- 22
- סרן
- קמקש
התחנך בישיבה התיכונית פרחי אהרון, חניך ומדריך אהוב ומשמעותי בסניף קמק״ש. למד בישיבת ההסדר טפחות, וויתר על מסלול ההסדר בשביל להתגייס לשירות קרבי, ארוך ומשמעותי כקצין בצה"ל.
שלמה, המדריך של אושרי, מספר עליו:
נדירות הפעמים שבמפגש ראשון שלך עם בן אדם, אתה מבין שמדובר במטאור.
ככה היה המפגש שלי עם אושרי, החניך האהוב.
שבת ראשונה שלי בהדרכה, מגיע עם המון ראבק, בתודעה המאפיינת מדריכים צעירים שמעתה , עם האחריות שקיבלו, דברים יתחילו להתנהל בצורתם ודמותם.
ניגש לחבורת הזאטוטים מלאי החיים שכרגע משחק הכדורגל הוא כל עולמם ואומר/מצווה עליהם להגיע למסדר של שבת.
פתאום נעמד מולי אושרי עם חיוך חצי שובב, אחריו כל החבר'ה, ואומר לי באסרטביות "עכשיו משחקים כדורגל, נבוא לתפילת מנחה"
אף אחד לא ערער על המילה שלו.
ומה יעשה מדריך בסיטואציה כזו? באינסטינקט הראשוני מן הסתם שניסיתי שוב את מזלי, אבל לי היה ברור שיש כאן חניך שהוא מנהיג. אבל בקנה מידה יותר רציני משהכרתי.
הוא היה עוגן לחבריו עוגן של הקבוצה שלנו. ובהמשך כשהעמקנו את הקשר בינינו גם עוגן בשבילי.
הייתה חבר יותר מאשר חניך. למדתי ממך המון. מהי חברות, מהי מנהיגות.
היו לנו שיחות ארוכות על שפת הים בחוף הבתולה עד מאוחר. אידאליסט אמיתי. הפכת דברים מורכבים ומסובכים לפשוטים וברורים. בלבלתי לך ת'מוח רוב הזמן ואתה שמעת, הקשבת חייכת ואמרת דברי טעם.
כיבוד ההורים שלך היה מדהים. ראיתי מקרוב בשנות ההדרכה את הקשר שלך עם הוריך. גם כשאני לא ידעתי איך לאכול אותך בהתחלה (ככה זה עם דמויות גדולות) טלפון אחד לרעות ואיל והכל מסתדר אצלי בראש.
היה בך משהו אצילי אושרי היקר. אצילי עם הרבה ענווה. תודה על הזכות להיות חלק קטן ממך ולהיות חלק מהחבורה הנפלאה שלנו בסניף.
נותר להאחז בזכרונות העבר, בחוויות המדהימות, במחנות הקיץ, במסעות, בכדורסל, בפעולות.
"אושרי שלי היה מלח הארץ, ילד שכולו שפע, שכל החיים בנה את עצמו עוד קומה ועוד קומה. היה באושרי יכולת לרקום כמו בחוט ומחט, חיבורים עם אנשים שהם לא מהעולם שלו. רק אתמול הגיעו חברים שסיפרו על הבחור עם הכיפה הסרוגה שהגיע לסיירת הנח"ל הנחשבת לחילונית, וסיפרו איך הם הסתכלו עליו בהתחלה, ואיך הוא שבר סטיגמות ויצר קשרים מדהימים".
