בן מלכה וגרשון-יהודה, נולד ביום כ"א בשבט תר"ץ (19.2.1930) בירושלים. בהיותו בן 10 נתייתם מאביו, ואמו נטלה עליה את עול הפרנסה (בית מסחר ומלאכה לאופטיקה), הבית וחינוך שני יתומיה. הוא השתדל לעזור לה בהשגחה על האח הקטן ושאיפתו היתה ללמוד את המקצוע כשיגדל, כדי להקל את העול מעל אמו. הוא למד בבית-הספר הדתי "חורב" ובהיותו בן 15 וחצי סיים את לימודי התיכון. מילדותו הצטרף לחוג הנוער "עזרא" שליד בית הספר. היה נאמן להשקפותיו הדתיות-לאומיות ונימוסיו וסגולותיו האישיות חיבבוהו על כל יודעיו. השפיע על חבריו, בני משפחות חרדיות מעולי גרמניה, להשתלב בחיי הנוער הארצישראלי לפיתוח כושרם הגופני וההגנתי תוך שמירה על האופי הדתי במלואו, ולחייב אף את הבנות להצטרף לשורות ה"הגנה". בדיונים ובבירורים בתנועתו ידע להסביר ולשכנע שהחובה למולדת מוטלת גם על הנוער הדתי ואת הקדושה צריך להכניס לתוך החיים ולא לבודדה מחוצה להם. תוך כדי לימוד שקדני, עזרה לאם ופעילות ציבורית בתנועתו, מצא שהות גם לפיתוח כושרו הגופני באיגוד-הספורט הדתי "אליצור", בו סיים קורס מדריכים ונתחבב כמדריך וכחבר על חניכיו.
אחרי שסיים את לימודיו שאף לצאת להכשרה בפלמ"ח ולהיות לחקלאי בקיבוץ דתי, אך הדבר נבצר ממנו בגלל גילו הצעיר ונסיבות משפחתיות ולפי שעה הסתפק בחיים קיבוציים אחרים: הוא למד שנה בישיבה "קול תורה", כדי לקנות תורה ודעת ובהתאם לתקנת המוסד חי בפנימייה שלו. בצורת החשיבה ב"ישיבה" לא מצא את השלמות הנכספת, אך כבחור נבון ידע להתפשר עם המציאות. שאף וקיווה לשכלל את צורת החינוך התורני בעתיד בהתאמה לצורכי הזמן. אחרי צאתו מה"ישיבה" הצטרף לפלוגה הדתית של הגדנ"ע ושימש בה כמדריך. כמו-כן סיים קורס ב"הגנה" ואם כי ראה בחינוך הצבאי טשטוש אופיו של האדם כיצור רוחני וגם חובת ההצדעה למפקד, שגם הוא אינו אלא בשר- ודם, לא היתה לפי רוחו, הבין את הכורח שבדבר והשלים עימו.
למלחמת-העצמאות התייצב בין הראשונים ובמשימות הקשות היה מסור לפקודיו ושוקד על טובתם. שעה שעסק בהצלת כלי הבית מדירתם שברחוב הסולל, שנהרסה בשעת פיצוץ בית "פלסטין פוסט", במכונית-תופת שהציבו חיילים אנגלים עריקים שהצטרפו לכנופיות הערביות, מצא שהות גם להשתדל למען שחרורו ההכרחי של אחד הטוראים בכיתתו. הוא ביקש לעבור לגדוד של מבוגרים, אך בגלל הצלחתו בגדנ"ע עיכב אותו הפיקוד העליון בתפקיד זה. עם צאת הבריטים לחם בקרבות באזורים שונים של ירושלים וסביבתה, בשייח´-ג´ראח ובהתקפה על כנסיית נוטר-דם. הועלה לדרגת מ"מ, אך לא הספיק לקבל מחלקה לידיו. היה במשמר בעמדת נוטר-דם ועמד מול התקפה קשה. אחר ההתקפה תקף אותו רעב והואיל והמטבח בנקודה לא היה כשר הלך לאכול בנקודה שברחוב הנסיכה מרי, שם היה המטבח הכשר. בדרך נפצע קשה מרסיסי פגז ואחרי כמה ימי ייסורים קשים נפטר מפצעיו ביום ח´ בסיוון תש"ח (15.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות סנהדריה בירושלים.
