בן מרים ויוסף, נולד ביום כ"א בתשרי תרע"ד (22.10.1913) בעיר לבוב, גליציה. הוא התחנך בחוגי היהדות החרדית בווינה, בבית- הספר התיכון על שם צבי פרץ חיות, בבית-המדרש לרבנים ובאוניברסיטה. בהיותו בן 21 הוכתר בתואר ד"ר למתמטיקה. שמחה-זאב היה מבאי ביתו של הרב שמרלר ז"ל בווינה, ואחר-כך, בעלותו לארץ בשנת 1938, היה יוצא ונכנס אצל הרב הרצוג שליט"א.
בשמחה-זאב נתמזגו תורה וחוכמה. בארץ עסק בהוראה, בבתי-הספר "מעלה" ו"חורב", ובפעולות חינוך בתנועות-הנוער הדתיות. כן נתן הרצאות מטעם "הפועל המזרחי". הוא כתב מאמרים בכתבי-עת שונים (ב"סיני" ועוד) מתוך ידיעה יסודית בעניינים שלפניו. בחוגי המורים בירושלים היה ידוע כאדם מעמיק, נאה דורש ונאה מקיים, שהאציל מרוחו על שומעיו וחניכיו. אוהב את הבריות, ידו פתוחה לעניים ודואג לזולת.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לחי"ם ומילא תפקיד קצין-סעד ביחידה הדתית. כאוהב שלום ראה במלחמת-העצמאות מלחמת-מצווה, שיש לקבל את עולה. אחת מאמרותיו האחרונות היתה: "כן, מצווה היא להילחם, אבל האם מצווה היא לאהוב את המלחמה? אדרבה, שונא אני אותה, אבל מה אעשה: אבינו שבשמים ציווה עלי לקחת חלק בה". ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) נפל בעומדו על משמרתו בעמדה קיצונית ב"בתי מנדלבוים" בירושלים. נקבר בשייח´-באדר א´.ביום י"ד באלול תש"י (27.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.
