ייסוד התנועה

---

לאחר הקמת הקיסרות הגרמנית, (1871) פסקו היעדים הפוליטיים מלהעסיק את החברה, והחלו געגועים לערכים. כמו כן החלה עלייה של תנועות חזרה אל הטבע אשר התנגדו לעישון טבק, צריכת אלכוהול, ושאר סממנים מובהקים של חברה בורגנית – נהנתנית.

כתגובה לכך ב1897 הקים פישר את ה"וונדרפוגל" (בגרמנית – ציפור נודדת) – מקום בו יוכל הנוער להשתחרר מהבורגנות של הוריהם. תנועה זו היא האב טיפוס הראשון של תנועות הנוער  אשר פרצה לראשונה במבנה הדומה לתנועות נוער של היום. תנועה זו ריכזה סביבה מתבגרים וצעירים רבים, אשר בזו לצביעות החברה הזעיר בורגנית, שתחת חסותם הסתתרה לרוב  שחיטות המוסר והמידות. הם הטיפו לשחרור מהכבלים וההתאבנות של המשטר הפטריאכלי לחזור אל חיק הטבע ערכו טיולים רבים והשפיעו בכוון לאורח חיים טבעיים יותר סביב לנוער זה התרכזו, כמוכן, בני נוער בעלי דעות מהפכניות סוציאליסטיות. התנגדותם ומרדנותם שכנגד "בית ההורים" וצורת החברה המקובלת, הביאה גם לנטיות אנטי דתיות ו"אפיקורסיות" בעקבותיהן.

 

התפתחות התנועה בגרמניה

בתחילה, התמורות שחלו בקרב הנוער הגרמני ובארצות אחרות בראשית שנות המאה העשרים כמעט שלא חדרו לנוער המתבגר של הקהילות היהודיות האורתודוכסיות. רוב הנוער האורדתודוכסי בא מבתים אמידים למדי ושאיפתו לקריירה מקצועית או מסחרית תפסה ובלעה את רוב זמנו ומרצו. באופן טבעי, הנוער הדתי הזדהה יותר עם בית ההורים ולא נמשך אחרי סיסמאות של ארגוני הנוער הכלליים, לפחות עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
על הנוער שגדל בבתים פתוחים יותר מבחינה דתית ההשפעה היתה שונה: היות ועד אז אותו נוער חי בעולם נטול ערכים (אוניברסליים ויהודיים כאחד), תנועות הנוער הכלליות נתנו מענה ושדה פעולה לפורקן ולמרץ הנעורים שלא נוצל על ידו עד אז.
מלחמת העולם הראשונה חרשה חריש עמוק והביאה לשינוי ערכים כללי בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל. בני הדור הצעיר מצאו עצמם מול משבר ערכי והחלו לחפש דרכים חדשות לביסוס חייהם מחדש. המצוקה הכלכלית עזרה אף היא לעלייתם של ארגונים קיצוניים שמאליים וקומוניסטים.

 

יסוד ארגון "עזרא"
הדיכאון והמשבר שעבר על כלל הדור הצעיר השפיע עמוקות גם על טובי הנוער היהודי החרדי במרכז אירופה. כתוצאה מכך, קבוצת צעירים סטודנטים חרדים הכירה בצורך הדחוף למצוא דרך חדשה לקרב את בני הנוער מקרב היהדות החרדית אשר התחילו להצטרף לתנועות נוער כלליות, והחליטו לבנות מקבילה יהודית-חרדית לאותן תנועות אשר תקרב לאמונה מעמיקה ולדרך התורה האמיתית. קבוצה זו עמדה על השטחיות שפשתה בחלק ניכר מבתי היהודים בקהילות החרדיות, שאמנם שמרו כל מצווה קלה כבחמורה, אבל נמנע מהם לתת לבניהם ביסוס ערכי מעמיק למצוות אלה – דבר אשר הפיל לא מעט "קורבנות" בקרב יוצאי בתים אלה.
חברים אלה יסדו בשנת 1919 את ארגון הנוער "עזרא" בועידת היסוד בעיר הלברשטט, כדי להשלים ולהעמיק את התודעה היהודית של בני הנוער, ובעיקר של הנוער האקדמאי החרדי. כדי למשוך את הנוער הזה אל הארגון, קיבלו המייסדים כמה מהעקרונות והצורות שהיו נהוגות בתנועות הנוער הכלליות כגון טיולים, מחנות קיץ, פשטות בלבוש ובנימוסי החברה, ערבי ויכוחים (דיבייט) ומסיבות. דרכה של "עזרא" היוותה אז מהפכה שקטה בחיי היהדות החרדית, אולם במקום להרחיק את הנוער מהערכים הנצחיים של היהדות – היא דווקא העמיקה את הזיקה וחיזקה את שורשיה.
במשך זמן קצר נשען הארגון על תנועת אגודת ישראל בגרמניה – אולם כמה שנים לאחר מכן, פרשו ממנה, בעיקר מסיבות חינוכיות. מנהיגי ארגון עזרא דאז נימקו דעה זו בטענה: "ארגון אשר מטרתו היא חינוכית בעיקרה אינו יכול להיות קשור למפלגה פוליטית".

