ההיסטוריה התנועתית

---

הדיכאון והמשבר שעבר על כלל הדור הצעיר בתחילת המאה הקודמת, לא נשאר ללא השפעה גם על טובי הנוער היהודי החרדי במרכז אירופה. קבוצת צעירים סטודנטים חרדים, הכירה בצורך הדחוף למצוא דרך חדשה לקרב את בני הנוער מקרב היהדות החרדית, אשר התחילו להצטרף לאותן תנועות נוער, והחליטו לבנות מקבילה יהודית חרדית לאותן תנועות אשר תקרב לאמונה מעמיקה ולדרך התורה האמיתית. קבוצה זו עמדה על השטחיות שקיימת בחלק ניכר מבתי היהודים בקהילות החרדיות, שאמנם שמרו כל מצווה קלה כבחמורה, אבל נמנע מהם לתת ביסוס מעמיק יותר לבניהם - דבר אשר הפיל לא מעט "קורבנות" בקרב יוצאי בתים אלה.
חברים אלה יסדו את הסניפים הראשונים במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915. בסוף המלחמה, התאגדו הסניפים הראשונים ובאופן רשמי הקימו את התנועה בועידה הראשונה שהתקיימה בפרנקפורט.
תנועת עזרא, היתה תנועת הנוער הדתית הראשונה בעולם וסייעה בידם להשלים ולהעמיק את התודעה היהודית של בני הנוער, ובעיקר של הנוער האקדמי החרדי. כדי למשוך את הנוער הזה אל התנועה, קיבלו המייסדים כמה מהעקרונות והצורות שהיו נהוגות בתנועות הנוער הכלליות, אך על פי העקרונות העזראיים התאימו זאת על פי הסגנון והגוון התורני. כך נכנסו לתנועה: טיולים, מחנות קיץ, פשטות בלבוש ובנימוסי החברה, ערבי ויכוחים ומסיבות. דרכה של "עזרא" היוותה אז מהפכה שקטה בחיי היהדות החרדית, אולם במקום להרחיק את הנוער מהערכים הנצחיים של היהדות - היא דווקא העמיקה את הזיקה וחיזקה את שורשיה.
במשך זמן קצר נשען הארגון על תנועת 'אגודת ישראל' בגרמניה - אולם כמה שנים לאחר מכן, פרשו ממנה מסיבות חינוכיות בעיקר. מנהיגי הארגון דאז נימקו דעה זו בטענה: "ארגון אשר מטרתו היא חינוכית בעיקרה אינו יכול להיות קשור למפלגה פוליטית".

בראש דאגתם עמד החינוך "ליהודי השלם" (הבנוי מלימוד תורה ועבודת מידות), הן על ידי חינוך היחיד והן על ידי חינוך קבוצתי. כעדות להצלחת קו חינוכי זה, ניתן להצביע על מאות נערים שנסעו לפולין וליטא כדי ללמוד בישיבות הגדולות שם (דבר אשר היה חידוש מהפכני בייחוד לגבי חלק זה של קהילות גרמניה) בשובם משם השפיעו בחורים אלה על הצעירים שהתחנכו במסגרת התנועה, ללמוד תורה ולנדוד למקום תורה.
נוסדה "קרן הלימוד" שאפשרה למעוטי יכולת את הלימוד הישיבתי. נושא מרכזי נוסף שעמד במרכז החינוך היה "מידות" -שיפור המידות שימש נושא רציני לפעולות ולפרסומים תכופים בעלוני הארגון שעמדו על רמה גבוהה ביותר. הטיולים והמחנות שימשו לרקע ללימוד לשמירת מצוות מעשיות, לאהבת הטבע ולאהבת הזולת.
בשנות העשרים של המאה, התרחבה הפעילות של התנועה בכל שטחי פעולותיו ו"יום הארגון" היווה את המאורע המרכזי של הארגון במשך השנה. שכבת המדריכים הייתה מורכבת מבוגרים שגילם המינימאלי היה שמונה עשרה, וההדרכה עמדה על הרמה הגבוהה ביותר, בחוגי בוגרי התנועה התייחסו בהתעמקות יתרה לכל בעיות הזמן והסביבה. חוגים אלה שמשו מפגש לחיי חברה מתוקנים ומקור לכוחות מעולים בחיי הקהילות החרדיות. כבר במהלך שנות העשרים, עלו קבוצות עזראיות והקימו התיישבות חרדית במקומות שונים בארץ, כאשר גולת הכותרת שלהם עלתה לקרקע בשנת 1925 אל אדמות מחנה ישראל שליד הר תבור.

