- 41
- בני ברק
חנה (חני), בת מרים ואהרן פרוינד, נולדה בבני ברק בד' בכסלו תשכ"א 23.11.1960. אחות ליצחק, שלומית, אפרים וחנן. למדה בבית הספר היסודי "משואות" ובתיכון עירוני-דתי בבני ברק. בנוסף ללימודים היתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער "עזרא".
חני המשיכה את לימודיה במכללה לבנות בירושלים, בסיומם הוסמכה כבוגרת המכללה וכמורה למחשבים וליהדות. מאז היא עבדה כמורה למחשבים, בין היתר בבתי הספר "ג'ינוגלי" ו"אוולינה דה רוטשילד" בירושלים ובישיבה התיכונית של בני-עקיבא בפסגת זאב. זמן קצר לפני מותה החלה ללמוד לקראת תואר שני. חני נישאה לרב יעקב יוסף דיקשטיין. בני הזוג גרו בשכונת קריית משה בירושלים, שם נולדו עשרת ילדיהם: צבי-יהודה, צופיה-מלכה, אילת השחר-טובה, משה-ידידיה, רננה-רחל, שלמה, שובאל-ציון, בניה-אריאל, שיראל-דוד ועדיאל-יחזקאל. את הילדים חינכו חני ויוסי לאור הערכים בהם דגלו – אהבת התורה, העם והארץ. בנוסף לעול ניהול הבית והמשפחה, עבדה חני כל השנים מחוץ לבית כדי לעזור בפרנסת המשפחה. חני הייתה מוכשרת ויעילה מאד, הן בלימודים והן בעבודות אמנות, תפירה ועוד. הייתה יראת שמיים, בעלת מידות תרומיות, גומלת חסדים עם הזולת והכל מתוך צניעות וענווה. כל השנים היא הקפידה לשמוע שיעורים ביהדות באופן קבוע. בחנוכה תשס"ב הגשימו חני ויוסי חלום, ועברו עם משפחתם לבית שבנו בישוב פסגות שבבנימין. ההורים וילדיהם התאקלמו מהר מאד בישוב החדש, רכשו חברים רבים ועד מהרה חשו כמי ששייכים בכל מאודם למקום. ביום שישי י"ז באב תשס"ב (26.07.2002) נסעו בני הזוג דיקשטיין ושישה מילדיהם לבקר חברים בישוב מעון שבדרום הר חברון. סמוך לחברון הם נתקלו במארב מחבלים, שהחלו לירות עליהם. מהירי נהרגו במקום האם חני והבן שובאל-ציון בן התשע, והאב יוסי נפצע קשה ומת כעבור זמן קצר. שני ילדים נוספים שישבו ברכב נפצעו קל. לפני שפגעו בבני משפחת דיקשטיין הרגו המחבלים את החייל אלעזר ליבוביץ, תושב חברון. חני הייתה בת 41 במותה. הותירה תשעה ילדים, הורים, אחים ואחות. חני, בעלה ובנם הובאו למנוחות בפסגות, במסע לווייה שיצא מישיבת "מרכז הרב" בירושלים.