על החופש שבבחירה להתחייב
המשוואה הרגילה דרכה אנו רגילים להסתכל על העולם היא שככל שניתן להגדיל ולהוסיף יותר חופש, בחירה ואפשרויות כן ייטב. לפי תפיסה – מחשבה זו בכל פעם שאני מתחייב, אני מקטין את החופש שלי ומשלם מחיר. קרל פון קלאזוביץ, מי שייסד את האסטרטגיה הצבאית ותורת הלחימה המודרנית ניסח רעיון זה באופן הבא:
"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים"
הוא מתאר קשר בין מדינות (למרות שניתן להקיש מכך לכל קשר אחר) בהתאם למשוואה שתוארה לעיל – מדינה תמיד יכולה לפתוח במלחמה. מלחמה היא אחד מהכלים בארגז המדיניות. ממילא גם הסכם או ברית בין מדינות תשמר במידה שהאינטרסים של המדינות נותרו בעינם. במידה והאינטרסים ישתנו, לברית ולהסכם אין חשיבות. כל הסכם סופו להיות מופר, גם עת כתיבתו. אנו כל כך רגילים למצב זה, שאיננו שמים לב לייחודיות שלו. מלחמת העולם השנייה נפתחה כשרשרת הסכמים עליהם חתם היטלר ימ"ש רק על מנת להפר אותם ביום שאחרי (עזיבת הסכם הגרעין היא דוגמא נוספת). זהו מצב החיים על פיו אנו פועלים – לעתים צריך להתחייב, אין ברירה, זהו הכרח בל יגונה, אך כמובן שלא מצב אידיאלי.
אל מול מצב עניינים זה, כדאי להזכר בתיאור תנ"כי המוכר לכולנו – הברית עם הגבעונים. הגבעונים מטעים באופן מודע את בני ישראל וגורמים ליהושע לכרות ברית על סמך מידע כוזב. במצב עניינים זה היינו מצפים כי לאחר שתתגלה האמת, לא תהיה שום תוקף לברית. כפי שאנו יודעים, הנשיאים פועלים אחרת – וַיֹּאמְרוּ כָל-הַנְּשִׂיאִים, אֶל-כָּל-הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה, לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם. מבלי להכנס לעומק הפרשה, ניתן ללמוד מכך על התפיסה המחשבתית של העולם העתיק – ברית לא מפרים. זו הסיבה שצריך לכרות ברית, כריתה פיסית, מחיר מודע שיש לשלם המכריז על כך שאינך בוחר ושואל יותר.
בחרנו לעסוק השנה ברעיון הברית, לא מתוך רצון לקדש ולחזור אל העבר, לקדש את המסגרת ולהניף על נס את המחויבות. אנו חיים בעולם אחר עם הקשרים אחרים ונוסטלגיה היא תמיד פתרון קוסם אך לא מעשי. יחד עם זאת, אנו חושבים שדווקא מתוך העולם בו אנו חיים, אפשר לערער על משוואת החופש ולהכניס אותה לתוך הקשר ומרחב. מעבר לאלמנטים רבים הקיימים בחיינו שהם "מעין" ברית (שמנו, משפחתנו, מוצאנו – ובהרחבה במערך העוסק בכך), הכנסת הברית לארגז הכלים שלנו יכולה להעשיר אותו ולהוסיף לחיינו עומקים ומרחבים שאינם נמצאים בעולם בו משוואת החופש היא היחידה ששולטת. יש בכך הצעה כי השילוב והחיבור היהודי של הברית כמושג המחבר את המחויבות והבחירה, ה"בחירה" – "לכרות ברית", היא ה"פתרון יהודי", פתרון של קודש גם אל מול רוחות שמרניות מחד ומודרניות מאידך. זו בשורה שכמדריכים חשוב שתעסקו בה עם חניכים (ואולי גם עם עצמכם) בשנה זו.
חזקו חברים!
שאול דה מלאך
מזכ"ל