קרן הלימוד
מטרת קרן הלימוד הייתה, כהעתק מהדוגמה בגרמניה, לאפשר על ידי עזרה כספית את הלימוד בישיבה ולקיים שעורים בלימודי קודש לחברים העובדים. קרן זאת שהופעלה על ידי חברים בהתנדבות אספה כספים והרחיבה את פעולתה במשך השנים עד למאוד. הקרן קבלה על עצמה בשנים מאוחרות יותר לעזור להכשרה מקצועית של חברים שלמדו בישיבות, וכן להכשרת החברות, בפרט מורות. לשכת קרן הלימוד הוציאה חומרי לימוד, חוברות על מצוות התלויות בארץ, וערכה כינוסים לימודיים.
מקורות ההכנסה באו מתרומות חודשיות מחברים ואוהדים, מבקרי בכרה, הגרלות ספרים, ומגביות מיוחדות.

בפרוס שנות השלושים של המאה, הקימו יוזמים מקרב ה"עזרא" באישור ההנהלה הארצית, חוג ארצי אשר ריכז את פעולותיו סביב בעיות ההתיישבות החדשה בארץ ישראל. בראשית החלו ללמוד ידיעת הארץ, תולדות ההתיישבות וכו'. אולם יותר מאוחר הצליחו, על ידי התרמות, להקים מרכז הכשרה ראשון בעיר 'רודגס' שבגרמניה. החברים הכשירו את עצמם בעבודה חקלאית בסביבה (מאוחר יותר גם במשק העצמי). הכשרה זו, כאמור נפתחה שנים לפני יסוד מרכזי ההכשרה, שהוקמה על ידי התנועות הציוניות, שהתעצמו אף הן בזמן ההוא.
פעולות החוג הכניסו לעבודת הארגון מומנט חדש: "העבודה למען ארץ ישראל". עדיין היו רק מעטים אשר חשבו על "עלייה" ממש לארץ הקודש, אולם עם העבודה המעשית התקרב החוג הזה במידה מסוימת לחוגי 'המזרחי', ואף יסד את 'ברית החלוצים הדתיים' עם חוגים קרובים מתוכו. (יש לציין שחלק ניכר מראשי הקיבוץ הדתי של הפועל המזרחי באו משורות תנועת "עזרא", והכשרת רודגס שעלתה ארצה יסדה את קיבוץ יבנה ומושב כפר אברהם).
הוויכוח הגדול
לקראת "יום הארגון" שהתקיים בשנת 1931, (שנתיים לפני עליית היטלר לשלטון ימ"ש לשלטון), התנהל ויכוח חריף בקשר לכוון עבודת התנועה. החלק המרכזי של השכבה הבוגרת ב"עזרא" נטה אמנם לניטראליות פוליטית, אבל התבסס על רעיונות היסוד של אגודת ישראל: "לפתור את בעיות הזמן המתעוררות לאור התורה בכל מקום שהוא" ונדרש להמשיך בעבודה חינוכית המסורתית של "עזרא" - דהיינו החינוך ליהודי השלם ולמידות. ואילו חסידי "החוג הארץ ישראלי" דרשו שתהיה הכוונה ברורה לעבודה ארצי-ישראלית, עם כל הסיכון של פניית היתר לחוגי המזרחי (כי בזמנן אגודת ישראל התנגדה לפעולות בשטח זה). ביום הארגון הוחלט ברוב גדול להמשיך בקו החינוכי המסורתי של ה"עזרא", ונבחרה גם הנהלה מבין מתנגדי ה"חוג הארץ ישראלי".
בעקבות הכרעה זו פרש החוג ברובו הגדול ועבר למחנה הבח"ד (ברית החלוצים הדתיים) שהתקשר בינתיים למזרחי.
אך כבר זמן קצר לאחר ההחלטה שמטרת הארגון היא לחנך "יהודי שלם" מבלי לכוון במיוחד לעליה ארצה, הועמדו יהודי גרמניה ובפרט הנוער היהודי, לפני הכרעות מרחיקות לכת ביותר ושידוד מערכות כללי, עקב רדיפות היהודים, שהחלו ערב תפיסת השלטון על ידי הנאצים ונמשכו והתגברו לאחר מכן. כבר בחודשים הראשונים לאחר עליתם לשלטון היה ברור שאין לנוער היהודי עתיד בגרמניה. בתחילת זמן שליטת הנאצים השלו אמנם הוריהם את עצמם שאכן אפשר יהיה ל"הסתדר" גם עם צרה חדשה זו, אולם רבים החלו לארוז את מזוודותיהם ולהגר מי לאמריקה או לארצות אירופה האחרות ומי לארץ ישראל.

