- 35
- רס״ל
- מצפה יריחו, אפרת
הרב אלקנה ויזל, בנם של גילה ובנימין. נולד ביום כ"ה בסיון תשמ"ח (10.6.1988) בנוה דקלים. כשהיה בן 7 עברה המשפחה לישוב אפרת בגוש, שם הצטרף לסניף ׳עזרא׳ כחניך.
חבר מהסניף מספר: ״אלקנה היה אחד מחבורה מיוחדת של ילדים צדיקים וטהורים. חייכן, חיוני ועליז״
בתקופה הזאת מקבל אלקנה לראשונה שלשה כדורים במתנה הוא מתחיל ללמוד להקפיץ אותם בזריזות ידיים, משחק שיהפוך עם הזמן לתחביב ולמקצוע שיעזור לו לפתוח הרבה לבבות בהמשך הדרך.
בהמשך יוצא אלקנה להדרכת חוץ בסניף מצפה יריחו, ועל תקופה זו מספרת המרכזת שלו:
״ נער עדין, עם פנים מאירות, חדור מטרה ועם זאת כל כך קשוב ונעים. הוא הגיע עם צוות המדריכים לחתונה שלנו והפתיע עם ריקוד צוות וג'אגלינג שעשה באמצע הריקוד.״
אלקנה נישא לגלית ולזוג נולדו ארבעה ילדים.
הרב ויזל הוא בוגר ישיבת ההסדר ברמת גן, והרביעי מבני הישיבה שנופל במלחמה. הוא שימש כמחנך בבית הספר היסודי ביישוב בני דקלים ובנוסף העביר הצגות ילדים.
אלקנה מצא את עצמו טבול כל כולו בעולמות של חינוך ועם נגיעה מיוחדת בצעירי הצאן. לצד הסמכתו כרב- במהלך השנים הוא שימש כרב גנים, מורה, מחנך, מפעיל חוגים של ג'אגלינג ועוד. ליבו היה קשור בילדים והילדים קשורים בו.
אלקנה התגייס למילואים ושירת בחיל רגלים. במהלך שירותו במלחמת חרבות ברזל- לפני שיצא לקרב בו נפל, השאיר אלקנה מכתב לבני משפחתו, והזכיר שאף שנפצע במבצע צוק איתן, בחר לא להישאר בבית – אלא לצאת להילחם גם במלחמה הזו בעזה.
המכתב האחרון- צוואתו של אלקנה הי״ד:
אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל- במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבר כדי לשחרר אותי.
הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכל, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה.
יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטמיות.
תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה. ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות. תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים!
בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתי לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך. זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם.
