מערך המאה פעולה 1

---

מערך המאה

פעולה א'

 

 

 

 

מטרת הפעולה:

 

החניכים יפגשו בחיי הפרט את השאיפה להיות מאה, אנשים שלא מסתפקים בבינוניות.

 

 

מבנה הפעולה:

 

א. דוגמאות מסביב

 

ב. האם ואיפה אנחנו כאלה?

 

ג. מאה באחד או שמונים בכמה?

 

ד. סיכום

 

 

מהלך הפעולה:

 

א.  דוגמאות מסביב

 

נציג בפני הקבוצה את התמונה של חדר ההלבשה של נבחרת יפן ואת התמונות של האוהדים מנקים את היציעים לאחר

 

ההפסד במונדיאל 2018 (נספח 1). נשאל האם מישהו מכיר את התמונות ונספר את הסיפור: נבחרת יפן בכדורגל הייתה

 

אחת הנבחרות המפתיעות במונדיאל של שנת 2018. במשחק שלה נגד בלגיה היא הובילה רוב המשחק, ובדקה האחרונה

 

של המשחק בלגיה כבשה את השער השלישי שלה, והדיחה את היפנים מהטורניר. היפנים היו עצובים ומאוכזבים מאוד, עד

 

כדי דמעות. אבל זה לא מנע מהם לעזוב את חדר ההלבשה כשהוא נקי ומצוחצח, עם שלט קטן עם המילה 'תודה' ברוסית.

 

היינו יכולים לחשוב שמדובר רק על הנבחרת שהיא כזו, אך תמונות האוהדים מנקים את היציעים מעידים שיש כאן תרבות

 

שלמה כזו.

 

 

נשאל – 

 

# מה מרשים בתמונות האלה ?

 

# האם זה רגיל או יוצא דופן? האם אנחנו מצפים מהם (מהשחקנים, מהאוהדים) לעשות דברים מהסוג הזה ?

 

# מי שמכיר קצת – איך זה כאן בארץ? (באירועי ספורט, בהופעות, בהצגות, בסרטים וכו') האם זה דבר רגיל שאנשים מנקים אחריהם כך ?

 

 

האם אנחנו יכולים לתת דוגמאות של אנשים שאנחנו מכירים שמתנהגים באופן כזה, של לעשות את הדברים עד הסוף?

 

(אפשר לחפש ולהכין מראש דוגמאות מהסניף של מעשים שראיתם – של חניכים ,בוגרים, מדריכים, מרכזת, שכנים, הורים

 

וכו'. או דוגמאות אחרות של אנשים שאתם מכירים או מקרים שאתם ראיתם).

 

 

ב. האם ואיפה אנחנו כאלה?

 

נשחק משחק שאפשר לנצח בו בעזרת 'עיגולי פינות': למשל, פלונטר. כל חברי הקבוצה עומדים בחלל החדר ונותנים אחד

 

לשני ידיים באופן כזה שהם מסתבכים זה בזה. משימתם היא לצאת מאותו פלונטר שהם יצרו מבלי שאף אחד יעזוב ידיים.

 

(למעלה, למטה ומכל הכיוונים..). כמובן אפשר לשחק את המשחק הזה באופן פשוט ומדויק, אבל אפשר גם מידי פעם

 

להחליק ולעגל פינות. ניתן גם לשחק תופסת של 2 קבוצות, שעם קבוצה אחת ממש מקפידים על החוקים ועם הקבוצה

 

השנייה מעגלים פינות, ובעצם כל משחק אחר שאתם אוהבים שיש בו פיתוי טיפה לרמות או לעקוף את החוקים. אפשר גם

 

לעשות סדרה של משחקים כאלה אחד אחרי השני. לאורך המשחק נצפה ונשים לב האם הכל נעשה 'כמו שצריך' או שהיו

 

עיגולי פינות פה ושם.

 

 

לאחר המשחק או המשחקים נעשה עיבוד –

 

# איך היה? האם היה כיף?

 

# האם מידי פעם היו עיגולי פינות או שעשינו הכל לפי הכללים? (למדריך – כאן אפשר לשלב בשאלה גם דברים שראית,

 

כמו – 'דני, שמתי לב שבשלב מסויים אתה עזבת יד לשנייה כדי לעקוף את יוסי. מה גרם לך לעשות את זה')?