הנהלת ארגון "עזרא" רצתה לנקוט עמדה ברורה על עדיפות העלייה לארץ ישראל אבל בשל איומי פרישה של חוג מתנגדי ארץ ישראל הוחלט שארגון העלייה יישאר מחוץ לתחום עבודת "עזרא". אולם בלחץ הנסיבות, ובעיקר עם עזיבת המדריכים ועלייתם לארץ ישראל עברה היוזמה לסניפים השונים אשר החלו לפעול למען עליה לארץ ישראל, בינתיים הקימו בוגרי "עזרא" שכבר עלו ארצה את הקיבוצים הראשונים בגדרה ובכפר סבא, ופנו אל חברי הארגון בדרישה להביא תגבורת ועזרה. העלייה הייתה אז כידוע קשורה בהשגת רישיון עליה (סרטיפיקט) מטעם ממשל המנדט (האנגלים), ואלה חולקו על ידי הסוכנות היהודית דרך המפלגות הציוניות לחבריהם, מכסה קטנה ניתנה גם לאגודת ישראל, אך מכיוון שה-"עזרא" לא היה קשור ממש אל אגודת ישראל, חבריו שרצו לעלות, התפצלו בין אגודת ישראל והמזרחי (בח"ד), אשר העלו אותם לארץ ישראל.

"נוער אגודתי"
בשנת 1935 נוסדה ברית החלוצים המשותפת ל"עזרא" ופרחי צעירי אגודת ישראל. הח' שאול לוסטיג שעמד בראש ברית זאת ידע להלהיב את הנוער לתפקיד חלוצי של עלייה, בניין הארץ וחיזוק הישובים שלנו, חברים רבים הצטרפו אל הנוער האגודתי, שהחל לפתוח מרכזי הכשרה, בהם הכשירו את החברים בעבודה חקלאית בתנאי דיור וחיים קשים, לקראת עלייה וצירופם לקבוצת התנועה בארץ. זכותה המיוחדת של ברית החלוצים הייתה, הכוונת כל חבריה לשנת לימוד חובה בישיבה, דבר שקרב אף נוער יהודי מאזורים כפריים בגרמניה אל הלימוד והמחשבה היהודית המקורית.
לאור התפתחות זו – ועזיבתם של רוב המדריכים בתנועת הנוער "עזרא" את גרמניה בעלייה לארץ ישראל, או בהגירתם לארצות אחרות, הלכה וירדה הפעילות של התנועה בגרמניה , עד שפסקה לגמרי, עקב התחלת רדיפות המשטר הנאצי והתחלת מלחמת עולם השנייה. אולם חברי "עזרא" שעלו לארץ ישראל או שהיגרו לארצות אחרות ברחבי תבל, החלו להקים ארגוני נוער לפי מתכונת ה"עזרא", והמשיכו בפעילות חינוכית למען החינוך לתורה ומצוות בקרב הנוער החרדי באשר הוא שם.