מטרות ארגון עזרא בחו"ל
בראש דאגתם עמד החינוך ל"יהודי השלם", הן על ידי חינוך היחיד והן על ידי חינוך קבוצתי. כעדות להצלחת קו חינוכי זה שימשו עשרות הבחורים שנסעו לפולין וליטא כדי ללמוד בישיבות הגדולות – דבר שהיה חידוש מהפכני בחלק זה של קהילות גרמניה. בשובם משם השפיעו בחורים אלה גם על הצעירים שהתחנכו במסגרת הארגון ללמוד תורה ולנדוד למקום תורה. עד מהרה נוסדה גם "קרן הלימוד" שאפשרה למיעוטי יכולת את הלימוד הישיבתי. נושא מרכזי נוסף שעמד במרכז החינוך היה "מידות" –שיפור ותיקון המידות שימש נושא רציני לפעולות ולפרסומים תכופים בעלוני הארגון, שהיו ברמה גבוהה מאד. הטיולים והמחנות שימשו רקע ללימוד שמירת המצוות המעשיות, לאהבת הטבע ולאהבת הזולת.
בשנות העשרים של המאה, התרחבה הפעילות של הארגון בכל שטחי פעולותיו ו"יום הארגון" (בונדסטאג-בלע"ז) היווה את המאורע המרכזי של הארגון במשך השנה. חבר המדריכים היה מורכב מבוגרים שגילם המינימאלי היה שמונה עשרה, וההדרכה עמדה על הרמה הגבוהה ביותר. בחוגי בוגרי הארגון התייחסו בהתעמקות יתרה לסוגיות הזמן והסביבה. חוגים אלה שמשו מפגש לחיי חברה מתוקנים ומקור לכוחות מעולים בחיי הקהילות החרדיות.

 

החוג הארץ-ישראלי
בפרוס שנות השלושים של המאה הקימו בגרמניה יוזמים מקרב "עזרא" באישור ההנהלה הארצית חוג ארצי אשר ריכז את פעולותיו סביב בעיות ההתיישבות החדשה בארץ ישראל. בראשית למדו בעיקר ידיעת הארץ, תולדות ההתיישבות וכדו', אולם יותר מאוחר הצליחו לגייס תרומות כדי להקים מרכז הכשרה ראשון ברודגס ליד העיר פולצה. החברים הכשירו את עצמם בעבודה חקלאית בסביבה (מאוחר יותר גם במשק העצמי). הכשרה זו נפתחה שנים עוד לפני יסוד מרכזי ההכשרה שהוקמו על ידי התנועות הציוניות שהתעצמו אף הן באותה תקופה.
פעולות החוג הכניסו לעבודת הארגון מושג חדש: "עבודה למען ארץ ישראל". עדיין היו רק מעטים אשר חשבו על "עלייה" ממש לארץ הקודש, אולם עם העבודה המעשית התקרב חוג זה במידה מסוימת לחוגי המזרחי, ואף יסד את ברית החלוצים הדתיים עם חוגים קרובים רעיונית מתוכו. יש לציין שחלק ניכר מראשי הקבוץ הדתי של הפועל המזרחי באו משורות "העזרא" והכשרת רודגס שעלתה ארצה יסדה את קבוץ יבנה ומושב כפר אברהם.