 

# מה גורם לנו להתנהג כך? (במקרה והיו עיגולי פינות וגם במקרה שלא היו)

 

# האם תמיד אנחנו מתנהגים כך? באיזה מקרים כן ובאיזה מקרים לא? יש פעמים שחשוב לנו לעשות דברים 'עד הסוף'?

 

מתי, ולמה?

 

# האם בכלל חשוב לעשות דברים באופן שלם, עד הסוף? למה זה חשוב או למה זה לא חשוב?

 

# וכן הלאה אפשר להמשיך את הדיון בנושא, כשהמטרה העיקרית היא לברר עם עצמנו את המקום של עשיית דברים

 

בשלמות. אפשר גם לשלב בדיון מקרים שקרו בקבוצה לאחרונה ,אם יש כאלה. למשל אם הקבוצה הייתה באיזושהי משימה

 

לאחרונה (בתורנות ניקיון של הסניף, בהתרמה, בתחרות סניפית כלשהי, או כל דוגמה אחרת) – איך עשינו את זה, חפיף או

 

שלם?

 

 

כסיכום לשלב זה נקרא עם החניכים את קטע על הקמת התנועה (נספח 2):

 

"'עזרא' נוסדה ומעצבת את פעילותה מתוך ההכרה שרק האישיות השלמה וההרמונית, השוכנת בגוף בריא ומאחדת את

 

ידיעת התורה עם הכרת העולם. רק היא מסוגלת לצעוד בדרך היהדות השלמה. לנוכח דרכיה הקטנוניות של הפוליטיקה,

 

המשמשות את מטרותיה רק בהכרה ובמעשים חצויים, מכוננת תנועת 'עזרא', כיעדה החינוכי, את אידיאל האישיות

 

היהודית, הבוחרת מתוך רצונה החופשי והמודע את דרך היהדות הנאמנה לתורה.. אם לימוד התורה והבנת ההיסטוריה

 

היהודית יאפשרו את עיצוב המבנה הרוחני והנפשי של חבר 'עזרא' וגיבושו לאישיות יהודית אמיתית, מי יתן שהכרת

 

המציאות שמחוץ ליהדות תשלים את תמונת עולמנו, והאימון הגופני יעניק לנו את האיזון הדרוש כנגד המאמץ הרוחני. אז

 

תראה תנועת 'עזרא 'בחבר את המדריכים את הסיכוי הטוב ביותר לעיצוב האופי, לחישול כושר ההחלטה, העצמאות ורגש

 

האחריות" .

 

[מתוך ביטאון המדריכים 'ישורון' תשרי תר"פ (1920)]

 

 

ג. מאה באחד או שמונים בכמה?

 

ניקח שני מתנדבים מהקבוצה. לאחד מהם ניתן משימה אחת יחסית קשה (למשל לעשות מספר גדול של שכיבות שמיכה,

 

או לצייר ציור מאוד מפורט ומדוייק), ולשני ניתן שלוש משימות יחסית קלות יותר (מספר קטן של שכיבות שמיכה, לרוץ פעם

 

אחת מרחק לא גדול, ולהחתים את המרכזת על דף. או לצייר שלושה ציורים פשוטים). שני המתנדבים צריכים לסיים תוך

 

חמש דקות את המשימה שלהם. (אפשר לחילופין לחלק את הקבוצה לשתי תתי קבוצות, כשקבוצה אחת עושה את

 

המשימה האחת הקשה וקבוצה שנייה עושה את שלוש המשימות הפשוטות יותר). המטרה היא להמחיש סיטואציה שבה

 

אנחנו צריכים להחליט מה עדיף לנו, לעשות דבר אחד טוב כמו שצריך ברמה גבוהה או שלושה דברים ברמה פשוטה יותר.

