מרכז ההנצחה

---

בן אסתר ודוד-צבי. נולד ביום י"א בחשוון תשי"ט (25.10.1958) בירושלים. אח לנחמה, אברהם ומשה. בני המשפחה, שבצלם גדל והתחנך מאיר, שלחו ידם בתחומים רבים – בפעילות ציבורית, בתעשייה, במגזר הפרטי ובחינוך. כך שאב ערכי עשייה, תרומה לכלל ואהבת האדם, העם והארץ.

את שנות ילדותו עבר מאיר בשכונת גבעת מרדכי. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "חורב" בירושלים ובסיום כיתה ח' עבר לישיבת "אור עציון", ישיבה תיכונית של הרב חיים דרוקמן. מאיר גדל בבית למוד שכול – כשהייתה אמו בת ארבע עשרה, נהרג אביה מהפגזות הצבא הירדני בירושלים המזרחית, ולאחר מלחמת ששת הימים נהרג בעלה, אביו של מאיר, כשרכב צה"לי התנגש בו ליד רמאללה. מאיר, שהיה בן שמונה כשאיבד את אביו, התבגר והתחשל במהירות. כשבגר מאיר, בחר בדרך חיים חילונית, שונה מזו שעל ברכיה חונך. על אף המרחק האידיאולוגי ומידת האמונה השונה, שמר על יחסים קרובים ופתוחים עם אחיו ואחותו. מספרת אחותו: "כשהדרך שלנו נפרדה, דרך חיים ההשקפתית, ואני נשארתי דתית וימנית, עדיין שום דבר לא הפריד בינינו. המשכנו להתווכח ולהביע את הדעות שלנו בחופשיות. היינו תמיד מאוד גלויים אחד עם השני". כזה היה מאיר, יודע לכבד את דעת האחר, מפגין סובלנות וממשיך בדרכו. אדם מיוחד במינו, שעיניו וחיוכו דיברו בעד עצמם. שקט ורציני, שלעתים השתמש בציניות כדי להביע את רגשותיו הסמויים. בתחילת חודש פברואר 1977 התגייס מאיר לצה"ל, לחיל הרגלים. במשך השנים עבר מסלול מפואר ומרשים ומילא תפקידים מרכזיים במערכת הצבאית. את דרכו כקצין החל בבית- הספר לשריון, שם הוכשר כמפקד מחלקה בחרמ"ש, שירת בסיירת "שקד" וסיים את שירות החובה כסגן. בשנת 1980 השתחרר ונסע לטיול בחוץ לארץ. כשחזר, פנה אליו יהודה דובדבני, מי שהיה מפקדה הראשון של חטיבת גבעתי, ושכנע אותו להצטרף לצוות ההקמה מחדש של החטיבה. מאיר נענה לבקשה, חתם קבע והפך לסמג"ד בגבעתי. על תפקודו כסמג"ד קיבל את הציון "מעולה". תקופה ממושכת שירת בלבנון ואחר כך התמנה לקצין אג"ם של החטיבה, תפקיד שמילא במשך שנים מספר. בבוקר של יום י' בטבת תשנ"ד (24.12.1993), נפל מאיר בקרב ברצועת עזה. הג'יפ בו נסע בכביש נעצר, בפרבר צפוני של העיר עזה, בדרכו למחסום ארז, נקלע למארב מחבלים שפתחו באש לעברו. מן הירי נפצע מאיר אנושות ונפטר מפצעיו כעבור זמן קצר. בתקרית נפצעו קצין נוסף ושני חיילים. מאיר נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן שלושים וחמש היה בנופלו. הותיר אשה בחודשי הריון ראשונים, בן, אם, אחות ושני אחים. שמונה חודשים לאחר נפילתו נולדה בתו יעל.