מרכז ההנצחה

---

דניאל מאיר, בן מרים ויצחק, נולד בישראל בב' בשבט תש"ז (23.01.1947). בן בכור להוריו, אח לצבי וליוסף. נולד וגדל בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי "ניר עציון" והמשיך לישיבת נחלים. בתקופת לימודיו היה חניך בתנועת הנוער "עזרא", ובתנועה זו הכיר רבים מהחברים שליוו אותו כל חייו. לאחר שירותו הצבאי נשא דניאל לאישה את חנה, אותה הכיר בתנועת הנוער. בני הזוג יצאו לאיטליה, שם הוא החל בלימודי רפואה. עשר שנים חיו באיטליה, עד שקיבל תואר דוקטור לרפואה, ובכל התקופה הזו דניאל עבד במקביל ללימודיו כדי לפרנס את משפחתו – אשתו ושתי הבנות שנולדו שם, סיגל ומיכל. בשובם לישראל התגוררו בני המשפחה בפתח תקווה, אז נולד הבן יהונתן משה. בשנת 1985 עברו לבית הקבע שלהם ביישוב יקיר בשומרון, שם נולד כעבור שנים אחדות נתנאל צבי. עם שובם ארצה החל דניאל לעבוד בבית החולים איכילוב בתל אביב, שם עשה את התמחותו. בהמשך עבד מספר שנים בפרדסיה ומאז עבד כרופא במגוון תפקידים: ליווה מוסדות, ישיבות ואולפנות לטיולים במשך כל חודשי השנה, היה רופא במחנה הקיץ של תנועת "אריאל", לימד במשך שנים במסלול למינהל רפואי בתיכון אמי"ת בפתח תקווה ועזר בתחום הרפואי ביישובו ובכל מקום בו שהה. אהבתו הראשונה במעלה של דניאל הייתה המשפחה, האישה, הילדים ובהמשך הנכדים. מספרת בתו מיכל: "היה אבא 'משוגע' – נוסע ומסיע, קונה ומפתיע, דואג לכולנו תמיד אך מחייך ומרגיע בשעות מתח. עשה עבורנו מעל ומעבר בכל תחום. לאבא היו ידי זהב והבין במגוון גדול של נושאים – תיקן את מכונת הכביסה, התקין מערכת חימום מרכזית בבית, בא בלילה כשנתקענו עם הרכב ואיתר את הבעיה, יעץ בבניית הבית וכמובן שעזר בעניינים רפואיים, וזה רק חלק קטן מהרשימה". שתי אהבות נוספות של דניאל היו הבית והמוזיקה. בבניית הבית ביקיר השקיע דניאל תכנון רב ומחשבה, ובחצר האחורית פיתח במשך עשרים שנה – ובמאות שעות עבודה – בוסתן מדהים ובו עשרות עצי פרי. כל הטרסות באדמת ההר היו מעשה ידיו, כל הטיפול בעצים ובפרחים שסביב היה שלו – הגיזום, ההשקיה (על ידי מיחזור: איסוף מי קולחין במיכלים והשקיה בצינור), הברחת חזירי בר ושמירה על הפירות, שגודלו ללא ריסוס, מפני מזיקים. "הכול עשה אבא באהבה רבה", כותבת בתו, "בבוסתן זה אנו רואים את עזבונו העיקרי של אבא, ולומדים ממנו רבות על ערכיו ואמונותיו". דניאל הבין במוזיקה, והשתמש רבות בהבנה זו בהיותו שליח ציבור ובעל קריאה. הוא חי ונשם שירה, ניגן בחלילית, במפוחית ובגיטרה. כותבת הבת: "אחד מרסיסי זיכרונות ילדותי קשור לכך – אבא היה יושב בקצה מיטתי ומנגן במפוחית עד שנרדמתי". ביום חמישי בצהריים, ב' באב תשס"ו (27.07.2006), נפרד דניאל מרעייתו ויצא מביתו לסידורים שונים. הוא ערך קניות לבית, עבר בקופת חולים ובבנק בקרני שומרון, שם התעכב כדי לתת מים למאבטח ושם נראה לאחרונה. לא ידוע מה אירע מאז עד שנחטף על ידי מחבלים ונרצח. בערב נמצאה גופתו בתוך מכוניתו השרופה, סמוך לקלקיליה. בן 59 במותו. דניאל הותיר אישה, ארבעה ילדים ו- 12 נכדים, אב ואח. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בסגולה, פתח תקווה.