ממלכת כהנים
ממלכת כהנים
מטרת הפעולה:
החניכים ישאפו לקיום החברה היהודית כמודל לחברה תקינה
מבנה הפעולה:
א. עם ישראל- מודל לאומות
ב. היכרות עם גישות שונות לחיים בחברה
ג. לימוד הגישה היהודית
ד. סיכום
מהלך הפעולה:
א. עם ישראל- מודל לאומות
על רצועה ארוכה של בריסטול (כמו סרגל גדול…) רושמים משימות שונות (נספח 1).
נותנים לכל חניך 20 כרטיסים בצבע ורוד, ו-20 כרטיסים בצבע צהוב. בכרטיסיות הורודות מבקשים מהחניכים לדרג איזו
מהמשימות לדעתם היא תפקיד של עם ישראל (להניח מספר כרטיסיות מעל המקום המתאים בסרגל, לפי עד כמה הם
חושבים שזה תפקידו של עם-ישראל דווקא). בכרטיסיות הצהובות, בקשו מהחניכים לדרג באותו אופן עד כמה הם חושבים
שהם יכולים להשפיע בנושא הזה.
מקריאים את הקטע "ילד עם כיפה" או "בחור עם כיפה" (נספח 2) ושואלים – למה מצפים מהילד הזה ליותר? למה תמיד
מצפים מדתיים להתנהג בצורה נימוסית יותר, מכובדת יותר, אדיבה יותר? מדינת ישראל תמיד נמצאת בפוקוס של העולם
– תמיד מסתכלים עלינו מה אנחנו עושים, ואנחנו סופגים ביקורת כמעט כדבר שבשגרה… הרבה פעמים אנחנו מתלוננים על
כך שמבקרים מעשים של מדינת ישראל, שכשאר הם קרו בצורה קשה יותר בעמים אחרים לאף אחד זה לא הפריע.
מדוע זה קורה?
יתכן מאוד שיש בזה מימד של אנטישמיות, אך יש בזה גם יסוד עמוק יותר. כמו שמדתיים מצפים ליותר, כיוון שהם נתפסים
בציבור כמייצגי התורה, מייצגי הקב"ה וממילא מייצגי המוסר, הצדק וההתנהגות הראויה, כך קורה גם ביחס בין עם-ישראל
לאומות העולם. אומות העולם מצפות מעם-ישראל להתנהג בצורה מוסרית יותר, נאותה יותר, נכונה יותר כי זה אכן תפקידו
של עם-ישראל!!! עם ישראל הוא אור לגויים, זה אומר שהוא צריך לשמש דוגמא ומופת, ולהיות הכי הכי בכל תחום. לכן כל
המשימות שציינו למעלה הם תפקידים של עם ישראל, יכול להיות שיש איזשהו מדרג בינהם וסדר עדיפויות – אבל בסופו
של דבר בכולם אנחנו צריכים להתמחות.
הערה חשובה: אמנם יש יסוד בקדושה בעובדה שאומות העולם מצפים מאיתנו לאמות מוסר גבוהות יותר, אבל חשוב לשים
לב לכך שהעולם שופט אותנו על פי אמות מוסר מערבי, שאינו תמיד בהכרח מוסר. עם ישראל צריך להיות קשוב למוסר
היהודי שאליו מנחה אותנו התורה, ולא למוסר המערבי…
במערך הפעולות הקרוב אנחנו נתמקד בנושא אחד שהוא אולי הבסיסי ביותר ומורכב מכמה הבטים- איך החברה שלנו
צריכה להיות בנויה?
ב. היכרות עם גישות שונות לחיים בחברה
משקיעים– החניכים מייצגים חברי ועדה שמונתה להחליט מה לעשות עם סכום כסף מסויים שהגיע למשרד החינוך. ישנן
שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה – להשקיע בכיתת מחוננים חדשה. אפשרות שניה – פרוייקט מיוחד לנערים בחינוך
מיוחד. (אפשר לעשות זאת כמשחק תפקידים – לחלק את הקבוצה ל-2 שכל תת-קבוצה צריכה לשכנע את המשקיעים
לבחור בפרוייקט שלה).
