מרכז ההנצחה

---

נולד וגדל בגוש קטיף עד גיל 3 משם גורשה המשפחה ועברה ליישוב יד בנימין. שם הצטרף ישי כחניך לסניף עזרא בישוב.ישי היה ילד מתוק עם עיניים זוהרות וחיוך כובש. הוא אהב לשחק בחוץ ובעיקר כדורגל, שחיה, וזכה מקום ראשון באליפות ישראל בג'ו ג'יטסו ברזילאי.

כשגדל עבר ללמוד בישיבה תיכונית יתק"א בקריית ארבע שם סיים תיכון ועבד קשה על להוציא תעודת בגרות. בסיום הלימודים הוא למד קצת ועבד והתגייס ליחידת הקומנדו הרב מימדית החדשה שם הוא גילה את הכוחות בתוך קבוצה, הוא דחף את החברים לסיים מסעות, שמר על אווירה טובה וצחוקים חיבר בין הצוות והתנדב לכל משימה.עם זאת הוא שמר על רוח קרבית מקצועית, התאמן ולמד והשקיע כדי להצליח והיה נגביסט מקצוען.

לקראת סוף מסלול ישי יצא מהרב מימדית והגיע לגדוד 13 בגולני.שם הצטרף לצוות שכבר היה מאוחד השתלב והביא איתו את מיומניות הלחימה שרכש לפני כן, הוא חיבר בין הצוות למפקדים ועזר לגבש אותם ולהפוך אותם לצוות מאוחד ומוצלח.

אחת התכונות הבולטות של ישי היתה שהוא קיבל כל אדם באשר הוא, לא משנה מי אתה ומה אתה התקבלת אצלו בחיוך וחיבוק. הוא היה נותן תחושה של בית וש"אחי הכל בסדר", לכולם יש קושי כזה או אחר אתה בחברה טובה. הוא הקים זולה (מחנה) ששם איחד בין לבבות נערים שלא קיבלו אותם, שחיפשו את עצמם מצאו שם מקום. הוא ידע לעודד ולהרים אותם שיגיעו למקומות טובים. מאחר וישי היה בעל ראש גדול, ענווה מאוד גדולה, ידע לגשר ולפתור בעיות בין המפקדים לחיילים, ולאמן ולמקצע את החיילים, מינה אותו שילה המ"פ להיות מ"כ. בפלוגה שלו. זו היתה תקופה בה ישי היה בשיאו והצליח ושמח בתפקיד הזה.

ב7.10 ישי והצוות שלו -גדוד 13 פלוגה ב׳, תפסו קו בבסיס נחל עוז, ישי ועוד 7 לוחמים יצאו לכוננות עם שחר בנמ"ר וקיבלו את הדיווחים הראשונים על הפשיטה.

הם עמדו על הגדר בחץ השחור ונלחמו מתוך הנמר וכששמעו שנכנסו לבסיס הם דהרו לכיוונו, כשהתקרבו לגדר חטפו על הנמר טיל נ"ט שהשבית את הנמר לחלוטין מכל מערכות ההגנה שלו, בנס הצליחו להניעו שוב בהנעת חרום ובנסיעה איתית הגיעו לבסיס נחל עוז. לאורך כל הדרך הם נלחמו ודרסו מחבלים רבים. כאשר הגיעו לבסיס הם ראו אש ותמרות עשן בתוכו, הם נכנסו עם הנמר כדי לנסות לעזור לחיילים מהפלוגה שלהם ולתצפיתניות שהיו בתוכו והסתובבו סביבו כשהם דורסים והורגים כמה שיכלו. ושילה המ"פ שנלחם מהצריח של הנמר נפגע בידו מירי המחבלים, החיילים שבנמר שמו לו ח"ע, תוך כדי שהם מבינים  שאי אפשר רק להילחם מתוך הנמר, כדי לסייע לחיילים יש צורך לרדת רגלית.

הנמר והצוות יצאו עם הנמר לחורשה סמוכה, פרקו מימנו והלכו לכיוון הבסיס בדרך נתקלו ב2 חוליות מחבלים, הם נלחמו מולם והגיעו כמעט לש.ג של המוצב שם הותקלו שנית, הם נלחמו בעוז ובגבורה מול עשרות מחבלים שהפציצו אותם באש גדולה מאוד וישי ועוד 5 חבריו נפלו במקום.