 

נתחיל לשאול את שני המתנדבים (או נציגים מכל קבוצה) – איך היה? האם הם נהנו מהמשימה שהם קיבלו או שהם היו

 

מעדיפים את ההפוך? האם יותר קל או יותר אוהבים לבצע משימה אחת ברמה יותר גבוהה או לעשות שלוש משימות באופן

 

קצת יותר פשוט? איזה רווחים יש לכל צד? למה זה עדיף ולמה זה עדיף? אפשר לשלב בדיון דוגמאות מהעולם של

 

החניכים – להשקיע במקצוע אחד בלימודים או בכמה? עדיף להשקיע הרבה בחוג אחד או להשקיע בשלושה חוגים שונים?

 

 

נקרא ביחד את הקטע של הרב פינטו (נספח 3), ונסכם את הפעולה:

 

"כשאדם עושה דבר ואפילו הקטן ביותר, ישתדל לעשות אותו בשלמות מכל הלב ובכל כוחו. וכאשר האדם עושה דבר לא

 

בשלמות, נשאר חלל ריק בדבר[…] וכך מצאנו אצל אשת רבי עקיבא רחל, שהייתה בת עשירים, בת יחידה של העשיר

 

הגדול שהיה בירושלים. בבית אביה עבד אדם בן ארבעים שהיה רועה צאן, איש עני ופשוט, חסר ידיעה והשכלה, והיא רק

 

בת שש עשרה שנים, אך מסרה את נפשה וביקשה ממנו להתחתן איתו. ואמרו רבותינו, מה ראתה רחל ברבי עקיבא?

 

ותרצו שהוא עשה בשלמות מוחלטת כל דבר שעשה, אפילו את הדבר הקטן ביותר עשה בשלמות. אין מציאות אצל רבי

 

עקיבא שיעשה חצי דבר או רבע דבר, הכל בשלמות גמורה. וכך מסופר באחד הנשיאים הגדולים שהיו באמריקה אברהם

 

לינקולן, שהיה בן של סנדלר .ביום שהגיע לדרגה החשובה להתמנות לנשיא ארצות הברית, כל האצולה של אמריקה הגיעה

 

לטקס ההכתרה שלו כנשיא. הייתה שם תרעומת גדולה, איך איש פשוט, בן של סנדלר יקבל את המשרה החשובה בעולם

 

,נשיא ארצות הברית של אמריקה? באמצע נאומו של אברהם לינקולן, עמד אחד מאנשי האצולה והעושר וצעק לעבר

 

הנשיא, כבוד הנשיא, אני רוצה להזכיר לך שהיית יושב עם אביך ומתקן לי ולעוד סנאטורים את הנעלים, הרבה נעליים שפה

 

נועלים אנשים, עברו בידי אבא שלך. היו רגעים של מבוכה גדולה, אבל אברהם לינקולן לא ירד לשפל של האדם הזה. עמד

 

ואמר לו, תדע לך אבי היה הסנדלר הטוב ביותר בעולם, כל עבודה שקיבל עשה אותה מושלמת ביותר, מעולם לא עשה חצי

 

או רבע עבודה. והלוואי, והתפילה שלי שגם אני אהיה מושלם בנשיאות, כמו שאבי היה מושלם בתור סנדלר. כל אדם צריך

 

ללמוד להיות מושלם במה שעושה.[..]"

 

 

ד. סיכום

 

ראינו שאחד הדברים שאנחנו מאמינים בהם בתנועה הוא הרצון 'להיות מאה'. לעשות את הדברים בשלמות ועד הסוף. לא

 

תמיד זה קל, לפעמים הרבה יותר קל לעצום עין או לחפף. אבל כולנו יודעים בעצם שזה הדבר הנכון לעשות. ויותר מזה,

 

אנחנו מאמינים שלכל אחד צריך להיות תחום אחד שבו הוא  'מאה'. אחרי זה אפשר לחפש עוד תחומים להשקיע בהם

 

ולהתפתח בהם, אבל יש איכות מסוימת של להיות מאה )לא 99! מאה, כמו נבחרת יפן!( שאין באף דבר אחר, ועל זה אנחנו

 

לא מוכנים לוותר. בהמשך המערך נחפש את התחום שלנו שבו אנחנו מאה, ואולי גם נתפתח למקומות נוספים..

 

 

 

 

* ניתן לצפות בנספחים בתוך קובץ הפעולה *