בוגרי עזרא עולים ארצה
בקיץ תרצ"ג (1933) רבים מבוגרי התועה בגרמניה החלו לעלות ארצה, מי כחלוץ ומי יחד עם משפחתו ברישיון עליה (סרטיפיקט, - לבעלי ההון).
מבין החלוצים העזראים מתארגנות קבוצות המייסדות את הקבוצים הראשונים של פועלי אגודת ישראל בארץ. "חפץ חיים" ברחובות ואח"כ בגדרה, "קבוץ נוער אגודתי" בכפר סבא (שני אלה התאחדו מאוחר יותר בשנת תש"ד ועלו יחד להתיישבות) אחרים מוצאים את דרכם לקבוצים הדתיים של הפועל המזרחי ומהווים בהם חלק נכבד.
כאמור היו עזראים אשר עלו יחד עם הוריהם ארצה, ונאלצו לעזור למשפחה להתפרנס בישוב העירוני ובמושבות. חברים אלה, ראו שמצב הנוער הדתי בערים הוא בכי רע, ומחוסר מסגרת חינוכית תנועתית אחרת ורבים מבני הנוער החרדי (בני עקיבא היה בשנותיו הראשונות ולא פעל בקבר ציבור זה) נמשכים לתנועות הנוער החילוניות. לכן באו חברים אלה לידי הכרה שגם כאן בארץ ישראל, הכרחי הדבר ליצור לנוער החרדי מסגרת כדוגמת תנועת "עזרא" בגרמניה, אשר ייתן לנוער חינוך יהודי מקורי והעמקת החינוך לשמירת מצוות ובעיקר מסגרת מתאימה מחוץ לכותלי הבית ובית הספר.

יסוד הסניפים הראשונים
בקיץ תרצ"ו (1936) נוסדו סניפי תנועת "עזרא" הראשונים בארץ והם בפתח תקווה ותל אביב. בשבת פרשת חיי שרה תרצ"ז נוסד סניף ירושלים ובי"ג כסליו תרצ"ט התחילה הפעילות בחיפה.
תחילה היה קשר רופף בין הסניפים החדשים וכל סניף עשה כמיטב יכולתו, אך חסרה עבודה משותפת בין הסניפים השונים. הכינוס ארצי ראשון נערך בחודש מנחם אב תרצ"ז בירושלים, 18 שנה אחרי יסוד התנועה בגרמניה.
בכינוס הארצי השני ב'בית וגן' בירושלים בחנוכה תרצ"ט - נבחרה ההנהלה ארצית הראשונה. בין תפקידיה: ריכוז התנועה, קשר בין הסניפים ומחלקת הדרכה להוצאת חומר הדרכה ותוכניות. חבריה היו: יוסף שנברג (ירושלים) אהרון הוידא (פתח תקווה) הרב קלמן כהנא (קיבוץ כפר סבא) שושנה ובנברג (חיפה) מאיר שטראוס (חפץ חיים).
בשנת תש"ח הוחלט על הצטרפות "עזרא" לתנועת פועלי אגודת ישראל.

