דרוש שליח

---

דרוש שליח

מטרת הפעולה:

החניכים ישתמשו בכוחות שניתנו להם למען החברה.

מבנה הפעולה:

א. כי אני מאמין בכוחי?

ב. כח=אחריות.

ג.  מה אתם הייתם עושים?

ד. סיכום

מהלך הפעולה:

א. כי אני מאמין בכוחי?

מה אני אהיה כשאהיה גדול?

מכינים ערמה של כרטיסיות שעל כל אחת מהם רשום מקצוע (נספח 1). נותנים לחניך אחד את הערמה, והוא צריך להעביר

אותה לחניך שהמקצוע שרשום בכרטיסיה הראשונה הכי מתאים לו. החניך שקיבל עכשיו את הערימה, שומר את הכרטיס

שעליו המקצוע שנאמר שמתאים לו, ומעביר את החבילה לחניך שהמקצוע שרשום בכרטיסיה שעכשיו היא העליונה הכי

מתאים לו, וכך הלאה.

דיון:

# לפי מה החליטו איזה מקצוע מתאים לאיזה חניך?

# למה דבר מסויים מתאים לחניך זה ואינו מתאים לחניך אחר, וההפך?

# למה לכל אחד מאיתנו תכונות שונות, כוחות שונים?

# מאיפה הגיעו הכוחות האלו?

ב. כח= אחריות

מחלקים את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה עומדת בטור (אחד מאחורי השני). כל פעם ישאל המדריך את החניך

הראשון בטור שאלה (נספח 2). רק לחניך העומד ראשון מותר לענות ולקבוצה אסור לעזור לו. אם החניך עונה נכון הוא

מקבל רמז לשאלה הבאה (נספח 3), ועובר לסוף הטור, כך שחניך אחר עומד ראשון וצריך לענות על השאלה. מותר

להעביר את הרמזים בין החניכים, אך אסור להם לדבר. מנצחת הקבוצה שעונה על הכי הרבה שאלות.

בשלב הראשון ראינו שלכל אחד מאיתנו יש תכונות וכוחות מסויימים, שייחודיים לו ולא במקרה זה כך. הקב"ה חילק את

הכוחות בעולם בצורה לא שווה. לכל אחד נתן כוחות אחרים (וגם כמות שונה), ואם עשה כך כנראה יש לא סיבה טובה לכך

(גם אם יגידו חניכים שתכונה מסויימת הם קיבלו מההורים\משפחה\חברים בכיתה וכד' – מי שם אותם בסביבה הזו? מי

דאג שיוולדו למציאות הזו דווקא?). האדם נברא בתור שליח. עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי

השליחות…

ג. מה אתם הייתם עושים?

מניחים בפני החניכים כרטיסיות עם כל מיני סוגים של 'כוחות' (ידע במתמטיקה, כישרון אומנותי, כושר אירגוני, זמן פנוי, כח

פיזי, כישרון בתיקון מכשירים, כח קניה, כסף, יכולת הקשבה וכד'). יש להכין מכל 'כח' כמה כרטיסים. מבקשים מכל חניך

לקחת את הכוחות שהוא חושב שיש לו (אפשר לקחת יותר מאחד). מבקשים מכל חניך לחשוב מה הוא יכול לעשות עם

הכוחות שהוא לקח, או לפחות עם אחד מהם (אפשר שכל כמה חניכים שלקחו את אותו 'כח' יחשבו יחד).

עכשיו נדבר על גבולות האחריות:

עד לאיפה מגיעה האחריות? אסור לי לעשות נזק לאחר באופן פאסיבי, אך יותר מכך – עלי לפעול באופן אקטיבי בכדי למנוע

נזק: "הרואה מים שוטפין ובאין להשחית בניין חברו, או להשחית שדהו, חייב לגדור בפניהם ולמונעם,  שנאמר: "לכל אבידת

אחיך"" (רמב"ם, הלכות גזילה ואבדה יא, כ), עלי לקפוץ למים ולהציל אדם שטובע, עלי לעשות כל שביכולתי כדי להציל

יהודי אחר ולדאוג לו…

(הרב יהודה טרופר)

זו גם הזדמנות למדריך להציג בפני החניכים פרוייקטים שכבר נעשים (דוגמאות בנספח 4)

ד. סיכום

העובדה שיש לנו כח מסויים– מחייבת אותנו לעשות איתו דבר מה. על פי הוראות המשחק אם חניך לא ידע תשובה

לשאלה, היה אסור לקבוצה לעזור לו–וכך כל הקבוצה הפסידה מזה שלא כל החניכים השתמשו בכל הכח שלהם. מצד שני

אם חניך שקיבל רמז לתשובה לא היה מעביר אותו לחניך שאחריו – כל הקבוצה הייתה מפסידה מזה. אותו חניך קיבל כח

מסויים, ועם הכח הזה הוא יכל לקדם את כל הקבוצה. יותר מזה – החניך שקיבל את הרמז היה צינור בשביל להעביר את

המידע. כך גם אנחנו – אנחנו צינור! יש לנו כוחות, ועלינו להשתמש בהם בכדי להוסיף טוב.

"הוא הנותן לך כח" – הקב"ה הוא זה שנותן לנו את הכוחות. לשם מה הוא נותן אותם? "לעשות חיל"…

הערה למדריך: חודש ארגון הוא הזדמנות מצויינת לראות ולהראות לחניכים את כשרונתיהם השונים – איך חשוב שכל אחד

יביא מעצמו את מה שהוא יכול למען הקבוצה…

קטע מקסים לסיכום:

את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, התקופה מוגדרת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל

להבין רק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו

וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את

שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של

שליח. זו שליחות שאי אפשר לקיימה והיא מחוסרת כל ערך. מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו גם

את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם מילוי שליחותו

(הרב סולובייצ'יק)

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *