חפש:

מרכז ההנצחה

ברק בנימין עוזרי

תאריך נפילה: ו אלול תשס"ה (10/09/2005)

בנם הבכור של מרגלית ואיתן. נולד בבית החולים “שיבא” שבתל השומר בחג השבועות, ו´ בסיוון תשמ”ב (28.5.1982). כשנולד ברק היה אביו מ”פ בגדוד 51 בחטיבת “גולני”, ואמו השתחררה כשנה קודם לכן משירות כמש”קית ת”ש בגדוד 12 של “גולני”. ברק נקרא על שם הברקים שליוו את מתן התורה בחג השבועות, וכשמו של הגדוד שבו שירתה אמו. שמו השני, בנימין, ניתן לו על שם סבה של מרגלית מצד אמה שנפטר כשנה לאחר עלייתו ארצה. ברק היה נכד ראשון לסביו וסבתותיו ונין ראשון לסבו מצד אביו וסבתו מצד אימו.את שנות ילדותו הראשונות בילה ברק ברמת גן, בפתח תקווה ובקיבוץ שבו גדל אביו – קבוצת יבנה, שם נולדה אחותו הראשונה חרות. בהיותו בן חמש התנחלה המשפחה ביישוב בית חגי שבדרום הר חברון, וגרה בקרוון נעים וצפוף שהפך להיות צפוף עוד יותר עם הצטרפותם של עמיטל, נעם ואלרועי.

ברק החל לרכוש את חינוכו ואת דרכו בתורה בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי שבקריית ארבע. בהיותו בן תשע נדדה המשפחה בעקבות תפקידו של האב בצבא ליישוב רעות, וברק עבר ללמוד בבית הספר הממלכתי-דתי “רמת מודיעין” שביישוב חשמונאים, שם עשה את כיתות ד´ וה´. בשנת תשנ”ד התמקמה המשפחה בביתה אשר באפרת בגוש עציון, וברק למד בכיתה ו´ בבית הספר הממלכתי-דתי “עשה חיל” שביישוב. את חטיבת הביניים עשה בישיבת “שעלבים”, שם רכש את אהבתו להתעמקות בתורה ואת גישתו הרצינית לחיים. באותה תקופה חגג את כניסתו לעול המצוות, ויחד עם חבריו למד והבין את משמעות החיים תחת עולן. באותם הימים נוספה למשפחה בת נוספת בשם חן.

בכיתה ט´ נכנס ברק לישיבה התיכונית “קריית ארבע” שם התחבר שוב לחבריו מהכיתות הראשונות, וזכה ללמוד תורה מפי רבותיו ומחנכיו הרב חנוך כהנא, הרב אברהם סטרוק, וראש הישיבה הנפלא הרב אבינועם הורוביץ. מתוך חברון החל ברק לרכוש את אהבתו הרבה לארץ ישראל, את דבקותו בתורת ישראל ואת החיבור המופלא לעם ישראל. בהיותו בכיתה י´ הוקמה בישיבה קבוצה שלקחה על עצמה להגביר את לימוד הגמרא על פי שיטתו של הרב חיים סבתו, וברק הצטרף והיה לדמות מרכזית בקבוצה. בתקופה זו סיגל לעצמו את הנוהג להשכים קום לתפילה, והמריץ את חבריו להגיע בזמן לתחילת התפילה. נוהג זה נמשך גם הלאה, בשנות התיכון, בישיבה הגבוהה ואף בצבא.

בד בבד עם לימודי הקודש והחול החל ברק גם את דרכו החינוכית בהדרכה בתנועת הנוער “עזרא” שבאפרת, שם הצליח להעביר לחניכיו את ערכיו היפים ואת היכולת להתמודד עם חיים מורכבים במציאות מתקדמת אגב שמירה קפדנית על הדרך התורנית. בכיתה י”א עבר ברק להדריך בסניף תנועת הנוער “אריאל” ברמת ממרא שעל יד הישיבה. הוא וחבריו מיסדו “סיירת קפה” שחילקה עוגות ושתייה חמה לחיילים השומרים בעמדות בקור המקפיא של החורף בחברון, וזאת לא רק מתוך רצון להודות לחיילים המגינים עליהם, אלא מתוך אמונה שצריך להתקרב ולקרב בין החיילים למתיישבים. בשנה זו החלו ברק ובני כיתתו את מניין ה”ותיקין” בישיבה כדי “להספיק יותר ולא לבזבז זמן על שינה”.