חברי ההנהלה הארצית ראו ש"מדריך" אין פירושו פשוט לקחת קבוצת ילדים ולספר סיפורים, אלא הדרכת החניכים והכוונתם למטרות התנועה. לכן סידרה וקיימה מדי שנה בשנה סמינריוני הדרכה בהם השתתפו החברים בשכבות הבוגרות של התנועה. הסמינריון הראשון התקיים בגת רימון סוכות תש"ב.
הכינוס הארצי השלישי-פתח תקווה (מנחם אב תרצ"ט) - מניח את קווי היסוד של התנועה בארץ. באותה שנה פורסם הספר הלבן על ידי שלטונות המנדט (מכלול חוקים וגזרות למניעת עלייה והתיישבות באזורים נרחבים) היישוב מתארגן להפגנת מחאה, ותנועת " עזרא" מופיעה ומשתתפת בצורה מאורגנת בין הארגונים השונים בישוב.
מאז כינוס זה התקיימו מדי כמה שנים ועידות ארציות בהשתתפות נציגים נבחרים מכל הסניפים. הועידה מחליטה בכל השאלות החשובות של התנועה, ובין ועידה לוועידה מהווה המועצה המרכזית את המוסד העליון של התנועה.
בכדי לגבש יותר את הפעולה הארצית החלו לקיים מחנות קיץ מידי שנה בשנה. הראשון - פתח תקווה תרצ"ח, בהם נפגשים חברי חבריא ב' מכל סניפי הארץ למשך שבועיים, וחיים את חיי המחנה בצוותא. לחברי החג"ס הקימו מחנות עבודה, בהם יוצאים חברים למשק לעבודה חקלאית באחד הקבוצים של התנועה, כדי לטעום טעם חיי חקלאות בקבוץ ולקבל מושג ודוגמה לקראת יציאה להגשמה. מחנה העבודה הראשון התקיים בחפץ חיים (גדרה) תרצ"ט.
השפעה רבה על תנועת "עזרא" בארץ היה לאותם חברים אשר עלו כחלוצים, והקימו את שני הקבוצים הראשונים, ובהשפעתם בכינוס הארצי בשנת ת"ש (בגדרה) הוחלט על הקמת מחנה הכשרה "אחיעזר". שבעה חברים עזבו את מקצועם בעיר ועברו בי"ז טבת תש"א למחנה אהלים קטן בנתניה, שם הם עבדו בכל מיני עבודות חקלאיות כפועלי המושבות בסביבה. את שני החדרים היחידים אשר ברשותם ייעדו לבית כנסת, חדר אוכל ומטבח , ואילו את הדיור הם קובעים באהלים.
בתמוז תש"א (1941) עברו 15 חברים לגת רימון שליד פתח תקווה והחלו בהקמת משק חקלאי קטן – בנטיעת כרם, גידול עופות, גן ירק ועוד. חלק מן החברה עובדים במשק העצמאי והשאר יוצאים לעבודות חוץ, אך החברים הנותרים בסניפים העירוניים אינם מצטרפים לחלוצים ומחוסר אנשים וקשיים כספיים נאלצו החברים לעזוב את המקום. חלק מהעוזבים חזר וחלק הצטרף לקבוץ חפץ חיים.
במשך השנים יצאו עוד חברים רבים להגשמה והצטרפו כבודדים לקבוץ חפץ חיים או לאחד ממשקי הקבוץ הדתי.
עם תום מלחמת העולם השנייה, מתארגן בחפץ חיים גרעין חדש ויחד עם עולים חדשים שזה מקרוב באו אשר עברו את ימי המלחמה באירופה מייסדים קבוץ נוסף "יסודות" (כיום משק שיתופי).

בשנות מלחמת העולם השנייה תש"ד- תש"ה מתארגנים חברי התנועה לדאגה וקליטת פליטי השואה המגיעים ארצה בדרכים שונות, מי כבודדים ומי בקבוצות כגון ילדי טהרן. חברי התנועה נרתמו לאסוף כספים ובגדים ועזרו בקליטתם במוסדות המזוהים עם דרכה של התנועה, כגון בית ספר חורב (ירושלים) קיבוץ חפץ חיים, כפר הנוער בירנבאום בכפר סבא, ועוד. מספר מדריכים עוזבים את עבודתם המקצועית ומתמסרים לחינוכם של ילדים אלו במוסדות שונות של עליית הנוער.
גם לשם לימוד משותף מתכנסים חברי הסניפים מחבריא ג' ומעלה, פעם עד פעמיים בשנה, ולומדים ימים מספר באחד הישיבות הגדולות סוגיה בגמרא שלה התכוננו בסניפים. הכינוס הלימודי הראשון התקיים בישיבת פוניבז' אב תשי"ד, והוא נערך לבנים ולבנות כאחד.

ההגשמה - החלוציות
בשלהי שנת תש"ו (1946) יוצא עוד גרעין של חברי " עזרא" מכל הארץ להכשרה בחפץ חיים. גם גרעין זה מתקשר לקבוצות עולים חדשים ובמשותף מקימים קבוץ נוסף השלישי בין קיבוצי פועלי אגודת ישראל אשר נהפכת במשך הזמן לתנועת האם, והגוף המיישב של בוגרי "עזרא".
המשק החדש - "נתיבה" נוסד בעיצומם של ימי מלחמת השחרור, ובחורף תש"ח (לפני הכרזת המדינה) יוצאים החברים לכפר סבא למחנה הכשרה, אך בעקבות בעיות חברתיות וכספיות מתפרקת החברה כעבור שש שנים. בינתיים נוצר קיבוץ נוסף בשרשרת יישובי "עזרא" – גרעין "שלהבת" (שעלבים) רוב חברי הגרעין העזראי שהקים את "נתיבה" בצירוף מספר חברים חדשים מקים בחשוון תש"י (1950) בבית אריזה של פרדס נטוש בהרצליה קיבוץ חדש הנקרא תחילה – "שלהבת". אחרי חודשים מספר של עבודת חוץ במושבות השרון, מתגייסים הבנים עם עוד חברים המצטרפים מהסניפים השונים למחזור הראשון, ופותחים בזה דף חדש בצורת יצירת גרעיני "עזרא". הבנות עוברות בינתיים לחפץ חיים והבנים מצטרפים לאחר האימונים.

"עליה ב'" ויסוד המדינה
תפקיד נכבד וחשוב נפל בגורל הישוב העברי בארץ ישראל עם תום מלחמת העולם השנייה הרת השואה והאסון הכבד שנפל על עמינו באירופה וצפון אפריקה: הצלת האודים ושארית הפליטה, עידודם, הדרכתם, הקמת סניפים מחדש באירופה השדודה והעלתם ארצה. שליחים רבים יצאו במרץ לאירופה וראו בכך המשך לארגון "עליה ב'".
עוד במשך כל השנים מאז עלייתם ארצה של העזראים הראשונים, הצטרפו בוגרי התנועה ל"הגנה" ובימי המאבק הגדול לעלייתם ארצה של שרידי השואה הצטרפו חברי "עזרא" לחבר השליחים של "עליה ב'" ואף יצאו בשליחויות סודיות (בלתי חוקיות) לאירופה וקפריסין.
מאז שנסתיימה מלחמת העולם ה-2 אייר תש"ה (1945), נכנס הישוב העברי בארץ למתח רב וגדול. תחילה המאבק המר לעליית שארית הפליטה, המלחמה שניהלו ארגוני המחתרת בכובש הזר –- הבריטים.
אחרי זאת, במלחמת השחרור, בוגרי "עזרא" שהיו כולם מגויסים בהגנה, יצאו עם הראשונים לשמירת הישוב ולהשיב מלחמה שערה. גם בין הנופלים בהגנת העם והמולדת לא נפקדו עזראים אשר מסרו את נפשם, ה"יד.

מאז קום המדינה חל שינוי רב במבנה החברתי בארץ ובמסגרות החינוכיות השונות. תמורות אלה נתנו את ביטוין גם בתנועות הנוער וכמובן גם בתנועת הנוער "עזרא". משך זמן הלימודים גדל ושתים עשרה שנות לימודים הם דבר מובן ורבים מוסיפים עוד עליהם לאחר מכן, בנוסף לחובת הבנים בשרות צבאי.
כבר צוין לעיל שהתנועה ראתה כמגמה חינוכית ויעד לבוגרים את הקיבוץ וכך הצטרפה לתנועות הנוער החלוציות בהקמת החיל המיועד "הנח"ל". חיל זה הוקם במיוחד על מנת לאפשר לחניכי תנועות הנוער חברי גרעינים התיישבותיים, לצאת למשימה חלוצית, עוד בעת השירות הצבאי, בכדי לאפשר את המשכיות החינוך החלוצי במסגרת תנועות הנוער מאפשר הנח"ל לעשרה אחוז מחברי הגרעין לצאת לעבודה בסניפים – כרכזים (שליחים).
עם התרחבות התנועה, גידול הסניפים בעיירות פיתוח, ועבודה רבה בהנהלה הארצית שריכזה וארגנה את הפעילות הענפה, נהפכה חלק מהעבודה שהייתה עד קום המדינה אך ורק בהתנדבות ואחרי שעות העבודה או הלימוד, למשרה מלאה, דבר שחייב תקציב יותר גדול. בשנת תש"ח הצטרפה תנועת "עזרא", כארגון נוער, לתנועת פועלי אגודת ישראל והוקם משרד קבוע למזכירות ההנהלה הארצית בתל אביב וחלק מחברי המזכירות עבדו במשרה מלאה או חלקית, כן נתווספו הרכזים לעבודה ריכוזית בסניפים.
פעילות הארגון הפכה לרבגונית ביותר. מפעלי קיץ כגון מחנות עבודה, סמינריונים לחברי חבריה ג', מחנות קיץ וגורים, ימי הדרכה וכנסי מדריכים, הוצאת חומרי הדרכה ושיעורי דינים, ארגון טיולים ומסעות ארציים וכמובן עבודה שוטפת הכוללת בין היתר חודשי ושבתות ארגון.
כמו כן, במהלך שנים אלו הוקם השירות הלאומי. עם הקמת המדינה, שלחו חברי התנועה את בוגרות התנועה לשירות בתוך קיבוצי תנועה מתוך תפיסה הרואה באחריות ובשותפות של כלל החברים כלפי המפעל הלאומי ערך, גם אם לא בשירות צבאי אשר לדעת רוב גדולי התורה באותה תקופה היה אסור לבנות. כך בחרו חברי התנועה לייצר תשתית עצמאית שלימים מוסדה והפכה לפתרון המוכר היום כשירות לאומי.