הויכוח הגדול
לקראת "יום הארגון" שהתקיים בשנת 1931, (שנתיים לפני עליית היטלר ימ"ש לשלטון), התנהל ויכוח חריף בקשר לכיוון עבודת הארגון. החלק הארי של השכבה הבוגרת ב"עזרא" נטה אמנם לניטראליות פוליטית, אבל התבסס על רעיונות היסוד של אגודת ישראל: "לפתור את בעיות הזמן המתעוררות לאור התורה בכל מקום שהוא" ונדרש להמשיך בעבודה חינוכית המסורתית של "עזרא" דהיינו החינוך ליהודי השלם ולמידות. ואילו חסידי "החוג הארץ ישראלי" דרשו במפגיע הכוונה ברורה לעבודה ארצי-ישראלית, עם כל ה'סיכון' של פנית החניכים אל עבר חוגי המזרחי (אגודת ישראל התנגדה לפעולות בשטח זה).
ביום הארגון הוחלט ברוב גדול להמשיך בקו החינוכי המסורתי של ה"עזרא", ונבחרה גם הנהלה מבין מתנגדי ה"חוג הארץ ישראלי".
בעקבות הכרעה זו פרש רובו הגדול של החוג הארץ-ישראלי ועבר למחנה הבח"ד (ברית החלוצים הדתיים) שהתקשר בינתיים למזרחי.
אך כבר זמן קצר לאחר ההחלטה שמטרת הארגון היא לחנך "יהודי שלם" מבלי לכוון במיוחד לעליה ארצה הועמדו יהודי גרמניה, ובפרט הנוער היהודי, לפני הכרעות מרחיקות לכת ביותר ושידוד מערכות כללי עקב רדיפות היהודים שהחלו ערב תפיסת השלטון על ידי הנאצים ונמשכו ביתר עוז לאחר מכן. כבר בחודשים הראשונים לאחר עלית הנאצים לשלטון היה ברור שאין לנוער היהודי עתיד בגרמניה. אמנם בתחילת זמן שליטת הנאצים השלו רבים מהדור המבוגר את עצמם שאכן אפשר יהיה 'להסתדר' גם עם צרה חדשה זו, אולם רבים החלו לארוז את מזוודותיהם ולהגר לאמריקה, לארצות אירופה האחרות ולארץ ישראל.

 

העלייה
הנהלת ארגון "עזרא" רצתה לנקוט עמדה ברורה על עדיפות העלייה לארץ ישראל אבל בשל איומי פרישה של חוג מתנגדי ארץ ישראל  הוחלט שארגון העלייה יישאר מחוץ לתחום עבודת "עזרא". אולם בלחץ הנסיבות, ובעיקר עם עזיבת המדריכים ועלייתם לארץ ישראל עברה היוזמה מההנהלה לסניפים השונים אשר החלו לפעול למען עליה לארץ ישראל. בינתיים הקימו בוגרי "עזרא" שכבר עלו ארצה את הקיבוצים הראשונים בגדרה ובכפר סבא, ופנו אל חברי הארגון בבקשה להביא תגבורת ועזרה.
העלייה הייתה אז קשורה בהשגת רישיון עליה (סרטיפיקט)  מטעם ממשל המנדט (האנגלים), ואלה חולקו על ידי הסוכנות היהודית דרך המפלגות הציוניות לחבריהם. מכסה קטנה ניתנה גם לאגודת ישראל, אך מכיוון ש"עזרא" לא היה קשור ישירות אל אגודת ישראל, חבריו שרצו לעלות התפצלו בין אגודת ישראל והמזרחי (בח"ד) אשר העלו אותם לארץ ישראל.

 

"נוער אגודתי"
בשנת 1935 נוסדה 'ברית החלוצים' המשותפת ל"עזרא"  ופרחי צעירי אגודת ישראל. הח' שאול לוסטינג שעמד בראש ברית זאת ידע להלהיב את הנוער לתפקיד חלוצי של עלייה, בניין הארץ וחיזוק הישובים שהוקמו על ידי התנועה. חברים רבים הצטרפו אל הנוער האגודאי, שהחל לפתוח מרכזי הכשרה בהם הכשירו את החברים בעבודה חקלאית בתנאי דיור וחיים קשים לקראת עלייה וצירופם לקבוצת התנועה בארץ. זכותה המיוחדת וייחודה של 'ברית החלוצים' הייתה הכוונת כל חבריה לשנת לימוד חובה בישיבה, דבר שקרב גם את הנוער היהודי מהאזורים הכפריים בגרמניה אל הלימוד והמחשבה היהודית המקורית.
לאור התחזקות ברית החלוצים ועלייתם של רוב המדריכים בארגון הנוער "עזרא" לארץ ישראל הלכה וירדה הפעילות של הארגון בגרמניה, עד שפסקה לגמרי בעקבות רדיפות המשטר הנאצי ופרוץ מלחמת עולם השנייה. אולם חברי "עזרא" שעלו לארץ ישראל או שהיגרו לארצות אחרות ברחבי תבל, החלו להקים ארגוני נוער לפי מתכונת ה"עזרא", והמשיכו בפעילות חינוכית למען החינוך לתורה ומתוות בקר הנוער החרדי באשר הוא שם.