בשנת לימודיו האחרונה בישיבה התיכונית, מתוך הכרה ביכולותיו הרבות כמחנך ובשל הצלחתו להשפיע ולמשוך אחריו את חבריו בכיוון חברתי ותורני, נבחר ברק על ידי רבותיו להדריך את תלמידי השנה החמישית בישיבה, וזאת לצד הלימוד האינטנסיבי לקראת בחינות הבגרות. לאורך כל שנות לימודיו בישיבה התיכונית זכה ברק בפרסים רבים על שקידתו והצטיינותו בלימודי הקודש, והתבלט ברוח ההתנדבות שלו ובתרומתו החברתית לפעילות הכיתה בישיבה. בתקופת התיכון התרחבה המשפחה בעוד שני אחים צעירים, ישי ונדב.

לקראת סיום לימודיו התלבט ברק על המשך דרכו. ברור היה לו שעליו לחזק את עצמו בלימוד תורה, באמונה ובהלכה, ולרכוש לעצמו דרך אמיתית של בן תורה. עם זאת, לא ויתר על האידאל של שירות קרבי משמעותי בצבא. בחירתו הייתה להמשיך את לימודיו בישיבה הגבוהה “שבי חברון” שבעיר חברון תחת הנהגתו של ראש הישיבה הגאון הרב משה בלייכר שליט”א. ברק התעמק רבות בשאלות האמונה, השקיע עצמו בתוך עולם התורה, ושוב התבלט במסירותו ובנאמנותו לרבותיו ולחבריו.

בשנה השנייה ללימודיו בישיבה בחר הרב בלייכר בברק כגבאי של הישיבה, תפקיד שמילאו עד אז רק תלמידים מבוגרים עם שנות ותק רבות בישיבה. ברק פיתח את התפקיד והרחיב אותו, ולמעשה קיבל אחריות על ארגון כל חיי היום-יום בישיבה ועל ניהולם. לא היה פרט שבו לא היה מעורב, ולא היה שום אירוע בישיבה שברק לא ארגן אגב מחשבה קדימה ואכפתיות אדירה לבניין התורה בישיבה ועם הרבה כבוד לרבנים, וכך הפך להיות יד ימינו של ראש הישיבה הרב בלייכר ונפשו נקשרה בנפשו.

לאחר היסוסים והתלבטויות רבים, בהתייעצות עם הרב בלייכר, החליט ברק לסיים פרק זה ולעלות למדרגה הבאה – השירות בצבא. בטקס הפרידה ממנו העלה הרב על נס את מסירותו למען הכלל ואת פעילותו בכל דבר ציבורי ובכל דבר שבקדושה. בכ´ בכסלו תשס”ג (5.12.2002) התגייס ברק לצה”ל. בעקבות הוריו ודודיו התעקש להגיע לחטיבת “גולני” – “לגדודים”. הוא שובץ בגדוד 51 – “הבוקעים הראשון” – וסיים את הטירונות כחניך מצטיין בלי לוותר לעצמו בכהוא זה בדרישות הדתיות.

עם עליית הפלוגה לגדוד שקל מפקד המחלקה למנות את ברק למ”כ ללא קורס, אך לבסוף שלח אותו לקורס מ”כים בהקצאה הראשונה שהייתה לפלוגה. ברק חזר לגדוד ומונה למ”כ במחזור נובמבר 03, ומיד התבלט בפלוגה כמפקד מקצועי ומסור – אך רגיש וקשוב לחייליו. גם כשעזב את הפלוגה לטובת הכנה לקורס קצינים וכשחזר, המשיך לשמור על קשר עם פקודיו הראשונים וללוותם במסלול הצבאי.

בהמשך שירת ברק תקופה קצרה כלוחם ברובאית ג´, ולאחר מכן מונה לסמל מחלקה 1 במחזור נובמבר 04, תפקיד שמילא עד שנפל בגוש קטיף בסוף קיץ תשס”ה. בתפקיד זה הביא ברק את כל יכולותיו כמפקד, כמחנך וכמנהיג, בעל ניסיון, בגרות ומסירות. ברק השקיע שעות רבות לטובת חייליו והפך אותם ללוחמים מסורים ומקצועיים בכך שהציב רף דרישות גבוה ובלתי מתפשר לעצמו ולחייליו. הוא דאג ועזר לחיילים בעלי קשיים כלכליים ואחרים, וטרח להישאר ולתמוך גם את אלו שכשלו מסיבות שונות. ברק נפתח והתקרב לחיילים, והיווה בשבילם סמל ודוגמה אישית של אדם, מפקד ולוחם. לחבריו מבית שסיימו באותה עת את השמינית, כתב: “צריך להבין שכאשר אדם עובר מקום, עוזב חברה, הוא מתקדם, הוא עולה מדרגה. העלייה החדשה היא קשה ולכן הוא מתגעגע למצבו הקודם, אבל לאט לאט אדם מתרגל למדרגתו החדשה, ואז יש אפשרות שהמדרגה הקודמת תיעלם, כמו שבצמח הגרעין נרקב, או שהמדרגה תישאר ועליה תהיה עוד מדרגה. … להיות לוחם ב´גולני´ זו דרך שלא כולם בוחרים בה, בחירה קשה שמגיעה מהלב … לתת עזרה לחבר בעת צרה, לא לישון תמיד על המיטה, לישון לפעמים על שיחים, סלעים ועצים. לדעת שאתה שומר על המדינה בכל דרך שהיא, כי אם לא אתה אז מי? ולזכור תמיד – להיות לוחם ב´גולני´ – זו זכות!”

