חלומות פז

---

מטרת הפעולה:

המנהיגים יחשבו בגדול וישאפו להכי הרבה שאפשר, אפילו יותר (לא כולל מע"מ).

מבנה היחידה:

1. אנחנו זוכרים ומושפעים מאירועים משמעותיים בחיינו.
2. בטבע האדם יש לו חלומות ושאיפות.
3. הכול תלוי בנו- מה שנעשה ואיך שנעשה זה מה שיקבע.

מהלך היחידה:

1. אנחנו זוכרים ומושפעים מאירועים משמעותיים בחיינו

סרגלי זמנים: תחרות בין שתי קבוצות למקם אירועים בתאריכים שהם התרחשו בהם על סרגל הזמן. בשלב הראשון יהיו אירועים

ציבוריים וגדולים (רצח רבין, מבצע שלמה, מלחמת המפרץ, יציאה מלבנון וכו'), בשלב השני יהיו אירועים פרטיים (רבתי עם אחותי

הקטנה, פספסתי את האוטובוס, עשיתי טיפול שורש, קבלתי נכשל במבחן וכו'). אילו אירועים זכרנו ואנחנו בטוחים לגבי התאריך שלהם

ואילו לא? למה? אנחנו זוכרים אירועים משמעותיים, משהו שהשפיע עלינו, שינה, היו לו תוצאות לא שגרתיות (אנחנו לא נזכור סתם מתי

פספסנו את האוטובוס אלא אם כן היו לזה תוצאות הרות אסון וכו').

אנחנו רוצים שההדרכה שלנו תיזכר, תהיה משמעותית, תשנה משהו, שהשנתיים האלה לא יהיו זיכרון מעורפל מהילדות של החניכים אלא

משפיעה ולכן צריך לעבוד כדי שזה יקרה. האירועים המשמעותיים לא קרו ברגע, עבדו עליהם והכינו אותם. איך ההדרכה שלנו נזכרת עד

עכשיו ואיך אנחנו רוצים שהיא תיזכר עוד שנתיים. אפשר לשאול אותם אילו פעולות שהעבירו הם זוכרים ולמה? זוכרים מה שהיה מיוחד,

נגע בדיוק בנקודה שלנו וכו'.

2. בטבע האדם יש לו חלומות ושאיפות

אגדות: פנטומימה של שמות של אגדות, כמו תן קו- תחרות בין שתי קבוצות. אח"כ פורשים את השמות של כל האגדות ודנים למה אנחנו

אוהבים אגדות ילדים? הרעיון הוא שהאגדה חושפת אותנו לעולם חלומי שהכל אפשרי בו. יש בכל אדם את השאיפה, הפנטזיות שהכל

אפשרי בהן והאגדה נותנת לנו להאמין שזה יכול לקרות (כן, סינדרלה תתחתן עם הנסיך! כן, עמי ותמי ינצחו את המכשפה! כן, פיטר פן

עף! וכו'). במשך התבגרותנו הרגש הזה נשחק ונעלם כי המציאות אפורה ומאכזבת. אסור שזה יקרה לנו בהדרכה! אנחנו צריכים לחלום

כל הזמן הכי פרוע ולשאוף להכי טוב ואפילו יותר. נקודה נוספת היא שגם החניכים מחפשים משהו קוסמי ומיוחד, אם נעבוד איתם בצורה

בנאלית ו"בסדר" אז זה לא יתפוס, רק אם נהיה מיוחדים, נוביל אותם למשהו ענק הם יבואו אחרינו.

3. הכל תלוי בנו-מה שנעשה ואיך שנעשה זה מה שיקבע

התקדמות במשבצות: אחד המדריכים נעמד על משבצת (אחת מהרצפות), שאר המדריכים, כל אחד בתורו מכוון את המתנדב להתקדם

משבצת אחת לאן שהוא רוצה. אם כל אחד יכוון סתם איך שבא לו, המתנדב לא יגיע לשום מקום, אם תוגדר מטרה (נגיד מחליטים להוציא

את המתנדב מהחדר, להכניס אותו לפח וכו') אז כל אחד יפעל ויכוון אותו בהתאם ונשיג את מה שרצינו. כך גם בהדרכה, כל פעולה,