לאחר השנים הראשונות בהם התבסס הישוב והמדינה הפכה לעובדה מוגמרת, החלו מאמצים רבים לשלב נוסף בהעמקת והתאמת מבנה החיים לעידן ותקופה זו. המדינה ושואת יהודי אירופה חייבה שידוד מערכות. ברור היה כי האופן בו ימוסדו מסגרות החיים ביישוב החדש ובמדינה הצעירה יקבעו את מבני החיים. משכך, החליטו מוסדות התנועה כי הגיעה השעה לייצר מסגרות חינוך שיתנו מקום לרעיון הערכים והתפיסתה התנועתית ברוח "תורה עם דרך ארץ". בשנים אלו, הקימו בוגרי התנועה וחברי גרעין שלהבת את המסגרות השונות שלימים הפכו לישיבות ההסדר. תחילה בישיבת באר יעקב, לאחר מכאן בגרעין בישיבת הדרום ברחובות ובעזתה, ובסופו של דבר בקיבוץ שעלבים בשנת תשכ"ב. יחד עם ישיבת ההסדר המשיכו לחזק את קרן הלימוד ולא איפשרו למדריכים ובוגרים לשמש בתפקידים ללא פרק לימוד במוסדות אלו. כמו כן, הקימו בתנועה בימים אלו את התשתית הגרעינית למכוני ההלכה והחקר ובבניית התייחסות תורנית – הלכתית לבעיות השעה שהתעוררו. עם מכונים אלו נמנים המכון להלכה בהתיישבות ומכון התורה והארץ.
בתקופה זו התבססו גם מוסדות הלימוד התיכוניים, מוסדות שהיוו פתרון ראשוני לחיבור שבין תורה ולימודי חול. מכיוון שבחוץ לארץ לימודי החול נלמדו במסגרות הכלליות נוצרו באופן טבעי השלמות יהודיות תורנית ללימודי גמרא והלכה בשעות אחר הצהריים. כך הצליחו ללמוד ולהעמיק בתורה ולתת ללימודים אלו את מקומם הראוי לצד לימודי חול ברמה גבוהה ומספקת. אלא שעם ההגעה לארץ, המוסדות הקיימים לא היו ברמה נאותה בשני התחומים והצליחו להעמיק רק בתחום אחד. חלקם אמנם לימדו את מקצועות החול ברצינות וברמה מספקת, אך בשל כך נוצר מצב בו רמתם הדתית היתה ירודה. באחרים, אכן היו לימודי הקודש ברמה גבוהה, אך תלמידיהם נאלצו לשלם על כך מחיר ברמת חול שאיננה מספקת. שילובם ופיתוחם של מוסדות אלו ייצרו את התשתית הרעיונות והמעשית לתורניות ורף גבוהה שילכו ויתפסו מקום רב הן במוסדות התנועה, והן במסגרות ובציבורים גדלים והולכים שקיבלו ויישמו דרך זו בחיים ובמעשה.