נקודות לעיבוי הדיון:
# למה להשקיע בכיתת מחוננים?
להשקיע בחכמים זו השקעה שמחזירה את עצמה- אם נפתח את היכולות שלהם הם יגדלו ויהיו מדענים וכד', ויעזרו לפתח
את המדינה טוב יותר – דבר שיתרום גם לכלכלה, גם לביטחון, גם לפיתוח התעשייה ועוד. אם נשקיע בכיתת החינוך-מיוחד,
זה יעזור רק לאותם ילדים ספציפים, אם נקדם את המחוננים זה יעזור לכלל החברה.
# למה להשקיע בכיתת החינוך מיוחד?
מטרת הפרוייקט המוצע היא לעזור לאותם נערים לפתח מיומנויות חיים, כדי שיוכלו להשתלב במעגל העבודה, ובחברה
בכלל. הילדים המחוננים יוכלו להסתדר ולהתקדם לבדם בחיים, לעומת זאת הנערים הללו, צריכים הדרכה והנחייה בכדי
לנהל את חייהם בצורה טובה ונכונה, ובכדי שיוכלו לצאת לעבוד בהמשך. השקעה בהם עכשיו תעזור להם להכנס למסלול
חיים נורמלי.
אז במי עדיף להשקיע? בחזקים או בחלשים? (אנחנו נשתמש כאן במילה חלשים בשביל לייצג את אלו הנחשבים חלשים
יותר בחברה – עניים, נכים, זקנים וכד'. אך זהו ביטוי שעושה עוול עם חברה זו. הם אינם בהכרח חלשים בכל תחומי החיים
(ונדבר על זה בהמשך בעז"ה), וכנגד חולשה מסויימת שיש בהם יתכן מאוד ויש בהם חוזקים אחרים. ובנוסף – גם לאלו
הנחשבים חזקים מבחינה חברתית יש חולשות.ביטוי זה נבחר מתוך נוחות בלבד). כמובן שהכי טוב להשקיע בשניהם אך
לא תמיד הדבר מתאפשר.
ההחלטה נובעת מעולם ערכי וסדר עדיפות חברתי. זו לא סתם החלטה כלכלית, זו החלטה שבסיסה בגישה מוסרית
עקרונית. ביוון העתיקה ההשקעה העיקרית היתה בחזקים. התפיסה הערכית טענה שמי שיש לו כח ויכול לתרום לחברה,
זכאי להיות חלק ממנה. מי שחלש, אינו יכול לתרום לחברה ואפילו זקוק לסיוע שלה, ולכן אין לו זכות קיום. על האדם
ל"קנות" את זכותו להיות חלק מהחברה באמצעות היותו חזק, בריא, ותורה לה מבחינה פיזית. מתוך גישה זו היוונים זנחו,
הגלו למקומות נידחים ולעיתים אף הרגו את החלשים, הנכים, הזקנים, בעלי המומים וכו'. הם נתפסו כנטל על החברה
וכחסרי זכויות.
כשמדינת ישראל היתה צריכה להחליט מהם החוקים לפיהם יקבעו הזכויות הכלכליות של האזרחים בה, היא עמדה בפני
התלבטות ערכית. לצערינו, הנחיות התורה לא היו אפשרות והמדינה התנהלה לפי עולמות ערכיים הזרים לנו.
פורסים כרטיסיות עם כותרות השיטה (נספח 3) מסבירים:
יכולת העבודה היא הקובעת
כל אדם זכאי לשירותים מהחברה לפי התפוקות שלו מהעבודה. אדם צריך לעבוד ולחסוך לעצמו, וכאשר יגיעו ימים קשים,
הוא יוכל לפרנס את עצמו מהחסכונות. לפי גישה זו, לחברה אין אחריות על האדם. היא רק שומרת לו את הכסף שהוא
הרוויח לזמנים קשים יותר. גישה זו היוותה בעיה קשה ביחס לבעלי נכויות שאינם יכולים לעבוד, וכן לעולים חדשים מבוגרים
שעלו ארצה וביקשו קצבאות כמו הקשישים הישראלים למרות שלא עבדו כאן בצעירותם.