שחנ"ש, מסע, שבת ארגון וכו'  הם צעידה במשבצת אחת אבל זה לא אומר שעובדים. כאן חשוב להדגיש שכלפי חוץ נעשית עבודה,

מושקעת אנרגיה, האדם צועד ממשבצת למשבצת ולא מתבטל אבל באמת הוא לא מתקדם. זה שעשינו הרבה פעילויות והשקענו מלא לא

אומר שעבדנו נכון ושהשגנו את המטרה. זה שאתה נמצא בסניף וקוראים לך מדריך לא אומר שאתה באמת מתפקד ככזה, זה שעשית

משהו שאתה מכנה פעולה זה לא אומר שזו היתה באמת פעולה (מטרה-מסר-הפנמה-שינוי וכו'), זה שיש לכם מבננה ומגיעים אליו

לפעמים ילדים זה לא אומר שיש לכם סניף שמתקדם לאיפה שהוא אמור להגיע.

חפצים: מדריכים מקבלים כרטיסיות עם שם של חפץ והם צריכים להגדיר אותו כך שהקבוצה תבין במה מדובר (זה משחק טוב, מומלץ

מאוד). אפשרות נוספת היא משחק הזיכרון של חפצים ותפקידם. הרעיון הוא שמפתח לא יוגדר כברזל שטוח עם חריצים אלא כמשהו

שפותח מנעולים, לכל דבר יש את התפקיד שלו, המטרה שלשמה הוא נוצר ואם הוא לא ממלא אותה הוא לא שווה כלום. ההדרכה שלנו

יכולה להיות ברזל עם חריצים או פותחת מנעולים. זה שיש לך צורה של מפתח לא אומרת אוטומטית שאתה באמת יעיל ופותח מנעולים,

זה תלוי בך אם כל דבר שאתה עושה יהיה משמעותי וימלא את מטרתו או שזה מקבץ חומרים שלא תורמים לאומה. כנ"ל לגבי פעולות,

קבוצה, סניף וכו' מהמתודה הקודמת.

קפיצה לרוחק: מי שקופץ מאיפה שהוא נמצא, רוצה לקפוץ כי זה מה שאמרו לו לעשות יגיע קרוב. אבל מי שרוצה להתקדם ושואף להגיע

רחוק, יקח תנופה ויתאמץ ואכן יגיע רחוק יותר מהראשון. אם נרצה להגיע רחוק בהדרכה ונעבוד לפי זה- נגיע רחוק, ואם נעשה דברים כי

זה מה שכתוב בחוזה עליו חתמנו כשנכנסנו להדרכה (אנחנו יודעים שלא היה כזה באמת…) אז הכל יראה רדוד וזה לא שווה כלום!

סדר וניקיון: מפזרים שמות של זמרים/ שחקנים/ רבנים (להבדיל…) וכו' ושואלים מה עושה את האנשים האלה גדולים? הרעיון הוא שיש

חוק שימור החומר, האדם לא מוסיף ולא מוריד כלום מהעולם הזה, כל מה שהוא עושה כאן זה סדר. אנשים גדולים הם אנשים שעושים

הרבה סדר. זמר טוב לוקח צלילים קיימים ומסדר אותם בצורה שנשמעת טוב, ר' נחמן מעיד על עצמו שעד גיל 17 הוא היה כלומניק עד

שהוא החליט לקחת את עצמו בידיים והתחיל ללמוד. וגם על הנצי"ב מספרים שהחל ללמוד לאחר ששמע את הוריו משוחחים במטבח על

כך שאין עוד טעם שילמד, בכל מקרה לא יצא ממנו משהו – ואז בא עליהם בוכה התחנן לקבל עוד צ'אנס, ומאז… מה שעושה את האנשים

האלה גדולים זה שהם לא מסתפקים בכשרון המולד שיש או אין להם אלא עובדים ומשקיעים ועושים סדר. שלמה ארצי לא מנגן במועדונים

שכוחי אל למרות שהוא ידוע ומפורסם, הוא משקיע בעטיפות של הדיסקים, מופיע ברמה ובגדול, עובד כל פעם, מתפרע עם הדמיון

ומחדש- וכל זה בסה"כ עושה לנו סדר בצלילים, והוא מצליח…

עוד רעיונות

• השיר דון קישוט – כעין הדיון על האגדות למעלה
• המופע של טרומן כנ"ל