מערך פרט בתוך הכלל/ פעולה2- ערך התרומה וההתמסרות לכלל

---

מטרת הפעולה:

חניכים ילמדו על החשיבות שבהשתייכות לקבוצה (כלל) וההתבטלות אליה תוך התמקדות בקבוצה (לעומת הפרט).

מבנה הפעולה:

• תרומה לכלל
• ערך ההתמסרות לכלל ולמענו.
• האם באמת אפשר להתמסר לכלל?

מהלך הפעולה:

• תרומה לכלל

לפני הפעולה נארגן ביחד עם החניכים התנדבות קבוצתית שהקבוצה תצא אליו שלא באחד מימי הפעילות בסניף.

לאחר ההתנדבות נדון עם החניכים מדוע חשוב להתנדב והאם מתנדבים גם שכשזה לא עושה טוב למתנדב בגלל החשיבות שבהתנדבות

או, שמתנדבים רק במקום שעושה טוב למתדנב.

נבקש מחניכים לערוך רשימה יומית של מעשים טובים שהם עושים שאין בהם נגיעה אישית או אינטרס אישי בעשייתם.

נבקש מהחניכים להביא את הרשימה לפעולה הבאה.

• הערך ההתמסרות לכלל ולמענו

‫

שלב א':

נשחק עם החניכים תופסת מוחלפת.

כללי המשחק הם כמו בכל תופסת – יש תופס וכל השאר נתפסים.

‫המשחק יגמר כשהתופס יתפוס באופן מוחלט את מספר הנתפסים שנקבע מראש.

נתפס מוחלט – חניך שייתפס כמספר הפעמים שנקבע יחשב למי שנתפס בצורה מוחלטת ויהיה מחוץ למשחק.

הערה: בקבוצת של עד 10 חניכים מומלץ שחמש תפיסות יחשבו לתפיסה מוחלטת ומספר החניכים שצריכים להיתפס כדי לגמור את

המשחק יהיה בהתאם חמישה.

בקבוצות של של 10-20 חניכים מומלץ שארבע תפיסות יחשבו לתפיסה מוחלטת ומספר החניכים שצריכים להיתפס כדי לגמור את

המחשק יהיה בהתאם ארבעה חניכים.

בקבוצות של של מעל 20 חניכים מומלץ ששלוש תפיסות יחשבו לתפיסה מוחלטת ומספר החניכים שצריכים להיתפס כדי לגמור את

המחשק יהיה בהתאם שלושה חניכים.

חניך שנתפס צריך להכריז בקול "נתפסתי".

‫החניך אחראי לספור את הפעמים שהוא נתפס.

איך נשתחרר מ"התפיסה"?

חניך אחר יתפוס את מקומו של החניך שנתפס על ידי התופס. החניך ייגש אל החניך התפוס, יעמוד לצדו ושני החניכים יצעקו יחד

"החלפנו" והחניך השני יעמוד היכן שעמד החניך הראשון.

מה יקרה אחרי שמתחלפים?

החניך שהיה תפוס- יוכל להסתובב חופשי כמי שלא נתפס (אך עדין יזקוף לחובתו שנתפס) ואילו החניך שלקח את מקומו ינהג כמי שנתפס

(אך לא יזקוף לחובתו שנתפס בעקבות ההחלפה).

דרך נוספת להשתחרר:

אם התופס יגע בחניך הנמצא במצב של "תפוס", החניך התפוס ישתחרר. אם מדובר בחניך שהחליף חניך אחר הוא לא יזקוף לחובתו

בנגיעה זו "תפיסה".

אסור לתופס "לשחרר" חניך ולתפוס אותו מיד לאחר מכן.

הערה: ניתן להגביל את התופס בחוקים נוספים [לדוגמא: אסור לתופס לתפוס את אותו חניך אם הוא לא תפס (לא כולל שחרורים של

חניכים תפוסים אחרים) מספר מסוים של חניכים לפני כן וכד').

שלב ב':

נשאל את החניכים מדוע הם עזרו לחבריהם התפוסים להשתחרר תוך הגבלת חופש התנועה  שלהם והסתכנות בתפיסה עצמית שלהם?

נדבר עם החניכים על היכולת של אדם לשכוח מעצמו לטובת האחר ובאפשרות כי האדם יוָתר על צרכיו האישיים בשביל הכלל.

• האם באמת אפשר להתמסר לכלל?

נחלק לחניכים את "הנני" של הרב אלימלך בר שאול זצ"ל (נספח 1).

נבקש מהחניכים לא לקרוא את "הנני" ונקריא בפניהם את הדברים הבאים:

"כל תפילה שאין מתפללים בשם כל ישראל אינה תפילה" (רב פנחס מקוריץ)

נבקש מהחניכים לקרוא לעצמם את "הנני".

נשאל את החניכים מדוע מתפללים בלשון רבים, האם הם מזדהים עם זה והאם הם תמיד נענים לקריאה של "הנני" שמתגלה בחיים

האישיים שלהם.

הערה: אפשר לדון עם החניכים על הביטוי של האישיות הייחודית שלהם בעשיה בשביל כולם אך לא להגיע לדיון האם השנים סותרים זה

את זה.

נפזר בחדר קטעי עיתונות נבחרים (נספח 2).

נבקש מהחניכים לומר מה מאפיין את כל אחד מהאישים בקטעים המפוזרים.

הערה: נדגיש בפני החניכים שלמרות שמדובר באירועים של "חיים ומוות", מה שמייחד את האנשים בקטעים הוא ההתבטלות האישית

הפרטית וההתמסרות לאחר ולכלל.

נדגיש בפני החניכים שהתודעה של מסירות נפש למען הכלל לא נולד ביום אחד אלא לאחר תהליך של למיד, חינוך והפנמה של ערך הכלל

וחשיבותו ומכך מגיעים להתמסרות והתבטלות של הפרט לכלל.

נשאל את החניכים מה הם היו עושים במצבים אלו (מצד האמירה וב-"שעת המבחן").

נשאל את החניכים האם ההתמסרות וההתבטלות לכלל מתבטא כל הזמן ואיפה זה בא לידי ביטוי בחייהם.