בקיץ תשס”ה איבד ברק את אחד מחייליו – רב-טוראי עוזי פרץ, שנפל במוצב “דליה” שבהר דב. לזכרו כתב ברק את הרשימה “מלאכים”: “למלאכים של היום אין טבעת לבנה מעל הראש, יש להם קסדה. הם לא לבנים, צחורים כשלג, הם לבושים חאקי. לא תראו כנפיים בוקעות מגבם, המקום שם תפוס על ידי אפוד. אין להם נבל בידיים, ואם הם מנגנים אז זה בכלים שונים לגמרי. למלאך של פעם הייתה שליחות אחת; היום, מלאך שמסיים משימה אחת מיד מוקפץ למשימה הבאה. המלאכים ההם, מחולקים כיתות-כיתות. גם מלאכינו מחולקים לכיתות ולמחלקות, לפלוגות ולגדודים. … המלאכים של פעם היו יורדים מהשמים לארץ. המלאכים שלנו גדלים בארץ, ועולים בסערה השמימה.” ברק עמד לקראת סוף שירותו בצבא ומפקדיו, מתוך הערכתם הרבה אליו, הציעו לו להמשיך ולקבל על עצמו לפתוח מחזור טירונים נוסף כרב-סמל פלוגתי. ברק, כדרכו, שקל את היכולת שלו להוסיף ולתרום לצבא ולמדינה מול הצורך המתגבר לשוב לישיבה ולשקוע בלימוד התורה, והכריע בעד חתימה לשירות קבע.

בכל חייו שילב ברק תלמוד תורה עם דרך ארץ וגמילות חסדים. צניעותו וענוותו לא הסתירו את האהבה הגדולה שרחש לחבריו, לפקודיו, לחניכיו ולמשפחתו. בכל מקום שבו למד, הדריך או שירת, רכש לו חברים וידידים קרובים מכל הגוונים והגילים. ברק חי באמונה כי עם ישראל חזר לארצו, וכי כעת צריך להחזיר ולקרב את עם ישראל גם לתורתו. הוא הקדיש וקידש את חייו למען עם ישראל בארץ ישראל, ברוח תורת ישראל. סמל-ראשון ברק בנימין עוזרי נפל על משמרתו בשבת פרשת שופטים, ו´ באלול תשס”ה (10.9.2005), כששמר ביחד עם חייליו בחורבות היישוב פאת שדה שבגוש קטיף, יום אחד בלבד לפני עזיבת צה”ל את המקום, ובכך הפך להיות החלל האחרון שנפל על הגנת גוש קטיף. בן עשרים ושלוש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל בירושלים. הותיר הורים, שלוש אחיות וארבעה אחים.

על קברו ספד לו מפקד הפלוגה: “… במהלך המסלול למדנו ממך המון, איך לגשת לכל חייל וחייל, איך לדעת להקשיב, איך להיות סובלני ולהסביר שוב ושוב. איך להתבונן על הדברים בעין חיובית, איך לדעת לשאול ולערער ולא לקחת דבר כמובן מאליו. … השארת בנו חותם עמוק של שאיפה למצוינות, נחישות, אהבת הארץ, לימדת אותנו היטב שאחריות היא לא סתם עוד מילה. הארת לנו את הדרך, ידעת היטב את הכיוון, וסחפת אותנו אחריך. מתחייבים אנו להמשיך את דרכך.”