מלחמת לבנון הראשונה היוותה נקודת שיא לתהליכים רבים שהתחילו עוד קודם והבשילו בה. תהליכים אלו נגעו להצלחת המהפכה התנועתית בבניית ישיבות ההסדר ובמיצוב וקיבוע לימוד התורה כחלק הכרחי מההתפתחות האישית והציבורית. אלא שהצלחה זו הביאה לגסיסתם ובסוף למותם של גרעיני הנח"ל. גרעינים אלו, שהיוו שנים רבות את חיל החלוץ בחיי העזראים הבוגרים וביישום מעשי ושלם של תהליכי למידה ובירור שהגיעו לידי מעשה בהקמת עשרות יישובי ומפעלי התנועה.
העידן החדש חייב את התאמת המסגרות לעולם המתפתח. התאמות אלו נעשו הן בהרחבת סניפי התנועה למקומות נוספים, אך בעיקר לציבורים חדשים אליהם עד כה היו תנועות הנוער זרות. וכך, הוקמו סניפי המח"ר בתנועה, מה שייצר והוביל למהפכת הגרעינים התורניים שהבשילה כמה שנים לאחר מכן. בנוסף, החלה מהפכה שקטה ועמוקה שהעבירה את מרכז הכובד מגרעיני עשייה משימתיים אל מסגרות ודגשים חינוכיים השמים במרכז את הדרך והרעיון. בשנים אלו צמחו וגדלו בסניפי התנועה רבנים ומחנכים רבים. בשנים אלו גם שונתה שמה של התנועה ואל השם הרשמי – 'עזרא תנועת הנוער החרדי', נתווספה בשנת תשד"מ גם התוספת "לאומי". הסיבה לכך איננה שינוי אידיאולוגי, אלא תהליכים שהבשילו והביאו להקצנה וניתוק מצד פלגים שלמים של הציבור החרדי. התנועה, שהמשיכה להילחם להוביל את דרכה על פי ההלכה ובהתייעצות עם דעת תורה שתהא מקובלת על כלל הציבור, עשתה זאת מתוך אחריות שלא לייצר פירוד בין החלקים השונים בעם ישראל. יחד עם זאת, תהליכי ההקצנה שעברו על הציבור החרדי הביאו את חברי התנועה להוסיף את המילה לאומי על מנת להבהיר כי הדבקות והחיבור לחיי מצוות ומחויבות לתורה אינם סותרים את הלאומיות, אלא מחייבים אותה.

בשנים אלו התנועה המשיכה לגדול ולהתפתח. נפתחו מוקדי פעילות רבים נוספים. החל לפעול מערך ההגשמות והשל"ף בתנועה, מתוך אחריות למדינת ישראל ולחברה הישראלית, ומתוך רצון להוציא החוצה את בשורת התורניות.
בוועידה הי"ז שנערכה בשנת תש"ע קרו שני דברים משמעותיים נוספים. ראשית, בתהליך ארוך של בירור ולימוד עוצב ונוסח חזון התנועה. שנית, שונה שמה של התנועה פעם נוספת: במקום 'תנועת הנוער החרדי-לאומי בארץ ישראל', שונה השם ל'תנועת הנוער התורני לאומי בארץ ישראל'. זאת מתוך רצון לתת את הדגש על המאור שבתורה במקום על ההסתגרות שמתבטאת בביטוי 'חרדי'. כמו כן השם 'חרדי' הפך להיות מזוהה עם פלג מסוים באוכלוסייה שהתנועה כבר לא מזדהה איתו.

התנועה כיום מונה כ-70 מוקדי פעילות שונים, מעל 1,200 מדריכים וכ-20,000 חניכים. התנועה היא התנועה הרביעית בגודלה מבין תנועות הנוער בארץ. בתנועה כיום קיימים פרויקטים רבים ומגוונים, החל ממדרשת קדם שקמה בשנת תשע"ד ועד הגשמות ופרויקט של"פ, ארזים ועוד ועוד.
נכונו לנו עוד אתגרים רבים גם במאה השנים הבאות, וואנו מגיעים אליהם מלאים בכוח ובאמונה רבה.