הולכים אל הלא נודע

---

הולכים אל הלא נודע

 

 

 

 

מטרת הפעולה:

 

החניך יפתח למושג התת מודע ולהשפעתו המשמעותית על האדם.

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. הבנת המושג "תת-מודע"

 

ב. איך זה משפיע עליי?

 

ג. הגישה היהודית לאומנות

 

ד. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א. הבנת המושג 'תת מודע'

 

שלב א'- צוות בידור:

 

חלק מהחניכים מרכיבים "צוות בידור", להקה (בשבת) + רקדנים. ביום חול יש להביא מוסיקה מתאימה. מבקשים

 

מה"להקה" לנגן שיר או משמיעים מוסיקה והרקדנים מתבקשים לרקוד בהתאם. פעם ראשונה שיר חסידי, פעם שניה דיסקו

 

/ היפ- פופ / טרנס, פעם שלישית סלו / קלאסי. מובן שבלי לתאם, ובלי לסכם הרקדנים ירקדו בהרמוניה נפלאה ובדיוק

 

בסגנון המתאים.

 

 

שאלה – איך הרקדנים ידעו איזה סגנון ריקוד לבחור? איך כל הרקדנים רקדו באופן דומה?

 

 

שלב ב'- בלומה וטיקטי:

 

ביום חול- מחלקים שני דפים חלקים לכל חניך, ומבקש מהם לצייר "בלומה", על דף אחד "טיקטי" על הדף השני. חוזרים

 

ואומרים בלומה, בלומה, בלומה, טיקטי, טיקטי ומבקש מהחניכים לצייר כל מה שעולה להם בראש כשהם שומעים את

 

המילים הנ"ל.

 

 

בשבת- יש להכין מבעוד מועד שתי צורות בריסטול- צורות עגולות (עיגולים, גלים, שבלונות וכל צורה אבסטרקטית אחרת)

 

וצורות חדות (משולשים, שפיצים, חרבות, פסים, מקלות ריבועים וכ"ו) ועל החניכים לבחור צורה שמזכירה "בלומה" וכן צורה

 

שמזכירה "טיקטי".

 

 

דיון:

 

# מה ציירו/ בחרו החניכים? רוב החניכים יקשרו צורות עגולות ל"בלומה" וצורות חדות ל"טיקטי" (בדוק!).

 

# מדוע דווקא צורה כזו או אחרת?

 

 

קשה לענות על תמיהות אלו מכיוון שאין תשובה רציונלית, כמו שאין הסבר לוגי מדוע כל הרקדנים "ידעו" לרקוד את הריקוד

 

המתאים לפי מוסיקה מסוימת. שני השלבים האלו מוכיחים שקיים אצל כל חניך וחניך "תת מודע", שמשפיע על מעשיו

 

בצורה חד משמעית.

 

 

# מהו תת המודע? הפסיכולוג המפורסם זיגמונד פרויד גילה לראשונה את התת מודע. הוא חילק את אשיות האדם

 

לשלושה חלקים:

 

1. המודע- כל פיסת ידע שהאדם קולט ומסוגל לפלוט באופן מיידי. אדם ממוצע יכול לקלוט שבע פרטים ולפלוט אותם מייד.

 

2. הסמוך למודע- מה שמכונה "הזיכרון" של האדם, כל מידע שהאדם קלט והוא מסוגל לשלוף מתוכו. לדוג' מספרי טלפון,

 

חומר למבחן, תאריכי יומולדת וכ"ו.

 

3. תת- מודע- מה שמכונה "פח הזבל של האשיות". הוא מכיל כל חוויה, זיכרון, מחשבה, הרגשה וכל דבר אחר שעבר על

 

האדם מאז היותו עובר.

