוף ימיו; לציונות התנגד בתוקף, אך גם בתוך אגודת ישראל היה מבודד. נראה שהיה קרוב בהרבה לציונות הדתית מאשר לאגודת ישראל, אך בשל התנגדותו העזה לציונות לא יכול היה למצוא בית פוליטי בשום מקום אחר. בנו הוא ההיסטוריון פרופ' מרדכי ברויאר. בסוף שנת 2003 שינתה ישיבת 'שיח' באפרת את שמה לישיבת שיח יצחק, עקב תרומתה של בתו אולה מרקין  לישיבה. על שמו גם מוסד יצחק ברויאר  והיישוב נחליאל  .
 
נתן בירנבוים

נולד בשנת תרכ"ד (1864) בווינה ונפטר בליל שמיני של פסח תרצ"ז (1937) בסכוונינגן שבהולנד . מוצאו ממשפחות חסידים ורבנים. בגיל תשע-עשרה הקים בוינה אגודת סטודנטים יהודית-לאומית ושנתיים לאחר מכן התחיל להוציא לאור דו-שבועון יהודי-לאומי בשם "אמנציפציה עצמית בירנבוים הוא שטבע את השם "ציונות". בימי הקונגרס הציוני הראשון (1897) עבד במחיצתו של הרצל, אולם התרחק ממנו בשאלת הציונות המדינית. בירנבוים תבע לעשות את תרבות המוני היהודים במזרח אירופה ואת שפתם - שפת יידיש - למרכז הלאומיות היהודית. מגמה זו החזירה אותו בהדרגה אל מסורת היהדות ואל אמונתה. 
בימי מלחמת העולם הראשונה הפך ר' נתן בירנבוים לבעל תשובה, והוא פרסם קול-קורא "דברי העולים" (תרע"ז-1917) בעברית וביידיש, פרסומו הראשון אל הציבור החרדי.
לאחר תום המלחמה שימש זמן מה מזכיר אגודת ישראל העולמית. בשנות העשרים והשלושים המשיך לפרסם ספרים, מאמרים וכתבי עת, בהם ביקש לעשות נפשות לרעיונותיו למען חישול היהדות הנאמנה והתעוררותה למלא את צווי השעה. השפעתו הייתה ניכרת בקרב הנוער החרדי בארצות רבות ובייחוד בפולין. 
 
 
.

חזרה למעלה

 

משתמש קיים

התחבר כ - הורה בוגר

אחד הפרטים אינו נכון

הורה חדש

אני - אב אם