תורה מול דת \ הרב יהודה עמיטל

אחת התופעות המעציבות בחייו הרוחניים של עם ישראל שנגרמה עקב גלותו מעל אדמתו היא טשטוש דמות התורה בקרב המוני העם.

מאז פיזורנו ביו הגויים הלכה וירדה כביכול התורה מגדלותה ואת מקומה התחילה לרשת ה"דת" שהנה נטע זר בישראל ולאט לאט הגענו

למצב שבו כאילו מזדהים המושגים של "תורה" ו"דת" שבעצם רחוקים הם זה מזה כרחוק מזרח ומערב.

כי בעוד המושג "דת" אינו אלא ביטוי של פולחן היחיד או הציבור לאלוהיו- הנובע מתוך הצורך הנפשי של סיפוק הרגש הדתי, התופס

אמנם מקום חשוב בנפש האדם ובאופן מיוחד בנפש האדם מישראל אבל רחוק הנהו מלהקיף את כל מערכת חייו הנפשיים. התורה היא

ביטוי של דרך ה', שהיא אורח חיים מלא המשתרע על כל שטחי החיים האישיים, הציבוריים, המדיניים והממלכתיים. אין תנועה גשמית או

רוחנית שאין לה מקום ביצירה אלוהית זו שאנו מכנים אותה בשם התורה. ההליכה בדרכי ה' היא יסוד התורה כולה. וכשם שדרכיו יתברך

מקיפות את הכל כך דרישתו מעמו שידענו בכל דרכיו "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". וסגולה זו ללכת בדרכי ה' נקבעה כעתידו

של האומה מימי קדם, מימות אברהם אבינו "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרך ה'". ומושג תורה, בתורת

שכזה, כולל כמובן, גם את התוכן המצומצם המוגדר במושג דת, אך יהיה זה פשע לזהות את שני המושגים האלה. ולא כאן המקום להיכנס

במחקר על הגורמים הישירים של הליך זה, ברצוננו רק לקבוע את העובדה כי: מעת גלינו מארצנו הלכה התורה והצטמקה, כביכול, עד

שנהפכה ל"דת", דהיינו מין מס חובה של חובות שבין אדם למקום. ועל כן עם תקומת מדינת ישראל וראשית צמיחתה של מלכות ישראל

שומה עלינו להחזיר את העטרה ליושנה. לחזור שוב לחיי תורה. חיים של תורה במקום חיים של דת, ודביקות בדרכיו במקום דתיות.

(המעלות ממעמקים, הרב עמיטל)

חזרה מרכז הדרכה