 

 

התת מודע משפיע על האדם מבלי שהוא שם לב ומכאן קיבל את כינויו "תת מודע" או "הלא מודע". איך ואיזו חוויות מגיעות

 

לתת מודע? חוויות ילדות או כל חוויה שאינה משמעותית לאדם ביומיום נדחקות מהמודע לסמוך למודע ומגיעות לתת מודע,

 

שמה יש מקום בלתי מוגבל, ושמה החוויות נחות עד לרגע בו הן הופכות למשמעותיות, ואז הן צפות מעלה מעלה. חוויות

 

טראומתיות שהאדם מתקשה להתמודד אתם נדחקות אל התת מודע, שמה הן נחות וכך הן פותרות את האדם מלחוש את

 

הכאב והחרדה שהן מעוררות. הן אינן נעלמות אלא משפיעות  על האדם מבלי שהוא מודע לכך, והן עלולות לצוף ברגעי

 

משבר במשך החיים. אומנות- כל סוג של אומנות שהאדם נחשף אליו מגיע ישירות אל התת מודע שלו, מבלי שהוא שם לב

 

אליו ומבלי שהוא מסוגל לחסום את זה. אומנות היא השפה של התת מודע.

 

 

נספר לחניכים על ניסוי הקוקה – קולה:

 

חברת פרסום באמריקה רצתה לבדוק את השפעת פרסומות על התת מודע, וערכה את הניסוי הבא: בהקרנת סרט בקולנוע

 

הן פזרו תמונה של פחית קוקה – קולה כל אלפית שניה. העין האנושית זקוקה ליותר זמן על מנת לקלוט תמונה, כך שאת

 

הפחית העין לא ראתה אך תת המודע קלט. בהפסקה, 90 אחוז מהצופים בסרט ה"מושתל" בחרו לקנות קולה, זה בניגוד

 

לשאר הצופים שאולמות האחרים הקולנוע. כאשר נשאלו לסיבת הבחירה, לא ידעו להשיב, פשוט אמרו שככה "בא להם".

 

שיטה זו של פרסום נאסרה לפי החוק מכיוון שהוא נוטל מהלקוח את הבחירה החופשית.

 

 

ג. הגישה היהודית לאומנות

 

סיפור ההיפנוזה:

 

צייר ציר ציור, כאשר נשאל מה המשמעות מאחורי הציור, השיב כך וכך. הפנטו את אותו הצייר ותחת היפנוזה הראו לו את

 

ציורו ושאלוהו למשמעות הציור. הצייר הרחיב בדיבורו כך וכך הלאה והלאה הרבה מעבר למה שסיפר לפני כן. שאלו מעובר

 

אורח, מה הוא רואה בציור של אותו צייר. השיב מה שהשיב. הפנטו אותו, חזרו ושאלוהו, השיב בדיוק כמו הצייר המהופנט!

 

מבלי להכיר ומבלי לשוחח מאומה עם אותו צייר!

 

 

סיפורים אלה מדגישים את ההשפעה הלא מודעת של התת מודע עלינו ועוצמתו דווקא דרך אומנות (אומנות על כל גווניה:

 

שירה, פיסול, קולנוע, הצגה, ציור, וכו'). אומנות היא השפה של התת מודע. דרך האומנות התת מודע שלי התקשר אם

 

התת מודע של האחר. סיפור ההיפנוזה המחיש את הנקודה הזו בצורה חזקה. מה התת מודע של האומן מעביר לתת מודע

 

שלי? כל הנחות היסוד של אישיותו, שאיפותיו, חוויותיו. כל התוכן שיש לו בנפש, דברים שהוא אפילו לא מודע להן. דברים

 

אלה משפיעים על יצירותיו, המסרים המודעים של יצירותיו יכולים לתת כיוון לתוכן של התת מודע אך כל מה שיש בתת

 

מודע אף אחד לא יכול לדעת, אפילו לא האומן עצמו.