הספידה אותו אחותו חרות: “ברק שלי, אח שלי. … אתה יודע איך הייתי גאה לומר שיש לי אח גדול. ומה הוא עושה. וזה היה בכל שלב בחייך. … ידעת לאן אתה הולך, עם מה ואיך. הייתה לך עמידה אצילית, וכשהיית בסביבה הייתה לך נוכחות חזקה. חזקה מאוד. … את זה שאבא ואימא העריצו אותך בטח ידעת. היית מקור הגאווה שלהם. … וכמובן שגם היית מושא הערצתם של הקטנים … בקש עלינו קצת רחמים, ושלום ושלווה. אני אוהבת אותך.” דברי ההספד של אחותו עמיטל: “ברק, עיניים, כחול עמוק, ים, אין-סוף, רצון לגעת, להתקרב, להיות חלק מהחוזק והעוצמה שלך. … ככל שיותר דיברתי איתך בזמן האחרון, מצד אחד חיזקת אותי, ומצד שני הסתכלתי בעיניים הכחולות העמוקות שלך וראיתי שאתה שבור, ראיתי כמה כואב לך וכמה אתה בוכה מבפנים. אמרת שעם ישראל לא נמצא במצב כל כך טוב בינו לבינו, אבל באותו זמן נשארת בצבא ההגנה לישראל והאמנת בעם הזה, והאמנת שיש עוד סיכוי לאחדות ויש עוד סיכוי שכולנו נתקן ונשתפר. …ברק, ממך אני לומדת נתינה ללא גבול. ממך אני לומדת שיש עוד תקווה. ברק, אתה הבזק גדול של אור למשפחה, לי ולעם ישראל.”

ספד לו אביו: “ברק שלנו יישב בדרך חייו את הרצון מצד אחד ללכת בדרך התורה, להתקרב אל ה´ ולהקפיד על שמירת המצוות; ומצד שני להיות ולשרת עם עם ישראל כולו, לדאוג לכל אחד, לכבד כל אחד ולגרום לו לאהוב את הארץ שלנו. … למדנו על הפונקציה המשמעותית שמילא ברק בחיי פקודיו, חבריו, מפקדיו ומוריו, ולמדנו גם על התכניות שלו לעתיד. לנו ברור שברק קיים בכל רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו את דרך התורה ורצון ה´ וברור לנו שגם במותו ברק קידש את ה´.”

דברים מאת אמו ליום השנה: “… זכות יתרה הייתה לי להיות אם לברק. חיבור היה בינינו, חיבור אמיתי, נשגב, שהולך ומתעצם גם לאחר מותו. … כל מהותו הייתה נתינה לכלל ישראל מתוך ענווה, גדלות פנימית, רגישות, ביקורת עצמית נדירה ומעל הכול יראת שמים אמיתית … ברק, תמיד בשיחות שלנו דיברת איתי על חשיבותה של הדרך. ´אמא!´ היית אומר, ´הדרך לא פחות חשובה מהמטרה, התהליך ואיך עוברים אותו לעיתים אף חשובים יותר.´ … לכל קשיי התלבטות או שאלה תמיד הייתה לברק תשובה, חשבון נפש וקרבת ה´, ובכך הוא למעשה הדריך אותי לעתיד. … דמך ספוג באדמת פאת שדה שבגוש קטיף לעולמי עד כעדות ליישוב יהודי פורח שהיה ואיננו עוד וכעדות לאהבתך לארץ הזו…”

כתב למשפחה מפקד היחידה סא”ל יניב: “… חבריו של ברק מספרים על אדם, חבר ולוחם, בולט בחריצותו וברצינותו, שברגעי קושי פיזי ומנטלי היווה לחבריו משענת איתנה ומלאת עוצמה, ובד בבד היה אדם מלא רגישות ואהבת אדם. מפקדיו של ברק מציינים אותו כלוחם אחראי, יוזם, בעל כושר מנהיגות טבעית, שלווה בוטחת וסוחפת. פקודיו מדברים עליו בהערצה, באהבה גדולה, באמונה ובביטחון מלא שנטע בהם. … גאוותו ואהבתו לשירות בחטיבה נבעו במידה רבה מרוח ההתנדבות, אהבת האדם ורעות עמוקה. .. מתחייב אני כי דרכו של ברק, אשר היה לנו חבר ואח, תשמש נר לרגלינו וכי ערכיו ינחו את דרכם של לוחמי הגדוד.”

באתר הנופלים של הישוב אפרת ישנו דף לזכרו של ברק ובו סיפור חייו, הספדים, סרטונים ועוד. כתובת האתר: http://www.efrat-memorial.org/barak/index.html.אמו של ברק הכינה חופה לעילוי נשמתו. כן נכתב ספר תורה לעילוי נשמתו אשר הוכנס לסניף תנועת הנוער “עזרא” באפרת בו ברק שימש כמדריך.

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא