מרכז ההנצחה

---

אימו של יואב כתבה לזכרו דברים אלו: "ואיך אשא פני אל יואב" (שמואל ב, פרק ב´, פסוק כ"ב)בני, סג"מ יואב דורון קצין בצבא הקבע, נולד בי"ח טבת תש"מ (7.1.80) ונהרג על משמרתו על הרי חברון בט´ באדר תשס"ג, בהיותו בן 23. הוא היה בננו הרביעי.

מעטים היו ימי חייו אך מלאי תוכן ועוצמה, ותמיד תהיתי, כמה מעלות טובות יכול אדם כה צעיר להכיל באישיותו: דבק בתורה ובמצוות, אוהב הארץ והאדם, עז רוח וגבורה, אוהב שלום ורודפהו, עניו ואציל נפש. כבר בילדותו התגלה כתלמיד מוכשר מאוד. דבק במשימות המוטלות עליו במסירות ובאהבה. את לימודיו היסודיים סיים בממ"ד "הר-נוף" שבירושלים, ומשם המשיך לבית-הספר התיכון התורני "הימלפרב", ובתום לימודיו פנה אל הישיבה הגבוהה שבבית רומנו בחברון ישיבת "שבי חברון". במהלך שירותו הצבאי נפצע פעמיים. מפציעתו הראשונה החלים. פציעתו השנייה היתה קשה יותר, ואף-על-פי-כן לא העלה על דעתו לפרוש מן היחידה, ואף נשלח לקורס קציני חי"ר, אותו סיים בהצלחה רבה. אחרי הקורס החליט להצטרף ליחידת "אגוז", בה שימש כמפקד צוות. הוא השתתף בעשרות פעולות ברפיח, עזה, ג´נין, שכם, חברון ובית-לחם. כאשר נכנס לבתיהם של מבוקשים, עם המקלע על כתפו, אסף את הילדים שהיו בבית, הושיב אותם בפינת החדר, דיבר כדי להרגיעם וחילק להם סוכריות, שהיה ממלא בכיסיו טרם יציאה לפעולה. באחד הימים כשחזר לחופשה קצרה, רוקנתי את שק הבגדים המלוכלכים שהביא ומתוך הבגדים נפלה מאפרה קטנה. בנימה כועסת שאלתי: "שוב התחלת לעשן יואב?" והוא השיב: ´אמא, הבאתי את המאפרה מבית בג´נין´, לקח אותה והניחה בחדרו. כעבור שבועיים, כששב הביתה, שאל: "אמא, היכן המאפרה?" וכששאלתי: "מדוע אתה צריך אותה?" השיב: "עשיתי דבר שאסור לעשותו. לקחתי מבית ערבי מאפרה, אני צריך להחזירה". נחרדתי. חשבתי כמה מסוכן המעשה, אך הוא הרגיעני ואמר: "אמא אנחנו נמצאים במקום לעיתים קרובות". לקח אתו את המאפרה והחזירה לבית ממנה נלקחה. סיפורים רבים על אישיותו הבלתי מתפשרת שמענו בימי השבעה, ואחריהם כולם חיזקו את אשר ידענו. ביחידה שלו שירתו עולה חדש מאתיופיה ועולה חדש מרוסיה, ובשלב מסוים בטירונות רצה המ"מ להדיח אותם. יואב זעם, נפגש עם המ"מ להסביר לו שאין זו חוכמה לאמן בחורים עם מוטיבציה. כל החוכמה היא לאמן ולחנך חיילים עם קשיים בלי מוטיבציה ולהפוך אותם לחיילים טובים. יואב התנדב לחנוך את החיילים הללו, והחייל האתיופי סיים את הטירונות בהצלחה, ואף יצא עם יואב לקורס קצינים. היום הוא מפקד צוות ב"אגוז". את כל הסיפור סיפר לנו הקצין האתיופי בשבעה. כקצין ביחידה דאג תמיד לחייליו, הלך לביקורי בית לברר מה מצבם של אלה, שנראה היה לו שיש להם בעיות כלכליות, כדי לטפל בהם. את הגופיות הטרמיות שקנינו לו, חילק לחייליו שידם אינה משגת לקנות גופיות יקרות אלו.שתי אהבות גדולות היו ליואב, האחת – לטייל בארץ, והשנייה – הגיטרה, עליה פרט וניגן משירי ארץ-ישראל, שאותה כה אהב. כמה עצוב שמנגינתו נעצרה. יהי זכרו ברוך לעד.