הרצון לעבוד הוא הקובע
החברה מבינה שלא כולם יכולים לעבוד, כי לא כולם מוצאים עבודה. יש יותר אנשים צעירים מאשר משרות פנויות. אבל
החברה לא רוצה לתת מתנות חינם ולכן היא מארגנת "עבודות יזומות". כל אחד צריך לעשות משהו, להתאמץ, להראות
שאתה רוצה לעבוד, ואז תהיה זכאי לקבל קצבאות מהחברה, למרות שאין לה תפוקה ממשית ממך. כשהחברה התנהלה
כך היא ממציאה עבודות לאנשים. אומרים להם להזיז ערימת אבנים ממקום למקום, ולמחרת להחזיר אותם. זה מתבטא
בחתימה על טופס אבטלה מידי יום (קום בבוקר, תשקיע, תחתום, תתאמץ, ואז תקבל כסף) וכו'.
קצבאות כלליות
גישה נוספת יונקת גם היא מהרווח שיש לחברה מההתנהגות של הפרט. החברה מחליטה להשקיע ולעזור למי שיש לה
רווחה עתידי ממנו. לדוגמא: קצבאות ילדים- כל משפחה שנולד לה ילד מקבל כסף מהמדינה. לא משנה מה מצבה הכלכלי
של המשפחה, ועד כמה היא זקוקה או לא לכסף. המדינה רוצה לעודד ילודה ולכן היא משקיעה כסף בילדים (לצערינו, כיום
אנחנו רואים תופעה הפוכה. המדינה החליטה שלא מתאים לה משפחות מרובות ילדים, ולכן היא מורידה את קצבאות
הילדים מהתקציב). למדינה חשוב שיהיו משכילים וחוקרים, אז היא נותנת מילגות לסטודנטים. החברה רוצה לתמוך בעליה
כי היא חושבת שזה יעשה לה טוב, אז היא נותנת מענקים לעולים חדשים, ולזוגות צעירים, ומוכנה "לספוג" אנשים מבוגרים
שעלו לארץ עם הילדים הצעירים והחזקים שלהם. בכל המקרים האלו, החברה משקיעה את הכסף והמשאבים במה
שלדעתה יתרום לפיתוח החברה, בלי קשר למצבו הכלכלי של האדם. לא בודקים אם הוא צריך או לא, אלא רק אם שווה
לעודד אותו ושווה להשקיע בו.
קצבאות סלקטיביות (מלשון סלקציה, בחירה)
המדינה מחלקת כסף רק לפי זכאות אישית. כלומר, האדם צריך להוכיח שהוא זקוק לכסף ואין לו יכולת להסתדר לבד. אדם
שיש לו נכות צריך לשכנע את החברה שהוא מסכן, ואין לו מספיק כסף להסתדר בכוחות עצמו, עליו לעמוד במבחנים פיזיים
ולהיכשל בהם, למלא טפסי בקשה, להביא הצהרות מהבנק על מצבו וכו'.
ישנן גישות רבות נוספות (שגם המדינה שלנו אימצה לעצמה בתקופות השונות). בכל בסיס של גישה עומד עולם ערכי
שמכתיב אותה. עומדת התפיסה לגבי אחריות החברה כלפי הפרטים שבה, ולגבי נחיצותם של החלשים בעולם.
