הודיה, בת שולמית ודוד, נולדה בירושלים בכ´ בחשוון תש"ן (18.11.1989). אחות צעירה ליוסי ולקרן. בנס נולדה, לאחר שהרופאים ניבאו לאימה שלא תוכל ללדת עוד. ההריון היה קשה וכרוך בשמירת הריון, הלידה הייתה קשה והתינוקת הייתה במצב קשה בימים הראשונים, ולאור כל אלה הפך יום היוולדה של הודיה – תינוקת מושלמת, יפה וחייכנית – לאחד הימים המאושרים של המשפחה. את השם הודיה בחרו לה אימה ואחותה, להודות לה´ על הנס שעשה עמם.
הודיה למדה עד כיתה ב´ בבית הספר של חב"ד, אז עברה לבית הספר "נווה עציון" לבנות בשכונת בית וגן, אותו סיימה בהצטיינות. היא המשיכה לחטיבת ביניים באולפנה התורנית לאמנויות בירושלים, אולפנה של תנועת "אמונה". בנוסף ללימודים הייתה הודיה חניכה פעילה בתנועת הנוער "עזרא" בסניף קרית מנחם ותרמה רבות בנוכחותה הדומיננטית וביצירותיה. הודיה אהבה מאוד את משפחתה המורחבת, ובעיקר את שמחת הכינוסים המשפחתיים – בשבתות, בחגים ובטיולים. אז ניתן היה לראות אותה צוהלת וקורנת מאושר. כיבוד אב ואם היה תמיד בראש מעייניה של הודיה. היה לה קשר מיוחד עם אימה שולמית, קשר של דאגה ואהבה חזקה ומיוחדת. השתיים בילו המון ביחד, והודיה מאוד אהבה לעזור במטלות הבית. במסגרת בית הספר היא הכינה עבודת שורשים מושקעת על בית אביה, אותה פרסמה בחוברת בשם "זה האבא שלי". מאז שנולדה דניאל, אחייניתה של הודיה, היא הרבתה, בסבלנות אין קץ, לשחק ולהשתובב איתה.
"על מנת לתאר את אישיותה של הודיה צריך קודם כל לחייך חיוך אמיתי", מספרת האם שולמית, "תמיד, ולא משנה מאיזו סיבה שהיא, אפשר היה לראות את החיוך הלבבי הרך והמלא בטוב, וכן לשמוע את צחוקה המתגלגל". עוד מילדותה הודיה לא אהבה שירים עצובים (והייתה, פשוט, סוגרת את הרדיו), או לראות אדם עצוב. תמיד הייתה מוצאת דרך לנחם, לעודד, לגשר ולפתור מחלוקות – הכול כדי לעזור בהעלאת חיוך על פני האנשים, ובהשכנת שלום ואהבה.התכונה הבולטת באישיותה של הודיה הייתה טוב, פשוט טוב לב שופע המבקש לעזור. תמיד עזרה לכל דורש, אם בעצה טובה, אם בכסף, אם בעזרה בבית או בלימודים. על כל פרט קטן הייתה מודה באהבה, במכתבים, בציורים מושקעים ובחיוך רחב. תמיד חיפשה לשמח את כולם, להפתיע במתנות, בכתיבת ברכות או בסיפור מבדח. עשרות פתקיות ומכתבי אהבה ותודה רשמה לאימה ולמשפחה.
כשרונות רבים היו להודיה, ציור, יצירה, שירה ובעיקר כשרון למשחק. היא הייתה פשוט שחקנית ורקדנית מלידה, שאהבה להציג ולהופיע, תחילה בבית, ואחר כך בתנועת הנוער, במתנ"ס ואף בהצגה בתיאטרון ירושלים. גלית, מורתה של הודיה, כתבה לה לאחר הצגה שהעלו בבית הספר: "בכשרונך, סבלנותך, חיוכך והשקט הפנימי שבך צבעת בצבעים מופלאים את מהלך העבודה שלנו ואת ההצגה, שדרשו לא פעם כל כך הרבה כוח והבנה". ביום חמישי ט"ז בכסלו תשס"ג (21.11.2002), סמוך לשעה שבע בבוקר, פוצץ עצמו מחבל-מתאבד באוטובוס אגד בקו 20 שעבר ברחוב מקסיקו בשכונת קריית מנחם בירושלים, שכונת מגוריה של הודיה. 11 אנשים נרצחו בפיגוע, ורבים נפצעו. הודיה, שדקות אחדות קודם לכן יצאה מביתה ועלתה לאוטובוס בדרכה לבית הספר, נרצחה בפיגוע.
ערב לפני כן הודיה השתתפה בהצגה בבית הספר, ובשובה הביתה למדה עד מאוחר לקראת שני מבחנים. בבוקר הציעה לה אימה שתישאר בבית, מאחר והייתה עייפה מאוד מליל אמש, אך הודיה סירבה ובחיוך מבויש אמרה – הלימודים חשובים. מכיוון שאיחרה לקום היא לא הספיקה לאוטובוס הרגיל שלה, קו 12, וכך עלתה לקו 20 בו אירע הפיגוע. הודיה נרצחה יומיים לאחר שחגגה את יום הולדתה ה- 13. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותירה הורים, אח ואחות.
יהי זכרה ברוך.