 

 

נשאל את החניכים:

 

# מה דעתנו על כך?

 

# האם אנחנו מוכנים 'לבלוע את הצפרדע' – את מה שמשדרת לנו האומנות?

 

# האם יש דרך למעט את ההשפעה?

 

 

(עצם המודעות להשפעה ממעיטה בקצת את השפעות התת מודע. כאשר אדם נכנס לסרט ומודע שבזמן ההקרנה הוא יהיה

 

חשוף להשפעה, והוא מתנגד לזה הוא מזעיר את תופעת ההשפעה בקצת. הדרך היחידה להישמר מנזקי התת מודע היא

 

ע"י הקפדה בחשיפה אל אומנות. אדם צריך לבחון כל אומן לגופו ולברר אם הוא מעוניין שאישיותו תשפיע על התת מודע,

 

אם הוא חיובי או שלילי, אם הוא בונה או הורס.)

 

 

# למה צריך אומנות בעולם? מה אכפת לי מהתת מודע שלי או של אחרים? אם זה כל כך מסוכן בשביל מה זה קיים

 

בעולם?

 

 

כעת נעבור אל השאלה המרכזית שלנו: מה יש ליהדות לומר על אמנות?

 

 

לימוד –

 

"הספרות הציור והחיטוב, עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים העומדים בעמקי הנפש האנושים, וכל זמן שחסר

 

עוד אף שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על מלאכת האומנות

 

להוציאו. מובן הדבר שרק אלאה האוצרות שבהתפתחותם מבסמים הם את אויר המציאות טוב ויפה לפתח. "

 

(עולת ראי"ה ב' הקדמת הרב קוק לשיר השירים)

 

 

"מי שיש לו נשמה של יוצר, מוכרח הוא לייצור רעיונות, אינו יכול להסתגר בתלמודו, כי הלימוד יצמצם את שלהבת הנשמה

 

העולה מאליה ואי אפשר לעוצרה במהלכה.

 

(אורות הקודש א' קע'ז)

 

 

"הזלזול שיש לעוסקים בקודש בתרבות (=אמנות) אינו על מה שיש בה, אלא על מה שאין בה על מה שמנותקת היא מאור

 

החיים של מקור הכל."

 

(אות הקודש ג' שכז')

 

 

ד. סיכום

 

בעולם שלנו קיים מושג 'התת מודע' – אנחנו קולטים דברים ולא מודעים לכך. האומנות הינה כלי מרכזי שבאמצעותו

 

מועברים שדרי תת מודע (שלצערנו במציאות אינם דווקא חיוביים…) לפי דברי הרב קוק תפקיד האומנות על כל צורותיה,

 

לבטא מושגים רוחניים עמוקים שלא באים לידי ביטוי בשפה רגילה, בדיבור או בשיחה. כפי שראינו, האומנות מעבירה

 

מסרים עמוקים מאוד בנפש, ולנו יש חובה לתת לכל רבדי הנפש שלנו מקום. הרב מדגיש שכל עוד יש אפילו מעט ממעמקי

 

הנפש שלא יוצאים מהכח לפועל- סימן שהאומנות עוד לא עשתה את שלה, שעוד יש לה להעמיק. אסור שיהיו כוחות טובים

 

בנפש האדם שלא מתבטאים, ואומנות היא הדרך לבטא אותם. הרב מסתייג ומבהיר שיש להשתמש באומנות רק על מנת

 

להוציא את הכוחות החיוביים בנפש, את מה שעושה "ריח טוב" לעולם. בנוסף, אומר הרב קוק שבעתיד לבוא שרי קודש יהיו

 

שרי קודש. רק אדם במעמד של שר, מנהיג, מתוקן יהיה ראוי לעסוק ב"שירה", ביטוי של אומנות, מכיוון שכל העוסק

 

באומנות מהווה מקור השפעה כה משמעותי על הציבור. בבית המקדש הלוויים הם עסקו בשירה ונגינה, אנשים קדושים

 

וטהורים, הלוויים הם אנשי חינוך בערי המקלט, אנשים בעלי אישיות חיובית מקרינה שכל תקשורת והשפעה של התת מודע

 

שלהם על הציבור היא חיובית ביותר.

 

 

שנזכה במהרה בימינו אמן!