ג. הגישה היהודית
טנק המצוות– מתחלקים לכמה קבוצות. כל קבוצה מקבלת תנ"ך ועליה למצוא את המקור עליו רומז המדריך (נספח 4) ולומר
על איזו אוכלוסיה מדבר המקור. הקבוצה הראשונה שאמרה מקבלת נקודה ומקריאה את הפסוק. ניתן להקל על הקבוצה
ולתת לה את שם הספר/ והפרק / לבקש מהם רק להתאים בין האוכלוסיה לפסוק.
| המקור | הפסוק | האוכלוסיה |
| שמות כב',כא
|
שנמנעו מהכביד במעשה או אפילו בדיבור על היתומים
והאלמנות שנאמר "כל אלמנה ויתום לא תענון". |
יתום ואלמנה |
| דברים יד,כח- כט | "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה
הַהִיא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ: ובא הלוי כי אין לן חלק ונחלה עמך
והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך…"
|
אלמנה, יתום ולוי |
| שמות כב,כד | אם כסף תלווה את עמי את העני עמך
לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליך נשך |
עני |
| דברים כד,יב- יג | "ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב חו את
העבוט כבוא השמש ושכב בשלמותו וברכך ולך תהיה
צדקה לפני ה' אלוקיך" |
עני |
| דברים טז, יט | "לא תטה משפט ולא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי
השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". |
כל אדם מישראל |
| דברים כד, יט | "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב
לקחתו לגר וליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך…" |
גר יתום ואלמנה |
| ויקרא יט,יג | "לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר עד
הבוקר" |
שכיר |
| ויקרא יט,יד | "לא תקלל חרש ולפני עוור לא תתן מכשול ויראת מאלוקיך
אני ה'" |
חרש,עיוור,אדם עם מום |
| דברים כב,א | "לא תיראה את שור אחיך או שיו נידחים והתעלמת מהם
השב תשיבם לאחריך" |
כל אדם מישראל |
| דברים כג,כ | "לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל כל דבר אשר ישך" | כל אדם מישראל |
| ויקרא כה,לו | "…ויראת מה' אלוהיך וחי אחיך עמך". | עני |
| דברים כד טו | "ביומו תתן שכרו ולא-תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו
הוא נשא את-נפשו ולא-יקרא… " |
שכיר |
היהדות מלאה במצוות שמחייבות את האדם להתייחס לחלש, לקחת אותו בחשבון, לתת לאחר בלי קשר למעשיו או
התנהגותו. העיוור לא צריך להצדיק את עצמו כדי שאני לא אכשיל אותו, והאלמנה לא צריכה להביא הצהרת הון כדי שיהיה
מותר לה לקחת לקט, שכחה או פאה.
# מהי גישתה של היהדות למבנה של החברה האידיאלית?
# מהם המניעים לנתינה לפי תפיסת היהדות?
# מי אחראי על החלשים בחברה ומדוע?
# מהו העיקרון ממנו נובעות המצוות האלו?
# איזה ערך צריך לבוא לידי ביטוי באמצעות ההנחיות האלו של התורה?
ד. סיכום
נותנים לחניכים חפיסת קלפים ומבקשים מהם לרשום את שם הקבוצה מהקלפים. אח"כ אומרים להם להוציא את כל
הקלפים שערכם פחות מ5 – האם רואים עדיין את שם הקבוצה?! טענת היוונים הייתה שהפקרת החלשים, תועיל לחברה
כולה, אך בעצם היא הועילה לחזקים שבחברה ולא לחברה כולה. החברה כוללת את כולם, גם את החלשים. ראינו שחפיסת
קלפים כוללת גם 3 ולא רק מלך, ובלי הקלפים החלשים החברה חסרה. יש סיבה לכך שהקב"ה ברא את החברה שלנו
מורכבת מכל מני סוגים של אנשים, ותפקידנו לקדם את כל החברה, לא רק את החזקים שבה. עלינו לבנות חברה שתהיה
צודקת וטובה לכלל האוכלוסיה שלה, ולא רק לאלו שביכולתם להשתלט עליה ולנהל אותה לטובתם האישית.
למה זה כך? כי אנחנו שליחים ? על כל זאת ועוד נלמד בפעולות הבאות….
* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *
-
גילאים
חבריא ב'
-
קטגוריה
אחריות
-
סוג הפעילות
פעולות
עוגיות
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על "אני מסכים", אתה מסכים לשימוש בעוגיות.
